Vampire's mate (boyxboy)

פרק 24

נ.מ. ג'ייסון

אחרי עוד כמה שעות שבהן בדקו תוספים לחליפה, תסרוקות, עצרו לארוחת צהריים והמשיכו להתדיין, הוחלט שג'ייסון ילבש את החליפה עם נעליים לבנות, על ידו הימנית יענוד שעון יקר עשוי זהב, על ידו הימנית יענוד צמיד זהב שבו משובץ יהלום אדום, תוספת שג'ייסון ביקש, כי היא הזכירה לו את היום שבו גילה שהוא המייט של איידן, כי איידן השאיר לו צמיד זהה שהיה שייך לו. כמובן שעל ראשו של ג'ייסון יהיה הכתר שלו, שהארולד הביא. כעת הם המשיכו לדבר על איזו תסרוקת כדאי שתהיה לג'ייסון, שלא תבולגן על ידי הכתר, תתאים לבגדים ותיראה טוב. לבסוף הם הסכימו על איזושהי תסרוקת, שלדעתו של ג'ייסון נראתה כמעט זהה לאחרות. 
"זה נראה מדהים" פליסיה חייכה והביטה בתמונה שבה נראה ג'ייסון בבגדים שיילבש בנשף. כך הוא ייראה בנשף, חוץ מהתסרוקת. ג'ייסון חייך. הוא אכן נראה מדהים בבגדים, ולא יכל להאמין שזה הוא. 
"הנשף מתחיל בקרוב, אני חושב שכדאי שנתחיל לסדר לו כבר את השיער" הארולד אמר אחריי שהציץ בשעונו. 
"אז קדימה, לולה" פליסיה אמרה. היא ולולה החלו ללכת לכיוון אחת הדלתות, וג'ייסון עקב אחריהן. על הדלת היה מוטבע סמל של פן, שסימל כנראה שהאיזור הזה הוא לסידור השיער. פליסיה פתחה את הדלת, וג'ייסון נכנס אחרי פליסיה בהלם למספרה קטנה. היה שם הכל, עמדה לסידור שיער, הכיסאות האלה שבקצה שלהם כיור קטן כדי לחפוף את השיער, מדפים מלאים בצבעים לשיער, ובקיצור, מספרה של ממש. ג'ייסון התיישב על כיסא מול מראה, שדרכה הוא הביט בלולה שבחנה אותו. 
"תרצה לצבוע גוונים בשיער, אדוני? כאילו, אתה יודע..." לולה שאלה בשקט לבסוף. ג'ייסון חשב לכמה דקות. 
"אממ.. בטח, אני מניח.." הוא ענה לבסוף. לולה יצאה משדה הראייה שלו ללכמה שניות, ואז חזרה עם דף שבו היו ריבועים צבוניים קטנים, שעל כל אחד מהם היה מספר. 
"איזה גוון אתה רוצה?" לולה שאלה בשקט, והושיטה לג'ייסון את הדף. אחרי שבחן אותו, ג'ייסון הצביעה על אחד הריבועים. 
"אפשר רק... פס אחד?" הוא ביקש. לולה הנהנה. היא ניגשה למדפים, ושלפה את אחת מהקופסאות, הקופסא של הצבע שג'ייסון ביקש. אחרי זה היא טיפלה בשיערו, קודם כל חפפה וסירקה אותו, ואז היא צבעה בשיערו של ג'ייסון פס במיומנות שהעידה על ניסיון. 
"מה אתה חושב על זה, אדוני?" לולה שאלה. ג'ייסון הביט במראה, וחייך כשהביט בשיערו המסודר. הוא הנהן. 
"בסדר. בוא אחריי אל אולם הנשפים, אדוני. אנחנו נגיע בעוד כמה זמן כדי להביא לך את תלבושתך, כי אחריי הכול אף אחד לא רוצה שהיא תתלכלך"פליסיה חייכה והובילה את ג'ייסון בסטודיו אל דלת מעט גדולה יותר מהאחרות, שעליה הוטבע סמל שהיה לא מוכר לג'ייסון. מאחוריי הדלת היה חדר קטן ובו מעלית, שלקחה אותם למטה, אל קומת הקרקע של הארמון, אחרי הכל הם היו בקומה השלישית. לפחות, ג'ייסון חשב שהם בקומה השלישית, אבל הוא לא היה בטוח. כשדלתות המעלית נפתחו ג'ייסון ראה שהוא ופליסיה במסדרון זהה לרוב המסדרונות בארמון, אך היו בו כל כך הרבה מעברים. היו שם המון דלתות, על כל אחת סימנים שג'ייסון לא הצליח להבין, עד שלבסוף פליסיה נעצרה, ואחריה גם ג'ייסון, מול דלת אחת שהייתה מעט גדולה יותר משאר הדלתות. על הדלת היה סימן שנראה כמו קשקוש מפותל בצבע כסף. 
"מה זה?" ג'ייסון מצא את עצמו שואל. 
"מה זה מה?" פליסיה שאלה בבלבול. ג'ייסון הצביע על הסימן הכסוף. 
"אה, זה. זה כיתוב בשפת הערפדים, וזה כל מה שאני יודעת, אחרי הכל, אני לא ערפדית" פליסיה חייכה ופתחה את הדלת, שהובילה לאולם עצום. המרצפות של האולם היו שחורות ובהקו באור שבקע ממנורות הזהב והקריסטל הלבנות. בקצה אחד של האולם הייתה במה, שמולה הועמדו שורות של כיסאות שחורים. בניגוד לריצוף, קירות האולם היו לבנים, וכך היו גם העמודים שבאולם, שקושטו בעיטורים מזהב. בכל רחבי האולם היו המוני שולחנות זהובים קטנים, שעליהם עמדו מגשים מכוסים. חלון עצום, שבמרכזו דלת גדולה ושקופה איפשרו לאנשים באולם להביט בגינה, שהוארה על ידי שרשראות של נורות שנתלו בכל הגינה מלאת הפרחים, שבה, כמו באולם, מוקמו שלוחנות זהב קטנים שסביבם עמדו כיסאות זהב שאיפשרו לאנשים לשבת ולאכול. בכל האולם התרוצצו אנשים ועשו הרבה דברים, התעסקו בכל האביזרים שהיו על הבמה, הניחו מנות על השולחנות, גזמו על דבר לא מושלם בגינה, הכניסו לאולם עוד שולחנות ודברים רבים נוספים. אחרי כמה דקות ג'ייסון קלט את איידן, שבדיוק נכנס לאולם, בלב קבוצה של אנשים שג'ייסון זיהה כסטייליסטים שנשארו בחדר קודם לכן. שיערו של איידן היה, כמובן, אסוף בצמה, ועל ראשו היה מונח הכתר שלו. אחרי כמה שניות עיניו של איידן התמקדו בג'ייסון. הוא אמר משהו לכל הסטייליסטים שעמדו סביבו, והלך לכיוון ג'ייסון בחיוך. איידן נעמד ליד ג'ייסון ונגע בקווצה האדומה שנצבעה בשערו של ג'ייסון. 
"אתה נראה מדהים" איידן לחש באוזנו של ג'ייסון. 
"תודה" ג'ייסון חייך, מוחמא. 
"מה המאכל או מאכלים שאתה הכי אוהב לאכול?" איידן שאל ותפס בידו של ג'ייסון. 
"מה שאלת? לא הקשבתי.." ג'ייסון שאל בשקט. איידן התחיל ללכת, וג'ייסון הלך איתו. 
"שאלתי מה המאכלים האהובים עלייך" איידן אמר, והוביל את ג'ייסון אל מחוץ לאולם. 
"אה. אין לי מאכלים אהובים" ג'ייסון אמר. 
"אוקיי" איידן אמר והוביל את ג'ייסון במעלה גרם מדרגות קצר. 
"למה רצית לדעת?" ג'ייסון שאל בבלבול. 
"ובכן, דבר ראשון, זה מזיק לרצות להכיר את המייט שלי טוב יותר?" איידן הפנה את ראשו לכיוונו של ג'ייסון לכמה שניות. 
"לא, זה לא מזיק" ג'ייסון אמר. 
"בנוסף, הטבחים ביקשו לדעת כדי שיוכלו להכין את המנות האהובות עלייך, אחרי הכל הנשף הזה סביבך וסביב ליה. גם אני וקאי נושאים מרכזיים, אבל אלו בעיקר אתה וליה, ולכן חשוב להם להכין מנות שאתה אוהב. אבל אני אודיע להם שאין לך מאכלים אהובים.." איידן הוסיף. 
"אתה יודע... תהיתי על משהו לגבי הערפדים. אני... יכול לשאול אותך את זה?" ג'ייסון שאל אחרי כמה שניות.
"ברור, אתה יכול לשאול אותי כל מה שאתה רוצה" איידן אמר והמשיך להוביל את ג'ייסון באחד המסדרונות של ארמון. 
"אז, תהיתי... ובכן... אם לכם הערפדים יש את כל הקטע הזה של המייט, אז.. אממ... אתם מתחתנים בכלל? כאילו, אף פעם לא שמעתי על חתונות של ערפדים, ותהיתי אם הן בכלל.." ג'ייסון השתתק כשהבין שהוא ממלמל. 
"אנחנו מתחתנים, ומתאחדים" איידן ענה. 
"מ- מתאחדים?" ג'ייסון שאל בבלבול. הוא מעולם לא שמע על מישהו מדבר על התאחדות. 
"לנו, הערפדים, יש מעין 'טקס' כזה, משהו שלו אנחנו קוראים 'איחוד', שבעצם מחבר בין שתי הנשמות ומסמל את הקשר ביניהם. עבורנו, החתונה זה רק רשמי, הדבר שבאמת מראה את אהבתם של השניים זה האם הם התאחדו" איידן ענה לג'ייסון אחרי כמה שניות ונכנס למעלית של המגדל האדום. 
"אבל, אממ.. מה זה ה... אממ... 'טקס', הזה?" ג'ייסון שאל בזמן שנכנס גם הוא למעלית של המגדל. 
"אתה באמת רוצה לדעת?" איידן לחש לאוזנו של ג'ייסון, מה שהעביר צמרמורות בכל גופו. 
"אני מניח שתגלה, יום אחד" איידף הוסיף בחיוך. 
"רגע, אנחנו לא אמורים להיות באולם לנשף?" ג'ייסון שאל בבלבול בזמן שהמעלית התחילה לעלות. 
"בקרוב הסטייליסטים יחזרו ויקראו לנו לארגון אחרון לפני הנשף עצמו, כדי לקרוא לנו הם יגיעו לחדר שלנו" איידן אמר ויצא מהמעלית. 
"אוקיי" ג'ייסוון אמר כשאיידן פתח את דלת החדר. השניים נכנסו לחדר, וג'ייסון עקב אחרי איידן והתיישב לידו על הספה. לכמה שניות השתררה השתיקה בחדר, ואז איידן החל להתעסק בשיערו של ג'ייסון. כמובן שהוא בילגן את השיער מתסרוקתו, אל זה לא ממש עיניין אותו באותו הרגע. ג'ייסון עם את עיניו ונרדם בחיוך. 
"ג'ייסון" המילה ריחפה בחלל הגדול שבו נמצאה הכרתו של ג'ייסון, והחזירה אותה אל גופה, שישב על ברכיו של איידן, שעדיין. התעסק בשיערו. 
"אדוני?" ג'ייסון שמע את קולה של פליסיה, שהגיע מצידה השני של הדלת. הוא הסמיק כשהבין שהוא יושב על איידן. 
"איידן, אני צריך ללכת" ג'ייסון אמר. איידן נאנח ועזב את שיערו של ג'ייסון. ג'ייסון נאנח ופתח את דלת החדר לפליסיה, שלידה עמד אחד הסטייליסטים של איידן. 
"עליי לארגן אותך פעם נוספת, אדוני" פליסיה אמרה וג'ייסון הנהן.
"נתראה יותר מאוחר, איידן" ג'ייסון אמר, ואז הוא עקב אחרי פליסיה בזרה אל הסטודיו. 
"מה קרה לשיער שלך?" לולה שאלה בבהלה. 
"איידן קרה" ג'ייסון נאנח. 
"זה בסדר, יש מספיק זמן לעשות הכל" הארולד אמר. אחרי בערך כחצי שעה שבמהלכה סודר כל דבר בג'ייסון עד לרמה של שלמות, מתסרוקתו ועד לכל קפל קטן בחליפה וכל כתם פצפון בחליפה שאליו ג'ייסון בכלל לא שם לב הכריזו הסטייליסטים שג'ייסון מוכן. הם הובילו דרך אותה דלת, במעלית, אבל הפעם פליסיה הובילהה אותם דרך דלת אחרת במסדרון, שהובילה אותם לחדר קטן שבו עמדו כמה אנשים. 

----------------------------- 

בום, עוד פרק! מישהו ביקש ממני לעשות יותר פרקים ארוכים כאלה, אז הנה! היום כתבתי לכם כל היום כי אני לא מרגישה טוב, ומקווה שאהבתם את הפרקים! ועכשיו, לכתיבת פרק 25! אוה, ואני לא יודעת אם שמתם לב, אבל שיניתי  כריכה! קרדיט לכריכה החדשה ל: PikiStories