Her monster [2]

מיה (19)

התעוררתי שהמים במקלחת זרמו. שפשפתי את עיניי וקמתי לשם. אית'ן היה במקלחת ובחן אותי.
ישנתי איתו והייתי עירומה לגמרי, אני עדיין עירומה.
בחנתי אותו בחזרה במראה ומבטי ננעץ על זקפתו הענקית.
בלעתי את רוקי והסתובבתי אליו.
הוא חיוור לגמרי.
כאילו איבד המון דם.
בחנתי אותו, אבל לא ראיתי את כולו, ראיתי רק את צד שמאל של גופו.
"איך זה שתמיד עומד לך?" שאלתי. "כי אני תמיד חושב עלייך או לידך." חייכתי. "אני אוהבת את התשובה הזאת,"
"מצוין, כי רציתי שתאהבי אותה." הסתובבתי והתחלתי לצחצח שיניים.
"פאק, התחת שלה זה הדבר הכי מושלם ביקום הזה." הסתובבתי אליו בחזרה והרמתי גבה. "מה? זה לא אשמתי שאת עומדת מולי בעירום."
"טוב, תסיימי לצחצח ובואי לכאן,"
אחרי כמה דקות נכנסתי למקלחת.
הוא הצמיד אותי לקיר ונישק אותי בתאווה מסחררת.
לשונו שיחקה עם שלי והתגרתה בה.
הרגשתי שעפים פרפרים בבטני ושהיא מתהפכת בציפייה.
לא היה שום דבר עדין בנשיקה הזאת, זה היה אגרסיבי כל כך.. אבל פאק, זה הרגיש טוב כל כך.
"מיה," הוא גנח מעומק גרונו ונישק אותי עוד נשיקה. "את האישה הכי יפה בכל העולם המזוין, ואני רוצה להתחתן איתך כבר."
"בסדר.. מחר המסיבת אירוסין ואז אנחנו חוזרים לקנדה," לחשתי לו. "ואז.. ואז יש עוד שבועיים ונתחתן."
"אני רוצה להתחתן איתך עכשיו. אני רוצה לזיין אותך. אני רוצה שתעשי לי ילדים.. אני צריך את זה,"
"אית'.. אתה קצת מפחיד אותי," אמרתי לו. "הכל בסדר?"
"אני רוצה אותך," הוא נישק את צווארי. "רוצה אותך בטירוף,"
"גם אני. אבל.. אבל משהו לא בסדר איתך עכשיו." בחנתי אותו ושמתי לב לשריטה לאורך כל צד בטנו הימנית.
"הו, פאק, אית'ן.. איך זה קרה?"
"פשוט תנשקי אותי, מיה. אני צריך אותך." נישקתי אותו נשיקה שטוחה. "אתה צריך לתפור את זה, אית'ן.." הוא הניד בראשו. "רק תהיי איתי, אני צריך אותך."
"בסדר, אבל אני רוצה לתפור לך את זה."
"לא, מיה." הוא הצמיד אותי אליו וחיבק אותי. "בסדר," לחשתי והוא נישק את מצחי.

ירדתי למטה עם אית'ן. בחנתי אותו והוא נישק אותי. "לא, אית'ן.. אתה מדמם." לחשתי.
"אני בסדר, מיה."
"אתה מדמם! איך זה יכול להיות שאתה בסדר?!"
"כי זה לא כואב,"
"זה הופך את זה לגרוע יותר!" נהמתי. "מיה," לחש. "זה בסדר. זה לא כואב לי."
"תן לרופא לראות את זה לפחות.. בבקשה, אית'ן.." הוא הנהן.
"בסדר,"
עליתי למעלה ונקשתי על הדלת בחדר של דומיניק ורוז. "דום? קרה משהו לאית'ן הוא צריך רופא.."
"מה קרה לו?" דום שאל וגניחה נשמעה מהחדר. "מגעיל! יש לכם ילדים קטנים בחדר הצמוד."
"תירגעי. הם ישנים," רוז אמרה. "טוב, איפה הרופא?"
"תשאלי את לאונרדו, הוא במפקדה."
"בסדר." אמרתי וירדתי למטה במהירות.
אית'ן תפס אותי והצמיד את שפתינו. "תפסיק."
"אני צריך אותך."
"תעזוב אותי," אמרתי. "אני רוצה שיבדקו אותך."
"אני אהיה בסדר,"
"כבר הסכמת.. אני לא מתכוונת שלא יבדקו אותך או יתפור לך את זה."
הוא נאנח והלכתי למפקדה.
לאונרדו היה שם שמישהי ישבה עליו והם התנשקו.
"לאונרדו." נהמתי. הוא הוריד ממנו את הבחורה ובחן אותי.
"מה את רוצה, מיה? חלמת משהו?"
"לא. איפה הרופא?"
"למה? קרה משהו? נפגעת? אית'ן עשה לך משהו?"
"לא. לא! אית'ן לא היה פוגע בי אף פעם." הוא הרים את גבותיו ובחן אותי.
"מאז שהוא הפסיק לפגוע.." מלמלתי בקול חנוק. "הוא נפגע והוא מדמם, איפה הרופא?"
"הוא בביתן הכי קרוב בחוץ," הנהנתי ויצאתי מהמפקדה החוצה. "מיה," אית'ן נאנח. "תירגעי. זה באמת לא כואב לי."
הרמתי את החולצה שלו ונישקתי אותו שם.
"מיה, זה בסדר, באמת."
"לא.. זה לא. חוץ מזה, אם זה לא כואב לך, אז תן לי לתפור לך את זה. פשוט תתן לי ואפילו לא צריך ללכת לרופא."
"אני סומך עלייך, נסיכה שלי. תעשי מה שאת רוצה."
"בסדר, אז שב על הספה ואני עוד רגע באה."