Her monster [2]

אית'ן (3)

עליתי למעלה מהתא של מיה ושטפתי את הידיים שלי.
היא עשתה עבודה טובה שהצליפה בחייל הזה, אני חושב שהוא עדיין מעולף בתא שלה.
הילדה הזאת לא פרייארית, היא לא מוותרת בקלות והיא יודעת מה מגיע לה.
נכנסתי למפקדה שלי וסופיה ישבה שם.
סופיה היא עובדת שלי, אבל היא גם מאוד קרובה אליי, הרבה יותר מהעובדים האחרים.. אפילו יותר מהקונסיליירי שלי - ובן הזוג שלה..
אני עדין עם מיה, ההצלפות וזה שגזרתי את השיער שלה.. זה כלום לעומת מה שאני מסוגל לעשות לה.
חוץ מזה, גזרתי את השיער שלה בשביל שהוא לא יפגע בה יותר.. אם השיער והסימנים מההצלפות יפגשו זה את זה, יכאב לה מאוד.
אני לא יודע למה.. אבל אני לא רוצה לפגוע בה.
אני יותר מדי עדין איתה, וזה מעצבן אותי בטירוף.
ממתי אני עדין?
אני אף פעם לא עדין, עם אף בן אדם.. למה איתה כן?
היא רצחה את אח שלי, וגם אם היא אומרת שלא וזה באמת נכון.. עדיין מגיע לה שאחטוף אותה.
זה מגיע לאחים שלה.
סופיה בחנה אותי והשפילה את מבטה.
"מה קרה, סוף?" שאלתי ובחנתי אותה. "אל תתעצבן, אבל אתה לא חושב שהיא סבלה מספיק בחיים?"
"סופיה," נאנחתי. "לא אכפת לי כמה היא סבלה לפני, אכפת לי כמה היא תסבול בזמן שהיא איתי כאן. להזכיר לך מי אנס את אוליביה?"
"אבא שלה.." הנהנתי. "כן, אבא שלה. היא לא כזאת תמימה, את יודעת.. זה מגיע לה."
"לא, אית'ן. זה מגיע לאבא שלה, לא לה. היא לא אשמה. להזכיר לך שהיא נאנסה גם? יותר מפעם אחת?"
"אותה לא רצחו!" נהמתי בזעם.
"מיה חיה ונושמת בזמן שאחותי נמצאת בקבר שהכנתי לה בגלל שהאבא האידיוט של מיה רצח אותה! רצח ואנס! איך את יכולה להתעלם ממנה בכזאת קלות?!"
"אני לא מתעלמת מזה, אבל מיה אפילו לא יודעת שהוא עשה את זה, גם אחים שלה-"
"לכי מכאן, סופיה!" צעקתי. "אני לא רוצה לפגוע בך, לכי מכאן, עכשיו."
היא הנהנה ויצאה מהמפקדה.
העברתי את ידי בשיערי בזעם ופתחתי את המצלמות בתא של מיה.
היא חייכה למצלמה ונעצה בה מבט.
מה את מתכננת, נסיכה שלי?

"אף פעם לא שכבתי עם מישהו בגלל שרציתי," היא אמרה למצלמה, זאת אומרת לי.
"השומר ראש שלי אנס אותי, לא השומר שחטפת אותי ממנו, השומר שהיה לי לפני.. מסימו גם אנס אותי.. החייל שלך התכוון לאנוס אותי, אומנם הוא אנס את רוז בסוף, אבל הוא התכוון לאנוס אותי. לפעמים אני מודה שזה מה שקרה, אבל הוא אנס את רוז שהייתה בהיריון והיו לה סיוטים וכל מיני דברים שגרמו לי לחשוב שעדיף שלא.." בחנתי אותה ואת הדמעות שנצצו בעיניה.
אל תבכי, מיה.
אני שונא לראות אותך בוכה.
"ומסימו גם אנס אותי.. כשהייתי גדולה יחסית, אבל עדיין קטנה, בת חמש עשרה, בערך.. אני מניחה שאחותך נאנסה שהייתה יותר קטנה, אני יכולה לנחש איזה סיוט זה היה," הידקתי את לסתי. "היא נאנסה בגלל-" קמתי מהכיסא בזעם וירדתי למטה.
באיזה קטע היא מדברת על אחותי?
"אתה בטח ממש אהבת אותה," היא אמרה למצלמה.
עוד לא נכנסתי לתא, אבל אני יכול לשמוע אותה.
"זאת אומרת, אני יודעת כמה לאונרדו ודומיניק אוהבים אותי, אז-" נכנסתי לתא בזעם. "אני.. אני לא-"
התקרבתי אליה וגרמתי לה להיצמד לקיר.
היא רעדה בפחד, וכנראה שגם בגלל הקור, כי החדר הזה קפוא.
"תסתובבי," היא הנהנה ועשתה את זה.
לקחתי שוט ובחנתי את הצלקות שעל גבה.
"פאק!" נהמתי.
"כמה הצלפות את חושבת שמגיע לך על זה?" שאלתי את אוזנה בזעם.
"על.. על מה, אדוני?"
"על זה שדיברת על אחותי!" צעקתי והיא התכווצה. "אני לא.. אני לא ניסיתי לעצבן אותך," היא גמגמה.
"אבל עשית את זה. כמה הצלפות?! או אולי כדאי שאני אבחר?"
"ש..תיים," הנהנתי.
"את תספרי ואני אעשה את זה.. אם את תתנגדי, המספר יוכפל-"
"אבל-"
"את רוצה שזה יהפוך לארבע הצלפות?!"
"ל..א. לא, אדוני."
"יופי, נסיכה שלי." נישקתי את הכתף שלה ונאנחתי. "יש לך ריח טוב, מיה." היא עצמה את עיניה. "אם אתה באמת רוצה להצליף בי תעשה את זה! אין לי כוח למשחקים, אית'ן." היא נהמה.
"זה הופך את זה לשלוש."
"מ..ה?" לא עניתי לשאלה והרמתי את השוט באוויר.
פגעתי בגבה והיא זעקה בכאב.
הקול שלה.. הקול שבוקע מהשפתיים הורודות והתפוחות האלה..
אני רוצה לזיין את הפה שלה, אני רוצה את השפתיים שלה מסביב לזין שלי.
"אח..אחת," היא בכתה.
הרמתי את השוט פעם נוספת וחזרתי על הפעולה.
הפעם היא לא צעקה או זעקה, אבל היא גם לא ספרה לא זה.
"מיה." הזהרתי.
"שתיים. סליחה, אדוני.." הקול שלה רעד.
היא רק נראית חזקה.. היא חלשה מאוד, קל לשבור אותה.. לפחות כמו איך שזה נראה עכשיו.
"את יודעת מה? אני אוותר לך על ההצלפה השלישית, אבל אנחנו עכשיו מציבים כמה חוקים." היא בחנה אותי והנהנה.
היא עדיין רועדת מקור.
הרמתי אותה ועטפתי אותה בזרועותיי.
"אני אקח אותך למעלה, אבל את חוזרת לכאן אחרי זה." היא הנהנה.
חיבקתי אותה ונשמתי את ריח הוניל המתקתק שלה.

"קר שם כל כך," אמרה שהגענו למטבח.
מזגתי לה מים ונישקתי את ראשה.
"אני יודע." לחשתי לה. "זה קנדה, מיה, קר כאן תמיד. בתאים יש גם קירור.. זה בכוונה."
עליתי לחדר שלי ובדרך ראיתי את סופיה שחייכה אליי, כמובן שלא החזרתי לה חיוך. אני אף פעם לא מחזיר חיוך.
השכבתי את מיה על הבטן והתיישבתי על המיטה, לידה.
"חוק ראשון: את לא מדברת על אחותי, מיה. אף פעם." היא בחנה אותי והנהנה.
עיניה נצצו וכיווצתי את מצחי.
"מה את רוצה לשאול, מיה?"
"אני לא אמרתי שום דבר רע על אחותך, אני לא מבינה למה-"
"אבל המשפחה שלך עשתה משהו רע לאוליביה. העובדה שאת לא עשית כלום לא אומר ש-"
"אבל המשפחה שלי זאת לא אני ו-"
"ששש," לחשתי וליטפתי את הלחי שלה. "תירגעי, נסיכה שלי. זה בסדר,"
"לא זה לא! אתה הענשת אותי על משהו שלא עשיתי.. מותר לי לדבר עליה, גם אם אתה לא אוהב את זה, ולא אמרתי עליה שום דבר רע.. גם אמרתי שאני מצטערת על מה שהיא עברה," ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניה ונישקתי את הלחי שלה.
"חוק שני: את לא קוראת לי בשמי, את קוראת לי רק אדוני, אלא אם כן אני אומר אחרת."
היא ליקקה את שפתיה והעבירה את ידה בשיערה הבהיר.
"בסדר,"
"וחוק שלישי-"
"אם יש חוק שלישי אני רוצה חוק שאני קובעת אותו." בחנתי אותה.
"תני לי לסיים עם החוקים ואז אני אחליט."
"החוק השלישי: את לא צועקת או נוהמת עליי. אני לא חבר שלך, או אח שלך, אני האדון שלך. אל תשכחי את זה."
"כן, בסדר,"
בחנתי את עיניה התמימות והגדולות.
היא האישה הכי יפה ומושכת שאני מכיר.
"חוק רביעי: את שלי. ואת תצייתי לי. כמו שמוזכר בחוק שלוש, אני האדון שלך." היא חייכה והנהנה. "כן, אדוני."
תפסתי את הסנטר שלה ובחנתי את עיניה.
הניצוץ המזדיין הזה עדיין קיים שם, בעיניה הירוקות והגדולות.
"אני מסכים לך לחוק אחד." אמרתי. "חוק אחד זה מה שאני צריכה." הנהנתי ובחנתי אותה.
"חוק חמישי: אסור לשים אותי במרתף." חייכתי אליה.
"בסדר," אמרתי.
"אני אביא לך את אחד החדרים באגף המזרחי.. זה האגף המערבי, את לא נכנסת לכאן ללא אישור שלי. האגף הדרומי הוא של סופיה והקונסיליירי שלי ובאגף הצפוני.. אנחנו לא מדברים על האגף הצפוני.. בקומה התחתונה מותר לך להיות איפה שאת רוצה." היא חייכה וחיבקה אותי.
"תודה, אדוני." בחנתי אותה.
"אני אגיד לסופיה לארגן לך את החדר,"
"אני יכולה להירדם כאן?" הנדתי בראשי והיא השפילה את מבטה.
"למה לא?"
"היית נותנת לאויב שלך לישון לך בחדר?"
"לא.."
"נכון, את לא.. אז למה שאני אתן?" היא משכה בכתפיה.
"אפשר לפחות לאכול משהו? לא אכלתי כמה ימים.."
"לא אכלת יומיים,"
"נו? אני על סף מוות כאן." היא צחקה והרמתי אותה עליי.
"יש לך חיוך יפה," אמרתי לה. "חיוך שאתה מנסה ממש קשה להוריד אותו מהפרצוף שלי."
"כן.. גם זה,"