Vampire's mate (boyxboy)

פרק 23

נ.מ. ג'ייסון

"מתאים לך" איידן אמר. הוא הביט בג'ייסון, שעל ראשו היה מונח הכתר שהוכן במיוחד עבורו.
"לכבוד מה זה?" ג'ייסון שאל. איידן נאנח.
"יש היום אירוע מיוחד, ולצערי, חייבים להיות שם" איידן אמר באנחה נוספת.
"איזה סוג של אירוע?" ג'ייסון שאל.
"נשף לכבוד זה שאני וקאי מצאנו את המייטים שלנו" איידן גלגל את עיניו.
"אה. אתה לא רוצה נשף?" ג'ייסון שאל.
"כמובן שאני לא רוצה, נשפים הם מעצבנים. אתה תלמד את הלקח הזה ממש בקרוב. צריך ללבוש בגדים מפוארים, לדבר בנימוס, יש המון אוכל, אבל אסור לאכול הרבה..." איידן החל לדבר בקול צפצפני במשפט השני. ג'ייסון גיחך.
"רגע, יש אוכל ואסור לאכול? למה?" ג'ייסון שאל בבלבול אחריי כמה שניות.
"מותר לאכול. אבל מומלץ מאוד לא לאכול הרבה כי זה לא מכובד. זה עושה רושם רע" במילים האחרונות איידן חזר לדבר בקול הצפצפני, והתיישב ליד ג'ייסון.
"אז... מה זה בגדים מפוארים?" ג'ייסון שאל.
"בדיוק מה שזה נשמע, בגדים מפוארים" איידן אמר. ג'ייסון חייך.
"התכוונתי, מהי ההגדרה של בגדים מפוארים?" ג'ייסון שאל.
"אה... חליפות, ואם לא אז בגדים חנוקים לא פחות. אבל לילי שונאת את זה הרבה יותר מכולנו, היא חייבת ללבוש שמלה, והיא מתעבת שמלות" איידן עצם את עיניו.
"א- אפשר ללכת לאכול?" ג'ייסון שאל בשקט, ואיידן פקח את עיניו.
"כמובן" איידן קם מהספה, וג'ייסון קם אחריו. איידן הוביל את ג'ייסון לחדר האוכל, ובדרך הם המשיכו לדבר על הנשף שתוכנן לאותו יום.
"אז מתי הנשף בדיוק?" ג'ייסון שאל בזמן שהתיישב בחדר האוכל. חוץ ממנו, מאיידן ומכמה משרתים, החדר העצום היה ריק.
"היום בערב, באולם הנשפים. אם כי אני לא בטוח באיזה מהם.." איידן מלמל, ואז משך בכתפיו.
"מה זאת אומרת איזה מהם? יש יותר מאולם נשפים אחד?" ג'ייסון שאל, ודחף לפיו פנקייק שהטביע קודם לכן במייפל.
"יותר מדי מייפל..." הוא מלמל.
"כן, יש שניים. ההבדל הוא שאחד מהם מחובר לגינה, ומאפשר יציאה החוצה" איידן אמר, וניסה שלא לצחוק כשראה את הפנקייקים שהוטבעו במייפל.
"מי מוזמן? כאילו, לנשף?" ג'ייסון נטש את הפנקייקים ולקח פרוסת לחם עם אבוקדו.
"כל בני המעמד הגבוה... כאילו, כל העשירים, האנשים בדרגים הגבוהים והחשובים שעובדים בארמון, כל הערפדים העוצמתיים..." איידן ספר על אצבעותיו את כל הקטגוריות שאמר.
"זה נשמע כיף" ג'ייסון נאנח. איידן מלמל משהו.
"מה אמרת?" ג'ייסון שאל אחרי שסיים ללעוס את פרוסת הלחם שלו.
"בקרוב הסטייליסטים יגיעו, אז עדיף שנחזור לחדר" איידן חזר על דבריו, סיים לשתות מכוס נוזל אדמדם, וקם מכיסאו כשבידו פרוסת מלפפון.
"מלפפון?" ג'ייסון שאל כשקם מכיסאו. איידן משך בכתפיו. ג'ייסון גיחך.
"רגע... לא אנחנו מחליטים מה אנחנו לובשים?" ג'ייסון שאל בהלם.
"הם פשוט יביאו לך אופציות ללבוש, שמהן תבחר. גם אופציות לסידור שיער, תכשיטים וכל זה..." איידן הסביר.
"אוהה" ג'ייסון הבין.
"זה אומר שהם... אמ..." ג'ייסון לא הצליח להעביר את המסר במבוכה, כשהוא ואיידן כבר עמדו בתוך החדר.
"הם לא ייראו אותך ערום" איידן חייך. ג'ייסון נשם לרווחה.
"הזכות הזו שמורה רק לי" איידן הוסיף. ג'ייסון הסמיק מעט. איידן חייך. כשג'ייסון הרים את מבטו, נראה היה לו שעיניו של איידן זוהרות. ואז הוא מצמץ, ועיניו של איידן נראו כרגיל. ואז לפתע, נשמעה דפיקה על הדלת שנסגרה כמה דקות קודם לכן כשהשניים נכנסו לחדר.
"הנה הם" איידן אמר. הוא קם מההספה, שעליה התיישב כמה שניות קודם לכן, ופתח את הדלת לשמונה אנשים, ארבעה בנים וארבע בנות. כולם קדו בפני איידן, שסגר את הדלת מאחוריהם.
"שלום לך, אדוני" ג'ייסון הסתובב וראה את אחת הסטייליסטיות שקדה בפניו.
"ה- היי" הוא ענה במבוכה. הסטייליסטית, שנראתה בעיניו צעירה מאוד, בסביבות גיל עשרים, קמה מהקידה.
"אני פליסיה, ואני הולכת להיות הסטייליסטית הראשית שלך מהיום" הסטייליסטית, פליסיה, אמרה. ג'ייסון בחן אותה. שיערה השטני היה אסוף בתסרוקת מסובכת שנראתה בעצם כגולגול מצמות, עיניה היו תכולות עם מעט ירוק, ועורה היה מעט כהה. ג'ייסון הבין בקלות למה היא סטייליסטית ראשית. היא הייתה לבושה בסטייל מיוחד, בשמלה קצרה שהתאימה בדיוק למראה שלה, והיה ברור שהיא בחרה לעצמה.
"בוא אחריי, אדוני" פליסיה הובילה את ג'ייסון ושניים מהסטייליסטים הנוספים, בן ובת, אל מחוץ לחדר.
"אלו הארולד ולולה, הם בעצם העוזרים שלי. בוא אחריי אל הסטודיו שלי, אדוני" פליסיה אמרה בזמן שירדו מהמגדל.
"השם שלי הוא ג'ייסון" ג'ייסון אמר.
"אני יודעת" פליסיה אמרה בזמן שהתחילה להוביל אותם במסדרון.
"אז למה את קוראת לי אדוני?" ג'ייסון שאל.
"חלק מהתפקיד, אני מניחה" פליסיה אמרה בזמן שנכנסו לחדר גדול, שכל קירותיו היו לבנים, ועליהם היו תלויים כל מיני עיצובים של בגדים וסרטוטים של סידורי שיער. היו בחדר דלתות עץ רבות, שמשכו את עיניו של ג'ייסון בגלל הניגוד בין העץ הכהה לקיר הלבן.
"קודם כל, מה אתה רוצה, אדוני?" פליסיה שאל בזמן שהובילה את ג'ייסון לשני כיסאות לבנים קטנים שביניהם היה שולחן לבן קטן.
"מה זאת אומרת מה אני רוצה? אתם לא אמורים להחליט בשבילי?" ג'ייסון שאל בבלבול והתיישב על אחד הכיסאות, כשעל הכיסא השני התיישבה פליסיה. הארולד ולולה עמדו מאחוריי פליסיה, ובדומה אליה הם היו לבושים באופנתיות שבלטה לעיניו של ג'ייסון, שהרגיש מכוער לעומתם, בשיערו המבולגן ובבגדיו היומיומיים.
"כן, זה נכון" פליסיה הודתה, "אבל, קודם כל עליי לדעת אם יש משהו מסוים שאתה מעדיף, או משהו מסוים שאתה לא מעוניין בו. למשל, אם אתה מעדיף שזו לא תהיה חליפה, או שאתה מעדיף חליפה, עליי לדעת" פליסיה הוסיפה והסבירה.
"לא ממש אכפת לי.." ג'ייסון אמר, "אממ, את יודעת מה איידן יילבש? כאילו, כל הקטע של אני המייט שלו וזה.." ג'ייסון הוסיף בשקט. פליסיה הסתובבה לאחור, ולקחה את הקלסר שהארולד הושיט לה. היא פתחה אותו ועיינה בו.
"הממ... הנסיך איידן אמר שהוא מעדיף.. מעניין, גם הוא אמר שלא מאוד אכפת לו מה הוא יילבש" פליסיה סגרה את הקלסר והושיטה אותו להארולד.
"טוב, הכנו מראש כמה עיצובים. אנחנו רק צריכים לדעת מהן המידות שלך, ובקרוב מאוד כבר יהיו לנו בגדים שתוכל למדוד. אתה כנראה תישאר כאן כל היום עד הנשף" פליסיה הודיעה לג'ייסון.
"אוקיי" ג'ייסון ענה.
"בוא איתי בבקשה, אדוני" פליסיה קמה מכיסאה והלכה לכיוון מרכז החדר. ג'ייסון קם גם הוא ונעמד לצידה כשעצרה. קול צפצוף נשמע, וחלק ברצפה מולם התרומם ליצירת במה קטנה. ג'ייסון עלה על הבמה ונעמד במרכזה, כמו שפליסיה סימנה לו לעשות. פליסיה שלפה סרט מדידה, וכמוה גם הארולד. הם עלו גם הם על הבמה והחלו במדידות של כל דבר, בזמן שלולה רשמה כל תוצאה שאמרו לה בקלסר נוסף. פליסיה והארולד מדדו כל דבר, מהיקף ראשו ועד לאורך כל אחת מאצבעותיו.
"בסדר" פליסיה אמרה אחריי כמה זמן, והתרחקה מעט מג'ייסון, וכמוה גם הארולד.
"מה בסדר?" ג'ייסון שאל בזמן שהבמה ירדה, והוא עמד שוב באותו גובה כמו שלושת הסטייליסטים.
"בסדר סיימנו עם המדידות. בעוד כמה זמן הבגדים יהיו מוכנים למדידה, אבל כרגע אני צריכה לדבר איתך על כל שאר הדברים במראה שלך, כמו עיצוב השיער והתכשיטים שתרצה להוסיף.
"את התכשיטים נבחר לפי הבגד, לא?" ג'ייסון שאל.
"כן, אבל אם יש משהו מסוים שתרצה.." פליסיה אמרה וחזרה להתיישב על הכיסא הלבן. ג'ייסון התיישב מולה בהרהור.
"אני חושב שיש משהו כזה.." הוא אמר לבסוף. אחרי כשעה וחצי בערך של דיבור לולה נכנסה לחדר דרך אחת הדלתות, ולחשה משהו באוזנה של פליסיה.
"מצוין, הבגדים מוכנים למדידה, אדוני" פליסיה קמה מהכיסא. ג'ייסון קם אחריה בפליאה.
"כל כך מהר?" הוא שאל בהלם.
"יש לנו עובדים טובים, והרבה מהם" פליסיה אמרה והובילה את ג'ייסון אל אחת הדלתות, שבה היה מוטבע בכסף סימן של קולב. ג'ייסון פתח את הדלת ונכנס לחדר קטן יחסית, שעדיין היה גדול מחדרו בביתו הישן שבו גר כל חייו. החדר היה מלא במתלי בגדים, שעליהם נתלו קולבים שעליהם היו המון בגדים יפהפיים ומפוארים. היו בחדר גם כל מיני כיסאות קטנים וכמה מראות.
"אלה בשבילך" פליסיה הצביעה על מתלה בגדים כסוף שעמד בערך באצמע החדר. ג'ייסון שם לה שהחדר מואר על ידי מנורה עצומה עשויה זהב, שבאורה נצצו כל המתכות בחדר. על המתלה שעליו הצביעה פליסיה קודם לכן נתלו בערך כחמישה עשר קולבים, שעליהם נתלו כל מיני דברים: חליפות, בגדים מחויטים, ובגדים שנראו יומיומיים.
"וואו, את כל אלה הכנתם בשעה?" ג'ייסון שאל בפליאה.
"נסה למדוד אחד מהם, ואז צא ותראה לנו איך זה נראה" פליסיה אמרה, וסגרה את הדלת. ג'ייסון בחן את הקולב הקרוב אליו ביותר, שעליו נתלתה חליפה שחורה, ועל הכתפיים שלה הייתה פרווה לבנבנה. ג'ייסון לבש את החליפה, שהתאימה במדויק למידותיו, ויצא מהחדר יחף, אחריי שנטש את נעליו בחדר. שלושת הסטייליסטים בחנו את הבגד.
"הממ..." פליסיה הרהרה, ולולה צלמה את ג'ייסון.
"כדי שתוכל לראות איך אתה נראה עם כל הבגדים בבת אחת" היא הסבירה בתגובה למבטו השואל. ג'ייסון חזר לחדר וניסה את החליפה הבאה.
אחרי שג'ייסון מדד את כל הבגדים הוא חזר ללבוש את בגדיו של איידן, ויצא מהחדר כדי לדבר עם הסטייליסטים. הוא התיישב על הרצפה ליד לולה ופליסיה, ובחן את חמש עשרה התמונות, שבכל אחת מהן הוא ראה את עצמו בבגד שונה מהבגדים שמדד.
"יש אחד מהם שאתה אוהב יותר מאת האחרים?" פליסיה שאלה את ג'ייסון.
"אני... ממש אוהבת את השני שמדדתי" ג'ייסון הצביע על תמונה שבה ראה את עצמו בחליפה שהייתה לבנה, שעל כתפיה הייתה פרווה אפורה.
"האמת, גם אני חושבת שזה מתאים לך" פליסיה אמרה, "עכשיו, כדי להוסיף למראה שלך, נצטרך להוסיף עוד כמה אביזרים"