Vampire's mate (boyxboy)

פרק 15

נ.מ. איידן

איידן הרגיש כאילו הוא צריך להתקרב עוד אל המייט שלו. לחבק אותו. לוודא שהוא בסדר. אבל הוא נשם נשימה עמוקה ומלאה בריח מתקתק, והרגיע את עצמו. 
"חלום משותף. בדיוק מה שזה נשמע. חולם ששתי ישויות חולקות, בעודן מודעות לכך" איידן הסביר. היו הרבה דרכים להסביר את משמעות החלום המשותף יותר לעומק, אבל כדי להבין את רובן היה צריך לדעת הרבה רקע, ולמרבה הצער, נדירים היו האנשים שהיה להם מושג ברקע הזה. 
"זה- זה אפשרי בכלל?" ג'ייסון שאל בהלם. איידן כמעט חייך, אבל אז הוא נזכר במשהו חשוב שהיה עליו לשאול את המייט שלו. 
"כן, אבל יש לי שאלה חשובה הרבה יותר" איידן הרצין. הוא קם באיטיות ממקום מושבו על הסלע, והביט בג'ייסון בריכוז. 
"הממ?" ג'ייסון הביט באיידן בבלבול. 
"למה אתה ישן בשעה הזו?" איידן התקדם לכיוון ג'ייסון, עד שרק סנטימטרים ספורים הפרידו ביניהם. 
"מ- מה?" ג'ייסון נראה מבולבל. מחשבות רבות עברו בראשו של איידן, הערות רבות, אך לבסוף הוא נאנח. 
"קום כבר" איידן נקש באצבעותיו, וג'ייסון נעלם משם. זו הייתה אחת מיכולות הערפד המיוחדות שלו. טלפורטציה. שינוע עצמו או דברים אחרים, בין אם אלה חפצים או אנשים, ממקום אחד לאחר. מה שאיידן עשה שניות לפני כן היה שיגור נשמתו של ג'ייסון מהחלל שבו שהתה ביחד עם נשמת של איידן בחזרה אל גופו. איידן התיישב בחזרה על הסלע בשקט. מחשבות רבות רצו בראשו. כמה דקות לאחר מכן הוא נאנח ונקש באצבעותיו. איידן חש שהוא נגרר מתוך השדה אל תוך גופו, ששכב על מיטתו בחדרו. 
"אתה בסדר, אייד?" נשמעה נקישה על דלת חדרו של איידן, וקולה המודאג של המלכה נשמע בחלל החדר. 
"כן, למה שאני לא אהיה בסדר" איידן גלגל את עיניו. הדלת נפתחה ואימו של איידן נכנסה לחדר. היא רצה לעבר איידן וחיבקה אותו. 
"רק שתדע שאתה עדיין בצרות, אדון צעיר" המלכה נסוגה והתיישבה ליד בנה בחיוך. 
"למה את דואגת לי כל כך? אני בן ליטרלי 19" איידן חייך לכיוון אמו. 
"אתה יודע שאני תמיד אדאג לך. אתה הבן שלי, אחרי הכל" המלכה חייכה. הכתר שלה לא היה מונח על ראשה, ושערה הירקרק- תכלכל עם גווני האדום התפזר סביבה. מאמו קיבל איידן את שיערו הירוק ואת גווני האדום שבו, ואת גווני הלבן שבשערו קיבל מאביו. 
"טוב, אני אלך לעבוד קצת, ברשותך, אמא" איידן קם והחליף את בגדיו בזריזות לחליפת שלושה חלקים שחורה. אף אחד לא באמת ראה את זה, אבל ככה הוא הרגיש יותר בטוח בעצמו. חוץ מזה, אין לדעת מתי צוותי חדשות יירצו לראיין אותו. את הלקח הזה למד בדרך הקשה. איידן נאנח ושיגר את עצמו אל חדר העבודה שלו, חדר גדול בצורת מרובע, שאחר הקירות שלו היה חלון עצום. עם הגב לחלון עמד כיסא משרדי מפואר, שעמד מול שולחן אבן לבן שעליו היו דברים רבים, ממחשב ועד לערימות של ניירות שהיו מסודרות בערימות. לאיידן הייתה עבודה רבה שנשארה לו לעשות, אחרי הכל חיי נסיך לא היו רק עושר ופינוקים, הם היו מלאים גם באחריות. לאיידן הייתה יותר מאחריות חשובה אחת בשליטה בממלכה הזו, בעצם כהכנה ליום שבו ישלוט עם המייט שלו בשליש מהממלכה הזו, הדרך שעליה חשבו המלך והמלכה כדי שכל אחד משלושת התאומים יממש את יכולותיו להיות מלך. מחשבותיו של איידן גלשו בזריזות לג'ייסון. הוא תהה מה קרה למייט שלו שגרם לכך שהוא ישן בשעה כזו. הוא הרגיע את עצמו במחשבה שכנראה ג'ייסון לא קם בזמן ללימודים מסיבה כלשהי. איידן נאנח והחל לעבור על אחת מערימות הדפים, שהייתה מלאה בחומר שהיה צריך לקרוא. זה לא היה מאוד משעמם, היה כתוב על הרבה דבררים מעניינים בדפים. אחרי כמה זמן דפיקה בדלת קטעה את ריכוזו של איידן. 
"כן?" איידן הניח את הדף מולו על השולחן, וצפה בדלת זזה וחושפת את אחיו. לא ראיין קאי. 
"מה אתה רוצה, קאי?" איידן שאל בכעס. הוא עדיין לא סלח לאחיו על מה שקרה באותו בוקר, בעיקר לא סלח לקאי. 
"אני... צריך את העזרה שלך במשהו" קאי לחש. 
"ואתה חושב שאני אעזור לך כשאני כועס עליך כי אתה עשית לי משהו ואפילו לא טרחת להתנצל?" איידן קם ממושבו בכעס. 
"בחלומות שלך" איידן אמר. 
"זה יהיה עבורך תירוץ לראות את המייט שלך" קאי אמר. 
"אני מקשיב" איידן התיישב, שילב את ידיו והשעין עליהן את ראשו. 
"אני צריך שתשגר אותי למייט שלי, ואתה תוכל להשתגר איתי ולומר למייט שלך שפשוט עברת בדרך, ו.." קאי השתתק. 
"אני אתן למייט שלי לנוח, ואני אשגר אותך לשם, אבל אתה חייב לי" איידן אמר. 
"כן איידן" קאי אמר. 
"עכשיו 'סתלק מכאן" איידן נקש באצבעותיו וחזר לקרוא את מה שהיה כתוב בדף, וחשב בגיחוך שקאי ייצטרך למצוא דרך לחזור לארמון בעצמו. 

--------------------

הנה, עוד פרק, קוראים שלי! דרך אגב, כשאתם מגיהים אתם מעלים את המוטיבציה שלי לכתוב לכם! ועכשיו, באייי!!