נ.מ. איידן
"איפה היית אתמול בלילה?" המלכה צעקה על איידן כשהוא יצא מחדרו בבוקר.
"ביקרתי את המייט שלי, אמא" איידן פיהק והתיישב על כיסאו מול שולחן ארוחת הבוקר. תשומת לבם של כל קרובי משפחתו של איידן עברה מיד אליו ממה שהם לא התרכזו בו קודם לכן.
"אז, איך היה לפגוש אותו בפעם הראשונה? איך הוא היה?" קאי שאל בתרגשות. היה ברור לאיידן שהוא עדיין לא תיכנן את הפגישה עם המייט שלו, או אפילו חשב על העניין.
"לא מגלה, במיוחד לך" איידן הוציא לשון בילדותיות.
"מה קרה, הפכת לילד?" ראיין, שבדיוק התיישב ליד קאי, שאל.
"מה המייט שלך עשה לך, אחי? האם הוא כישף אותך?" קאי שאל והניח את ידו על מצחו בדרמטיות.
"סתום כבר" איידן נאנח.
"לעולם לא!" קאי חייך.
"תתבגר" איידן אמר והרים כוס מלאה בנוזל אדום.
"לא באלפי השנים הקרובות" קאי אמר וחייך. איידן חשב שלמרות שאותו מאשימים בהתנהגות ילדותית, אחיו הוא הילדותי. שניהם. בעיקר קאי.
"אז, איך היה, איידן?" לילי, שבדיוק נכנסה לחדר, שאלה.
"את ידעת מזה?" המלכה שאלה. קאי עשה הבעת פנים פנים דרמתית, כנבגד. איידן נאנח וגלגל את עיניו.
"היא תפסה אותי כשהתגנבתי החוצה" איידן מלמל בשקט. הוא ידע מה יצפה לו אחרי הוידוי הזה.
"לילי תפסה אותך?" קאי גיחך.
"סליחה?! מה אמרת הרגע?" לילי חייכה בכעס, וניביה נצצו באיום באור שהגיע דרך החלון.
"מה ששמעת" קאי אמר. פרסי קם ממקומו בכעס. לילי נתנה לקאי סטירה.
"אמא, אבא, היא מרביצה לייי..." קאי התבכיין.
"זה הגיע לך" המלכה אמרה.
"בהחלט. ועכשיו, תתנצל בפני בת הדודה שלך" המלך אמר.
"סליחה, לילי" קאי אמר.
"הכל טוב" לילי אמרה והתיישבה במקומה, ליד פרסי.
"אבל איידן" ראיין אמר. איידן כמעט נאנח.
"אתה באמת גרוע בהתגנבות" ראיין גיחך. קאי צחקק.
"לך לעזאזל, ראיין" איידן קם ממקומו.
"לאן אתה הולך?" המלכה שאלה.
"לחדר שלי. לישון. כנראה מקום היחיד שבו אני לא אצטרך לראות את הפרצוף של אחד מהם" איידן אמר והצביע על שני אחיו.
"חתיכת-" קאי מלמל.
"'סתום" איידן חייך בציניות, הפנה אצבע שלישית לכיוון אחיו והסתלק בחזרה אל חדרו. הוא נעל את הדלת, והרהר בעובדה שהוא ייענש ויחטוף הרצאה ארוכה מאוד ומשעממת מאוד על מה שבדיוק עשה, כאילו, מה שאמר על אחיו, ועל הקללה הסופית. אך באותו רגע, זה לא ממש עניין אותו. כל מה שהוא חשב היה על הקריסה על מיטתו ושקיעה בשינה. בין שינה לעירות, הרהר איידן בעובדה שקרה על משהו מעין זה, על זימון כזה שקורה דרך חלומות, ומאלץ את האדם השני להירדם. איידן חש שהוא נמשך מתוך מיטתו לחשכה אינסופית. הוא קרא על משהו כזה, השלב השני במה שעליו חשב קודם לכן. אחרי כמה דקות שבהם ריחף איידן בחלל הריק והאינסופי, הוא מצא את עצמו יושב על סלע. איידן הביט מלפניו, בתהום שבתחתיתה זרם נהר שזהר באור הירח שמלא שזרח בשמיים החשוכים ונטולי הכוכבים. הוא ידע בדיוק מה קורה. הדחף לישון. הגרירה. הוא זומן לחלום משותף. זו בעצם דרך תקשור, אך לא ברור בעצם מה מפעיל חלומות משותפים, או למה. אבל כנראה שהאדם השני חש צורך עז לדבר עם איידן ולישון. ולכן איידן חש צורך לישון. כי מישהו רצה לדבר עם נשמתו, שכעת שהתה בחלל מיוחד, שיועד אך ורק לתקשור עם האדם השני. הוא ידע שברגע זה הוא והאדם הישן בעצם ישנים, אך נשמותיהם בחלל הזה. איידן תהה עםם מי הוא עומד לדבר, ולמה שמישהו יישן בשעה כזו. באוויר נישא ריח כלניות. איידן הסתובב, וראה שמאחוריו השתרך שדה כלניות עצום. איידן הסתובב, ושאף את הריח של הפרח, שהיה אחד הפרחים החביבים עליו. איידן שמע, לפתע, קול גרירת רגליים מאחוריו. הנה מגיע שותפו של איידן לחלום המשותף. הוא נשם נשימה עמוקה, ואפו התמלא בריח המתוק, שלא היה אפשר לטעות בזיהויו. ג'ייסון. המייט שלו.
"איידן?" הוא שמע את הקול השקט של המייט שלו מאחוריו, וסובב את ראשו. מאחוריו עמד ג'ייסון והביט בו בשקט.
"חלום משותף" איידן מלמל.
"מה?" ג'ייסון שאל, והתקדם צעד נוסף לכיוון איידן. הריח המתוק שיגע את הנסיך, אך הוא נשם נשימה עמוקה והרגיעה את הדחפים המטופשים שלו.
"חלום משותף" איידן חזר על דבריו וחייך. הוא ידע שניביו נחשפו, מכיוון שראה את ג'ייסון ממקד שם את מבטו לכמה שניות.
"מה זאת אומרת?" ג'ייסון שאל והתקרב צעד נוסף לכיוון איידן. הנסיך חש את כל גופו נדרך מהקירבה למייט שלו. הוא הרגיש כאילו...
----------------
בום, עוד פרק! יאיי! ועכשיו, אני אמשיך לכתוב! ביי! (:
YOU ARE READING
Vampire's mate (boyxboy)
Vampirosבעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים. מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
