Her monster [2]

מיה (33) - פרק אחרון

נשמעה ירייה והסתובבתי אל סופיה.
"איפה ג'יימס?"
"אני לא יודעת." אמרה.
ראיתי מישהו שרץ לעברנו, אבל לא ראיתי מי זה.
"סופיה תתכופפי!" צעקתי.
היא התכופפה והירייה חלפה מעליה.
"בואי!" צעקתי.
רצנו לכיוון הכביש והתחמקנו מהאיש הזה, שרדף אחרינו.
"הם ירו בו," סופיה לחשה בפאניקה. "הוא בסדר."
"איך את בטוחה?"
"כי אני יודעת! הוא בסדר!" המשכתי לרוץ ונכנסתי למכונית של ג'יימס.
"הוא יהיה בסדר, תתקשרי לאית'ן."
אמרתי והבאתי לה את הטלפון שלי.
"זה לא נותן, איך את קוראת לו?"
"המפלצת שלי."
"מה?"
"פשוט תתקשרי אליו!" צרחתי והאצתי את הרכב. "אנחנו צריכות למצוא אותו,"
"אני-" ירייה ניפצה את השמשה האחורית ובלמתי את הרכב.
דומיניק עמד לפניי, הוא נראה מסומם לגמרי ומישהו מצמיד אקדח לראשו.
"אל תצאי." הוא סימן לי.
הם ידעו.
הם מתכננים משהו.
מישהו נכנס לרכב.
"תקשיבי לאח שלך, נסיכה. אל תצאי מהמכונית." מישהו אמר. "אל תקרא לי נסיכה, חתיכת אידיוט!"
"מיה-"
"לך תזדיין." צעקתי.
הוא נהם בזעם וקשר את ידיי. "לא! תעזוב אותי! תעזוב אותי!"
הוא קשר גם את ידיה של סופיה והעביר את לשונו על צווארי. יבבתי וניסיתי להתרחק ממנו.
"אסור לך לצאת מכאן, מיה. או שאני אתקע לך כדור בראש." לחש לאוזני וגרם לי לצמרמורת - ולא מהסוג הטוב.
"תישארי כאן, מיה. סופיה, את באה איתי." הוא הרים אותה עליו והיא התכווצה.
היא שונאת מגע של גברים שהם לא ג'יימס.
הוא הלך איתה לאיפשהו, לא ראיתי לאיפה והדלת של המכונית נפתחה ונסגרה עוד פעם.
"את בסדר?" אית'ן שאל.
הנדתי בראשי ודמעה זלגה מעיניי. "הוא ליקק לי את הצוואר." מלמלתי. "זה הרגיש רע,"
"ראיתי." הוא נהם ושחרר את ידיי.
התיישבתי עליו והוא חיבק אותי בחוזקה.
"הם ירו בג'יימס."
"לא, מיה. ג'יימס ירה בהם." הוא נישק אותי וליקק את צווארי בדיוק במקום שהאיש המוזר ליקק מקודם.
"עכשיו את טהורה." לחש. "רק שלך." מלמלתי ונישקתי אותו.
"כן, נסיכה שלי. אבל יש לי את אח שלך להציל."

✿︎

כל הבנים מדממים ופצועים, סופיה מפחדת ממגע של כל אחד, גם של ג'יימס ואני.. אני כמו מקודם, פשוט קצת יותר לחוצה..
כל מה שקרה התחיל להופיע במוחי עוד פעם.
יריות, סכינים.
הם כמעט רצחו את אית'ן, אני תפסתי את ידו של מי שהחזיק באקדח והוא ירה כמה סנטימטרים מהלב שלו והכדור שפשף את הזרוע שלו.
לאונרדו ודומיניק היו מלאים בחתכים ודיממו בלי סוף, הוא פונה לבית חולים.
איידן נפגע מירי והוא נכנס לניתוח.
בגלל כל זה כולנו כאן עכשיו.
דמעות חזרו לעיניי. "מיה," אית'ן לחש לאוזני. "מה?"
"אל תבכי, הם יהיו בסדר."
"זה לא העניין, אית'ן.. זה הפחיד אותי. הכל הפחיד אותי.. אני רוצה הביתה,"
"מיה.. אני לא בטוח שזה רעיון טוב. אנחנו צריכים להישאר כאן, ג'יימס וסופיה שם. הם שומרים על לוסיאנו וקייד." הנהנתי בקושי.
הם חתכו את ג'יימס בפנים.. זה לא היה עמוק כל כך אבל תישאר לו צלקת.
זה יהיה מפחיד, הצלקת שלו מתחילה בצד שמאל של הגבה שלו ומסתיימת בצד ימין בלסת.
הוא ליטף את גב ידי. "אתה צריך לתת לרופאים לבדוק את זה," לחשתי. "אני בסדר,"
"אתה מדמם."
"אני בסדר, מיה. שידאגו לאחים שלך ולאיידן קודם."
"יש עוד אנשים בבית חולים.. תן להם שיבדקו את זה." הוא הנהן ונישק את מצחי.
הוא הלך לאחיות או משהו ואני ורוז נשארנו לשבת שם.
"הם יהיו בסדר, נכון?" רוז שאלה. "כן, רוז.. אני חושבת שכן.."
ליקקתי את שפתיי. "את ידעת על זה?"
"לא. הם רק אמרו לי שהם יוצאים לטפל במשהו, ואז התקשרת אליי.. אני יודעת שניסו לירות באית'ן והוא הבין שזו הסחת דעת. אני לא ידעתי שזה מה שהם יעשו. אני לא ידעתי שהם יהיו בבית חולים בגלל זה," היא העבירה את ידה בשיערה. "אם הייתי יודעת הייתי.. הייתי דואגת ש-" בחורה יצאה מחדר מהאזור של חדרי הניתוח.
היא הורידה את כובע הניתוחים וחשפה את שיערה השחור. "הם בסדר?" שאלתי. "אני לא יכולה לספר או יודעת על אחים שלך, אבל איידן יוצא עכשיו לחדר התאוששות, הוא בסדר אבל יצטרך שיקום ארוך.. הוא נפצע קשה מאוד."
"איך זה הגיוני שהוא יצא מהניתוח לפני אחים שלי? קרה להם משהו?"
"לא.. לא שאני יודעת," אית'ן התיישב לידי ובחן את האישה. "מה שאלת אותה?"
"אם משהו קרה ללאונרדו ודומיניק." לחשתי והוא נישק את הלסת שלי. "ו..?"
"לא קרה כלום לדעתה, אבל היא לא יודעת.." הוא הנהן והרים אותי.
הוא הושיב אותי מעליו והצמיד את שפתינו.
הוא ליקק את לשוני וגנחתי בשקט.
התחככתי בו והוא נהם וניתק את שפתינו.
"את בסדר?" הוא שאל. "כן? למה שלא?"
"זה לא מרגיש בסדר.. הנשיקה," הוא בחן אותי. "את עצובה.. ממש עצובה,"
"שני האחים שלי בניתוח ואני לא יודעת מה קורה איתם.. אני אמורה להיות שמחה?"
"מיה, את לא אמורה להיות שמחה.. אבל את לא צריכה להיות ככה. פגעת בעצמך?"
"אני.." הוא נאנח ונישק אותי. "אני רוצה לראות." הוא הרים אותי עליו והלך איתי לשירותים.
הוא הוריד לי את המכנס ונישק את הכוויות והצלקות שיש לי על הירכיים. "למה עשית את זה?"
"זה עוזר לי.." מלמלתי והצמדתי את שפתינו לנשיקה שטוחה. "אני מצטערת,"
"זה בסדר, נסיכה שלי."