Her monster [2]

אית'ן (25)

נכנסתי למועדון שידעתי שמיה נמצאת בו.
יכולתי לראות אותה על הבר, משחקת עם אחד המשקאות.
היא שיכורה לגמרי, ואני לא צריך להתקרב בשביל להבין את זה.
בחנתי אותה.
היא יפה כל כך, אבל גם נראית עצובה וזה פאקינג שובר לי את הלב.
ראיתי שמישהו התקרב אליה והידקתי את לסתי בזעם.
הוא העביר את ידו על גבה ונהמתי בזמן שהיא קפצה בבהלה ועיניה התרחבו בפחד.
זה התפקיד שלי! פאקינג שלי. אף אחד אחר לא ילטף את הגב שלה או כל חלק אחר בה.
התקרבתי אליהם.
תפסתי את ידו והיא בחנה אותי.
"אם אי פעם, תיגע בה עוד פעם, אני אדאג לשרוף אותך בחיים. אני אשרוף אותך עד שלא ישאר ממך כלום ואז אפזר את האפר המזוין שלך בים. מובן?"
"כן, אדוני." הוא אמר וברח משם. "אדוני?" היא שאלה בבלבול.
אני לא חושב שהיא ככה כי שתתה הרבה, נראה לי שהיא גם לקחה משהו.
היא לא מזהה אותי, אבל אני מניח שזה טוב לי.
"את צודקת, לא קוראים לי אדוני.. אני קרטר, אבל.. אנשים מפחדים ממני הרבה, אז כך הם קוראים לי." אמרתי את השם הראשון שעלה לי לראש.
היא בחנה אותי ונאנחה. "אתה מאוד נאה.." מלמלה. "גם את.. איך קוראים לך?"
"מיה.. מיה אוונס," חיוך התפשט על פניי.
אני רוצה לנשק אותה, לא.. בעצם.. אני צריך לנשק אותה. צריך לנשק אותה יותר מחמצן בשביל לנשום.
"אוונס?"
"לא.. זה לומברדי, אבל.. אבל אני מעדיפה אוונס."
"למה?"
"כי המשפחה שלי מטומטמת. אני פשוט לוקחת את השם משפחה שלי מהמשפחה שאני אוהבת." היא נשכה את שפתיה.
שפשפתי את הלסת שלי.
"אני יכול את המספר שלך?"
"כן, נראה לי.. אני מקווה שאח שלי לא יכעס עליי."
היא קמה מהכיסא וכמעט נפלה, תפסתי וייצבתי אותה. "את בסדר?"
"זו הפעם השנייה שאתה מציל אותי היום." לחשה והסמיקה. "אתה ג'נטלמן אמיתי,"
"אני לא. אני בן זונה אנוכי וחסר רגשות," היא צחקה וחיבקה אותי. "אנשים שמודעים לזה-" היא השתתקה. "לא משנה, אפשר נשיקה?"
"לנשק אותך?" שאלתי בבלבול. כן. תגידי כן, מיה. בבקשה. "אם אתה.. רוצה," הנהנתי והצמדתי את שפתינו לנשיקה שטוחה.
אוי, אלוהים, התגעגעתי לתחושה של שפתיה המתוקות על שלי.
היא הסמיקה והשפילה את מבטה. "אתה כותב את המספר שלי?"
"כן."

✿︎

הרצון שלי לזיין מישהי הלך וגבר עם כל יום, עבר כבר חודשיים מאז שראיתי את מיה.
הביצים שלי כבר כחולות וכואבות.
אני לא אבגוד בה, כמובן.
אבל אני צריך לדבר איתה, לפגוש אותה, לזיין אותה, לנשק.. משהו..
אני פשוט צריך אותה יותר משאני צריך כל אחד אחר.
אני רוצה להריח אותה.
אני מתגעגע לריח המתוק של הוניל שלה ולשפתיים הורודות והתפוחות שלה. אלה שאני משתוקק לנשק.
הזין שלי התקשח עוד פעם.
פאק. פאק. פאק.
אני עוקב אחריה כבר כמה ימים, היא לא יצאה מהבית פעם אחת, עד עכשיו.
היא ברכב עם לאונרדו והיא נראית עצובה אבל גם זועמת.
היא צועקת משהו אבל אני לא מבין מה. למה היא נראית כל כך יפה גם שהיא כועסת?
התחלתי לנסוע קצת אחריהם, דאגתי שיהיו לי אנשים בפנים ששמו לי מכשירי איתור על הרכבים, כך שאני אדע איפה הם ולאן הם נוסעים.
אחרי נסיעה של כחמש עשרה דקות, החניתי ליד המסעדה שלהם.
היא יצאה מהרכב.
למה את עצובה נסיכה קטנה שלי? מה האחים המזדיינים שלך עשו?
היא נכנסה למסעדה ואחריה לאונרדו.
בחנתי אותה.
עד לפני כמה זמן, אם הייתי רואה אותה ככה, הייתי תוקע לה כדור בראש, ועכשיו הדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה להכניס את הזין שלי לכוס החם והמתוק שלה, לזיין אותה עד שתצרח את השם שלי.
היא הלכה לאיפשהו.
לא, מיה. תחזרי לכאן, אני רוצה לראות אותך.
אני רוצה לראות שהיא בסדר.
אחרי כמה זמן היא יצאה מהשירותים וכולם הגיעו, גם קולטון וקים.
קולטון נראה מוכן לכל דבר, הוא דרוך לזה.
הוא נראה מאיים, הוא לא מסוג הגברים שכיף לפגוש בסמטה חשוכה.
לא שאני חושב שכיף לפגוש גברים בסמטה חשוכה בכללי, פשוט אותו במיוחד לא היה כיף.
למרות שהוא איש טוב, הוא לא היה פוגע באף אחד סתם ככה..
הוצאתי את הטלפון שלי שמיה חזרה לשבת ליד לאונרדו.
התקשרתי אליה ואחרי זיק של היסוס שראיתי בעיניה, היא ענתה.
"ליד מי את?" שאלתי, למרות שידעתי את התשובה. "המשפחה שלי.. אני הולכת רגע," היא אמרה ויצאה מהמסעדה. "מי זה?" שאלה בקול שקט.
היא נשכה ושיחקה עם שפתיה.
היא נראית עייפה, מותשת..
"קרטר," אמרתי, למרות שרציתי להגיד אית'ן. "ראיתי אותך לפני כמה זמן במועדון.. את נתת לי את המספר שלך," זה היה נראה שהיא נזכרת במה שקרה.
"אה.. כן, קרטר.. היי. אני לא.. אני הייתי ממש שיכורה באותו היום.. אני.. יש לי מישהו, זאת אומרת-"
"אה. לא.. לא ידעתי." מלמלתי.
שקרן מזדיין. נזפתי בעצמי.
"כן.. זה בסדר," לחשה והעבירה את שיערה הבהיר אל מאחורי אוזנה.
"אנחנו יכולים ל..לצאת, מתישהו.. פשוט.. אני די מנסה להתגבר על מישהו. אני עדיין אוהבת אותו,"
"אני בטוח שהוא אוהב אותך גם,"
"אם הוא באמת היה אוהב אותי הוא היה מוצא דרך להחזיר אותי אליו, קרטר.." היא מלמלה. בלעתי את רוקי.
זין על החיים האלו.
אני רוצה אותה. "אני בטוח שהוא מנסה, נסי.. מיה," פאק, זו כזו טעות מה שעשיתי עכשיו.
"מיה," לאונרדו יצא מהמסעדה, שמעתי אותו, אבל ממש בשקט.
"כדאי שתחזרי, האוכל הגיע."
"אה, אני אחזור אליך, קרטר." לחשה וניתקה. היא דיברה איתו לכמה שניות ואז הם נכנסו למסעדה והתיישבתי בחזרה במקום שלי.
המנה שלה ושל רוז הגיעה וחייכתי לעצמי.
לא ציפיתי שהיא תזמין משהו אחר.
פסטה ברוטב עגבניות.
גלגלתי עיניים.
באחד מהימים שהייתי איתה היא סיפרה לי שזה האוכל האהוב עליה.
היא אמרה: "פסטה ברוטב עגבניות זה הדבר הכי טעים בעולם! תפסיק לזלזל בזה." ואז משכתי אותה אליי ונישקתי אותה.
אלוהים..