נ.מ. ג'ייסון
ג'ייסון הביט קדימה, בחשיכת חדרו, שם ראה שתי אבני חן אדומות כהות. הוא מצמץ, ואז קלט שאלו עיניים של מישהו. האדם התקדם קדימה, וג'ייסון קלט שזהו... הנסיך איידן?!
"מ- מה-" ג'ייסון פשוט בהה קדימה, בנסיך שעמד באמצע חדרו, ונראה כמתאפק שלא לפרוץ בצחוק.
"מה- מה אתה עושה כאן?" ג'ייסון שאל לבסוף. איידן הרים גבה. ג'ייסון הבחין שהנסיך הסיר את כתרו, וכעת נראה ממש כמו נער רגיל. טוב, ערפד רגיל.
"למה אתה כאן? תענה לי!" ג'ייסון אמר, והגביר את קולו. איידן נראה כאילו הוא עומד לגחך. הוא התקדם צעד אחד לכיוון ג'ייסון, שישב על מיטתו.
"אתה מדבר בכלל?" ג'ייסון שאל בבלבול.
"כן, אני מדבר" איידן אמר. ג'ייסון שם לב שהנסיך לקח עוד צעד אחד לכיוונו, אז הוא נסוג מעט אחורה.
"תענה על השאלה שלי!" ג'ייסון אמר.
"אני בטוח שאתה יכול לענות על השאלה הזו בעצמך" איידן אמר בשלווה.
"היה משהו לא בסדר באוכל במסעדה היום, כי אני-" ג'ייסון ניסה להכחיש את האמת, שהייתה ברורה לו. אבל הוא לא רצה שתהיה נכונה. היא לא יכלה להיות נכונה.
"אל תשקר לעצמך" איידן אמר והתיישב על קצה מיטתו של ג'ייסון.
"זה- זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות!" ג'ייסון אמר בהפגנתיות, וניער את ראשו מצד לצד.
"באמת?" הנסיך שאל, והפנה את מבטו אל ג'ייסון.
"זה לא יכול להיות. נ- נכון..?" ג'ייסון שאל, והפנה מבט לעבר הנסיך, שהביט בו.
"הכל יכול להיות" הנסיך אמר.
"אז- אז אני- אני ה- אני ה-" ג'ייסון גמגם כל כך שלא יכל להשלים את המשפט.
"אתה המייט שלי" הנסיך אישר.
"לא. לא! אתה לא- אני לא המייט שלך" ג'ייסון אמר.
"אתה כן" איידן קם מהמיטה, והביט בג'ייסון, שנסוג לאחור למראה העיניים האדומות והבוהקות.
"א- אבל- אבל.." ג'ייסון לא ידע מה לומר.
"אבל מה?" איידן שאל, והתקדם לעבר ג'ייסון, שניסה לסגת עוד לאחור, אבל נתקל בקיר.
"אני- א- איך בכלל נכנסת לכאן?" ג'ייסון שינה את נושא השיחה במהירות. איידן הצביע על משהו מאחוריו. ג'ייסון הטה את ראשו הצידה, וראה שאיידן מצביע לכיוון החלון הפתוח.
"אה, החלון. הייתי צריך לנחש..." ג'ייסון מלמל.
"בגלל זה אי אפשר לפתוח את החלון היחיד בחדר שלי" איידן אמר והנהן באיטיות.
"זה שאני המייט שלך, זה לא אומר שאני... אצטרך לעזוב, נכון?" ג'ייסון שאל בהיסוס. איידן נאנח.
"אתה תצטרך לעבור לארמון" הודה.
"לא" ג'ייסון אמר.
"כן" איידן אמר.
"לא. אתה לא יכול להכריח אותי!" ג'ייסון אמר.
"באמת? אם הייתי רוצה הייתי יכול לקחת אותך בעצמי לארמון עכשיו, ולא היה לך דבר לעשות" איידן אמר, ולג'ייסון היה ברור שזו האמת. לא היה לו כוח או משהו, לא הייתה לו שום דרך להתנגד.
"אני לא רוצה לעזוב את מה שיש לי פה" הוא אמר בשקט. איידן עצם את עיניו לכמה שניות.
"מה אתה עושה?" ג'ייסון שאל.
"אדם אחד, שלפי הנשימות שלו הוא חולה במצב קשה?" איידן הרים גבה.
"אי- איך ידעת?" ג'ייסון שאל בהלם. איידן חייך.
"לערפדים יש חושים מחודדים" הוא אמר.
"אבל אמא שלי היא לא הכל. יש את ליה, היא חברה ממש טובה שלי. היא לקחה מכם הזמנות היום האמת" ג'ייסון אמר.
"אני לא אשאל אותך. כששיגיע הזמן, אתה תבוא איתי" איידן הצהיר. לא שאל. הצהיר.
"אמא שלי היא חלק מהעניין. מי ידאג לה לאוכל אם אני אעזוב" ג'ייסון אמר בעצב.
"זה לא שאנחנו לא נוכל לדאוג לה לטיפול רפואי מתאים או משהו" איידן אמר.
"זו מחלה חשוכת מרפא" ג'ייסון אמר במרירות.
"אז אני אוכל להשקיע כסף בפיתוח תרופה" איידן הציע.
"למה שתבזבז את הכסף שלך על משהו כזה?" ג'ייסון שאל.
"כ אתה המייט שלי, ואולי אתה ללא מבין את זה, כי אתה בן אנוש. אבל לשמח אותך ישמח אותי" איידן אמר.
"איך- איך זה מרגיש, כל הקטע של המייט הזה?" ג'ייסון שאל.
"מה זאת אומרת?" איידן הביט בג'ייסון בבלבול.
"מה אתה מרגיש, מהצד שלך?" ג'ייסון שאל.
"כאילו אני צריך פשוט לקחת אותך ולהצהיר שאתה שלי" איידן אמר לבסוף.
--------------------------
אזזז.... הנה ההמשך! מקווה שנהניתם!
YOU ARE READING
Vampire's mate (boyxboy)
Vampireבעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים. מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
