Fighting the game of life

chapter 11

לייף הביט על התקרה כאשר אור השמש החל לחדור מבעד לחלון והאיר את המקום. הוא בקושי ישן בלילה ובראשו לא נמצאים גברים או חבריו, זו הייתה ילדת בלונדינית וקטנה ששכבה על מיטת הטיפולים ונלחמה על חייה.

קול אימו הדהד בראשו תוך כדי, מזכיר לו כמנטרה למה נקרא לייף, כי הוא חי למרות הסיכויים. הוא שנא את המחלקה הנוירולוגית, הוא שנא לחשוב על האנשים שמתים בה מדי שנה אבל הוא בעיקר שנא את העובדה שהסיכוי שלו לכל דבר בחייו תמיד היה נמוך.

מהרגע שיצא לאוויר העולם היה בבדיקות, שללו מחלות בתור התחלה, לאחר מכן, כשעלה לגן, ערכו שוב בדיקות קוגניטיביות ואמרו לאימו שיכול להיות שמוחו יתפתח לאט מהרגיל. ביסודי, כשרצה ללכת לחוג שחייה, הרופאים לא המליצו, הם העדיפו אוויר סדיר למוח כדי למנוע טראומה נוספת. ואז, בתיכון, התאהב בכדורסל, על אף שאימו פחדה מכך שישחק, על אף שהרופאים אמרו שזה יכול להזיק, הוא עדיין הלך ונלחם בראשו וגופו.

הוא שנא להוכיח שהוא יכול, להראות לרופאים שהוא לא שונה מאחרים. כל שרצה עכשיו זה להיות נקודת אור לילדה קטנה שמקבלת בגיל כל-כך מוקדם את מר גורלה.

…

מוקדם מהרגיל, חברי קבוצת הכדורסל חיכו במכון הכושר. כמה מהם לא הצליחו לקבל את הבשורה המרה והיה להם קשה לישון, וחלק אחר היה שקוע במחשבות אל לילה לבן ובוקר עייף.

"בוקר טוב כולם!" המאמן החדש עבר את דלתות המכון וצעד לעברם. "מוכנים ליום האימונים הראשון שלנו?" השקט שרר וזה גרם לו לחייך. "טוב, אני מעדיף אתכם שקטים, תשמרו את הכוחות למבחנים שהכנתי להיום." גבות הורמו אך השקט נשאר. "בגלל שאני המאמן החדש שלכם, אצטרך להתאים לכם תוכניות אימונים לפי מה שאמצא לנכון אחרי שאראה את רמת הכושר והסיבולת שלכם."

"מה רע בתוכנית האימונים של ג'ייס? - תוכנית האימונים של ג'ייס? ראיתי את המשחק שלכם מול אוניברסיטת ברוקלין! שיחקתם כמו חובבנים, וזה משהו שממש לא יקרה במשמרת שלי!" הוא היה רציני עד מאוד. "כמובן שאת השגרה הזאת לא נתחיל עכשיו כי יוצאים לחופשת החג. אבל אחרי שתחזרו, תתכוננו לעבוד קשה." עיניו בחנו את עשרת הגבוהים שהביטו בו. "כמו כן, אם אראה מישהו היום שהוא מתחת לממוצע, אתן לו תוכנית אימונים גם לחג כדי לצמצם את הפער."

"בואו פשוט נתחיל, יש לי נסיעה ארוכה הביתה היום," אמר נואה בתסכול בעוד לייף המשיך לסרוק את המאמן בכעס. הוא שנא לשמוע איך דיבר על חברי הקבוצה שלו.

"יפה אמרת, נואה, בואו נתחיל. תהיו מהירים, תסיימו מוקדם. לא שזה יקרה עם האיטיות שלכם." רק לאחר שהם הסתובבו לכיוון המתקנים, הם גלגלו את עיניהם בזלזול והחלו להתפזר ולחכות להוראות מה-"מאמן".

…

"הבן זונה הזה!" אמר לייף בכעס כשבעט בפח שעמד בדרך. "מי הוא חושב שהוא? משחק אותה גבר כי הוא המאמן החדש?" המשיך לייף לפרוק. הוא כעס, ממש כעס. אפשר היה להבינו, האחד שהיה לאבא שני עבורם הוחלף באחד שהזכיר את האמא החורגת של סינדרלה.