לייף ישב בשעת הבוקר המוקדמת בסלון דירת המגורים שבמעונות האוניברסיטה כשמולו ניידו והוא בוהה בו. הוא בקושי ישן בלילה לאחר שיחתו עם פייטר למרות שבן זוגו נתן לו כדור שבאמת עזר לכאב, עד כמה שניתן לעזור.
אבל דבריו רדפו אותו, המחשבה שנתנו לו סמים רדפה אותו והוא ידע שיהיה חייב להודיע להוריו על אף שיבקש מהם לשמור על השקט בינתיים. הוא לא ידע כיצד יבשר להם זאת אך הוא ידע שהוא חייב.
בשנייה של אומץ עם לא מעט חשש, פתח את נעילת ניידו כשאיש הקשר של אימו כבר מופיע שם והוא ממהר ללחוץ על החיוג לפני שיתחרט. "לייף?" נשמע קולה לאחר צלצול אחד בדיוק. "הכל בסדר?"
לייף כחכח בגרונו, מנסה למצוא את המילים מבשרות הרעות. "בוקר טוב אמא, מה שלומך?" שאל, יודע שהוא רק מושך זמן. אימו המהמה לנייד והוא כל-כך רצה להיות לידה באותו רגע, כי אין תחליף לחיבוק של אמא. "ואיפה אבא?"
"חזר לפני כמה דקות מסבב האכלה של הכלבים. הוא בדיוק מתארגן לעבודה. למה אתה ער כל-כך מוקדם? קרה משהו שאני צריכה להיות מודעת אליו?" 'איך אספר לה את זה?' שאל את עצמו לייף. "הו, הנה אבא, תגיד לו שלום."
'אני לא יכול לספר להם את זה בטלפון, אני חייב לומר את זה פנים מול פנים...' המשיך לחשוב בליבו כשהוא שומע את אביו מברך אותו. "היי אבא, איך אתה?" שאל בעודו מחליט שיסע אליהם, זאת לא שיחה לטלפון. "רוצים להיפגש היום לצהריים? אחזור הביתה? אני מתגעגע ורוצה לספר לכם משהו."
"הווו, הבן המגודל שלי מתגעגע לאמא שלו! שמעת את זה מותק? אני לא דמיינתי!" לייף חייך וכבר דמיין את המכה שאביו קיבל בכתפו. "וברור שאתה יכול לבוא. אנחנו נצא מוקדם מהעבודה. אכין לך פסטה מוקרמת עם צלעות, כמו שאתה אוהב. להכין לך גם עוגה?"
"כן, את הטריפל שלך. התגעגעתי לזה כל-כך..." אימו המשיכה לספר מה בתפריט בעוד לייף חושב על פייטר. 'יהיה מוגזם לבקש ממנו לבוא? הוא צריך להכיר אותם בשלב מסוים...' חשב. "אז ניפגש בשתיים?"
הוריו הסכימו לפני שהשיחה הסתיימה בחילופי מילות פרידה. כשהשיחה נותקה, הוא נכנס למערכת השעות שלו, מוודא שבאמת התבטלו לו כמה שיעורים, כך יהיה לו זמן לבקר בביתו של פייטר לפני שיחזור לפה להתארגן כדי לנסוע לבית הוריו שאליו התגעגע.
...
לאחר שלושת השיעורים שהיו לו, נסע לייף לביתו של פייטר. וכשמחנה את רכבו, לא מתפלא לראות כמה רכבים מאוד מוכרים. זה הרגיש לו מוזר במקצת, שחבריו, שגרים איתו באותה דירה, מגיעים לאותו בניין דירות כדי לבקר את בני זוגם.
הוא זיהה את רכבו של ג'ורדן וגם את רכבו של איוון, יודע שאצלם היו רק מבחנים היום. ואז המחשבה על וונדי ואיאן חלפה בראשו, תוהה לעצמו אם הבעיות נפתרו וכיצד וונדי מרגיש עכשיו, כשיש מישהו מלבד חבריו הקרובים, שיעזור לו לעבור את התקופה הדיי... מחורבנת הזו שהם עוברים.
YOU ARE READING
Fighting the game of life
Romansa"דחוף עצמך שוב ושוב. אל תוותר אפילו על אינץ' אחד עד שנשמעת השריקה לסיום" ~לארי בירד~ אומרים שהכדור הוא עגול ואנחנו באמת נתעסק בו קצת אבל בסיפור הזה ה-"כדור" משתמע לשתי פנים להבדיל מהמשפט. "מה קרה?" שאלה כל-כך פשוטה בפגישה מקרית לחלוטין מובילה להת...
