Her monster [2]

אית'ן (14)

נכנסתי למפקדה ולאונרדו בחן אותי.
"זיינת את אחותי?" שאל בזעם.
העברתי את ידי בשיערי וליקקתי את שפתיי.
"זיינתי? לא בדיוק. זאת אומרת, זיינתי אותה עם הלשון והאצבעות, אבל.. לא מעבר לזה." הוא הידק את לסתו והתיישבתי לידו.
"אתה רוצה לזיין אותה?"
"אתה מכיר מישהו שלא רוצה לזיין אותה, לאונרדו?" הוא חרק את שיניו והתעלם ממה שאמרתי.
הוא פתח את המחשב ועשה שם משהו.
מחשבים זה לא התחום שלי, זה אף פעם לא היה.
תמיד העדפתי אקדחים, רובים, רצח ואלימות, ולא לשבת במחשב ולעשות את הכל מאחורי הקלעים.
"אני חושב שהיא באחד המועדונים שלהם בקנדה," בחנתי אותו. "למה?"
"כי הכל מוביל לשם ואני לא מתכוון לספק לך תשובות."
"איך אני אדע שאתה לא דואג שיהיה שם מלכודת?" שאלתי ובחנתי אותו.
"אם היינו רוצים לרצוח אותך, זה כבר היה קורה, אית'ן."
"טוב לדעת."
רוז נכנסה למפקדה שדומיניק מחזיק אותה ומנשק אותה.
"צאו מכאן." דומיניק נהם.
לאונרדו קם ואני נשארתי לשבת שם.
שפשפתי את לסתי ודומיניק התיישב על הכיסא שלו שרוז עליו והוא המשיך לנשק אותה.
"צא מכאן, אית'ן." הוא נהם.
"לא, פשוט.. בפעם האחרונה שבדקתי אמרת לי-"
"עוף מכאן!" רוז התעצבנה וחייכתי אליה.
"אני הולך, מטומטמת."
"אית'ן, תיזהר במה שאתה אומר."
"אני ממש משקשק." אמרתי וצחקתי.
העברתי את ידי בשיערי.
"טוב, אני הולך לאחותך.. תזדיינו בכיף, רק תזכרו שיש לכם ילדים קטנים שאתם צריכים לדאוג להם."
יצאתי משם והלכתי לחדר שהם נתנו לי, איפה שמיה נמצאת.
נכנסתי לשם ובחנתי אותה ישנה.
היא כל כך יפה..
נשכבתי על המיטה והצמדתי אותה אליי.
"את יפה כל כך," לחשתי לאוזנה ונישקתי את הלחי שלה.
"לילה טוב, נסיכה שלי."
היא התהפכה במיטה ופקחה את עיניה.
היא נראתה מבוהלת בטירוף.
היא בחנה אותי ונצמדה אליי. "אני שונאת סיוטים,"
"החלום הזה עוד פעם?"
היא הנהנה ונישקה אותי.
היא התיישבה על בטני.
היא בלי חזייה וליקקתי את שפתיי.
"פאק," גנחתי והתרוממתי אליה.
תפסתי את הפטמה הזקורה שלה בין שפתיי ומצצתי אותה.
היא גנחה ובחנה אותי.
"את האישה הכי טעימה שהכרתי בכל החיים."
"והחמודה,"
"הממ.. על זה אני יכול לחלוק," היא תפסה את פניי בידיה וגרמה לי להסתכל עליה.
"אני צוחק, מיה." נישקתי את עצם הבריח שלה וליקקתי את צווארה.
"אולי לא היום, אית'ן.. אני עייפה," הנהנתי ונשקתי לשפתיה.
"מה שתרצי, נסיכה שלי." השכבתי אותה במיטה ונישקתי את צווארה. "אני רצינית, אית'ן.. אני רוצה לישון,"
"כן, לילה טוב,"

✿︎

ירדתי למטה ביחד עם דומיניק.
"מה אתה מתכוון לעשות איתו?" הוא שאל ובחן אותי. "את מה שמגיע לו."
"אתה לא תקבל את מיה, אתה יודע?"
"כן."
"אז למה אמרת לה שאם הכל יעבוד כמו הציפיות אתה תקבל אותה?"
"כי אולי ככה היא פחות תשנא אותך." אמרתי ונכנסתי לתא של ג'קסון, כך שלא היה לו זמן לענות.
"אתה מתכוון להגיד לי איפה סופיה ושהמוות שלך יהיה קל יותר, או שלא תגיד לי ותסבול?" הוא שתק.
"בסדר," אמרתי.
לקחתי את הסכין מידו של דומיניק ושחררתי את ג'קסון מהכיסא.
אזקתי את ידיו ונעצתי את הסכין בבטנו.
הוא זעק בכאב ודומיניק בחן אותי.
"מה דומיניק? מפחד שמה שאעשה יהיה קשוח מדי בשבילך?"
"לא. פשוט מעניין אותי מה אתה עושה.." הנהנתי.
בחנתי את ג'קסון – שנפל על הרצפה בעקבות הדקירה. "אני הקונסיליירי שלך, אית'ן. אתה לא-"
"היית! אתה היית הקונסיליירי שלי. אתה אנסת את הנסיכה שלי, גרמת לסופיה להפלה, התעללת והרבצת לה. אני אפילו לא יודע מה הם עושים לה עכשיו."
הוצאתי אותה סכין מהנדן שלי.
והתכופפתי אליו.
משכתי את המכנס שלו למטה וזרקתי אותו בקצה החדר. הוא היה כבר בלי חולצה כי התעללנו והצלפנו בו המון בזמן האחרון.
הדם זלג מבטנו.
"חבל שהמכנס יהרס, ג'קסון.. הוא עלה הרבה,"
"אנסת אותה.. את הנסיכה שלי. את האישה שלי. התעללת בסופיה, אחת מהנשים שהכי חשובות לי.."
הפשטתי את עורו מגופו בסכין שלי.
הוא גנח, צרח וזעק בכאב ללא סוף.
הבשר שלו.. כולו היה חשוף, היה אפשר לראות את העצמות שלו.
כל בן אדם נורמלי היה מפחד מזה, היה עוצר אותי מלעשות את זה.
מזל שדומיניק הוא לא בן אדם נורמלי, ובוודאי שלא אני.
הפשטתי את עורו מכפות רגליו ועד מותניו.
הוא המשיך לצרוח ולצרוח.
זה היה כל כך מספק, לראות את העור שלו לא מחובר לגופו. שהבשר שלו חשוף והדם זולג מגופו.
הסימפוניית צרחות שלו הייתה אחד מהדברים הכי טובים ששמעתי בזמן האחרון.
הצעקות, הכאב בקולו..
העובדה שאני לוקח את החיים שלו.. העובדה שהוא משלם על האונס ומה שעשה לסופיה.
"זה כואב?" שאלתי והוא נהם.
אני לא חושב שהוא מסוגל לדבר בשלב הזה.
הרצפה הייתה מלאה בעורו ובדם.
עיניו כבר התחילו להתגלגל והוא התחיל לאבד את הכרתו.
"תביא לי חומצה." פקדתי על דומיניק.
"אית'ן.. הוא-"
"תביא לי חומצה!" צעקתי והסתובבתי אליו.
מיה הייתה צמודה אליו והוא חיבק אותה בחוזקה.
עיניה היו עצומות והריח של הפחד נטף ממנה.
"לך תביא את זה," אמרתי.
בחנתי את מיה המפוחדת וליקקתי את שפתיי.
"אני לא אשאיר אות-"
"לך ותביא לי חומצה!" צעקתי בזעם ולקחתי מידיו את מיה.
הוא יצא מהתא ומיהר להביא לי חומצה.
היא יבבה וניסתה להתרחק ממני. היא רעדה תחת מגעי, עיניה היו מלאות דמעות.
"אל תיגע בי!" צרחה.
"מיה."
"אל תיגע בי! אל תיגע בי! אתה פסיכופת!"
"את יודעת את זה כבר ממזמן," לחשתי לה.
ניסיתי לתפוס ולחבק אותה אבל היא התרחקה.
"אל תיגע בי, אית'ן." הנהנתי בהבנה.
דומיניק נכנס לתא עם החומצה. היא רצה אליו והוא חיבק אותה.
"קח אותה מכאן." פקדתי עליו.
"לא." אמר ונעץ בי מבט זועם. הוא רוצה את זה. הוא רוצה שהיא תראה את זה ותשנא אותי ותכעס עליי וזה פאקינג מעצבן אותי.
אני שונא אותו. אני בכלל לא יודע להסביר כמה אני רוצה לירות בו ולנפץ את הגולגולת שלו, אולי אפילו לרסק את צווארו בידיי.
מיה נצמדה אליו בחזרה ועצמה את עיניה.
"מיה-"
"לא! לא מיה! אני לא רוצה לראות אותך," הנהנתי והתכופפתי בחזרה.
סטרתי לו והוא פקח את עיניו וצרח.
מיה התכווצה בידיו של דומיניק.
שפכתי את החומצה עליו והוא צרח אפילו יותר בחוזקה.
תפסתי את הסכין שנעוץ בבטנו ונעצתי אותו חזק יותר.
סובבתי בתוכו את הסכין הוא נעץ בי מבט.
מלמל ולחש דברים לא ברורים, עד שהדם הפסיק לרדת ועיניו נסגרו.
הסתובבתי אל מיה שנעצה בי מבט ורעדה מפחד.
"אתה אכזרי," לחשה.
"אני יודע, נסיכה שלי."
"אני שונאת אותך,"
"מיה-"
"לא." היא נהמה. "אני.. אני אלך לישון,"
נעצתי בה מבט שהיא יצאה מהתא ואז העברתי אותו לדומיניק.
"היא לא שונאת אותך, אית'ן. היא רק מפחדת, היא תירגע וזה יהיה בסדר."

עליתי למעלה, לחדר של מיה ובחנתי אותה.
היא שוכבת על המיטה בתנוחת עובר ובוכה.
"מיה,"
"איך יכולת, אית'ן?"
"זה הגיע לו." נהמתי. "אני מבין שאת לא מבינה את זה, אבל זה הגיע לו יותר מאשר לכל אחד! הוא אנס אותך!"
"יכולת לשסף לו את הגרון! אתה קילפת ממנו את העור שלו, שפכת עליו חומצה! ואני בטוחה שזה לא הסוף, אתה בטח תשרוף את הגופה שלו ואת האפר תדאג שכרישים יאכלו או משהו.." גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
"כן, אולי,"
"לך תתקלח, אית'ן. ואל תחזור לכאן אחרי זה, אני לא ממש רוצה לראות אותך עכשיו."
התקרבתי אליה וכיסיתי אותה בשמיכות.
"אני לא התכוונתי להפחיד אותך,"
"אני יודעת.. אבל עשית את זה," היא לחשה לשפתיי.
היא נישקה אותי בעדינות והצמדתי את מצחה למצחי.
"אני חושבת ש..שאולי כדאי שנתרחק," לחשה.
"אני מפחדת ממך, ו..ואני לא ממש רוצה לראות אותך, אז.. לך לישון בחדר שלך, ואני אראה אותך מחר בארוחת בוקר."
"בסדר," לחשתי לה.
התרחקתי והלכתי אל הדלת.
"מיה, רק שתדעי שעשיתי את זה בגלל שאכפת לי. לא בשביל הכיף."
"אני יודעת," לחשה.

"איפה הגופה שלו?" שאלתי את דומיניק שירדתי למטה.
"לא היית אמור להתנקות מכל הדם הזה?"
"אני שאלתי, איפה הגופה שלו?"
"היא במרתף." בחנתי אותו וליקקתי את שפתיי. "הקירות חסינים מאש?"
"למה? אתה תשרוף את הגופה שלו?"
"כן."
"תשרוף את הגופה שלו בחוץ, לא במרתף."
"למה?"
"כי ככה אמרתי ואתה בטריטוריה שלי." הוא חשק שיניים והנהנתי.
"תדאג שיוציאו את הגופה החוצה."

——

שבת שלום אהובות💞