Her monster [2]

אית'ן (6)

נכנסתי למפקדה וג'קסון היה שם.
"מישהי התעצבנה," הוא אמר וחייך את החיוך המעצבן שלו.
"ומישהי הולכת לשלם על זה." נהמתי בשיניים חשוקות.
"אית'ן, תיזהר.. הילדה הזאת מסוכנת."
"שמתי לב, הזונה הזאת שפכה עליי קפה רותח!"
"אל תקרא לה זונה.. היא לא כזאת, אני צריך להזכיר לך שהיא נאנסה? בדיוק כמו שאוליביה נאנסה, היא לא אהבת שקראו לה ככה ואני בטוח שמיה לא אוהבת שקוראים לה ככה גם."
"ג'קסון." הזהרתי.
הוא יודע שאני לא אוהב שמזכירים את אוליביה, במיוחד לא שזה נקשר עם מיה.
אוליביה ומיה דומות כל כך.
מיה נלחמת על מה שהיא רוצה, היא לא מוותרת, אבל עם זאת רגישה וקל לפגוע בה, בדיוק כמו אוליביה.
בנוסף, יש להן את אותן העיניים.. עיניים ירוקות גדולות ונוצצות, שממסגרים אותם הרבה ריסים ארוכים ושחורים.
"אני אלך להתקלח ולהחליף בגדים, תדאג שסופיה לא תעשה שטויות."
"תגדיר שטויות."
"אם אתה לא יודע להשתלט על האישה שלך-"
"תירגעי, אני יודע להשתלט אליה. אני רק אדאג שהיא תרגיע את האישה שלך. נראה לי שהיא קצת כועסת." נעצתי בו מבט והרמתי את גבותיי.
"בסדר, בסדר, הבנתי. זה לא מצחיק."
"נכון, זה לא." נהמתי בזעם.
עליתי לאגף המערבי - איפה שהחדר שלי.
נכנסתי למקלחת ופתחתי את המים.
חשבתי על מיה, על זה שלא משנה כמה אני מתעלל בה וכמה אני שונא אותה.
היא תתייצב ותתנגד לי ככל שתוכל.
לא משנה עד כמה שאני אפגע בה אחרי זה.
חשבתי על העיניים התמימות והיפות שלה, העיניים האלו שרק שלי.
והשפתיים שלה? פאק.. אני מת לנשק את השפתיים התפוחות שלה.
חשבתי על הגוף העירום שלה, על השדיים הקטנים שלה.. על כמה אני רוצה להכניס את אחד מהפטמות הורודות שלה לפה שלי ולמצוץ אותן.
הזין שלי התקשח.
אני שונא את זה.
היא האויבת שלי.
היא לא אמורה להעמיד לי את הזין, אני לא אמור להיות עדין איתה.
הייתי אמור לרצוח אותה כבר ממזמן.
תפסתי את הזין שלי ושפשפתי באגרוף שלי.
לא גמרתי הרבה זמן, בעיקר בגלל שאני עסוק בה כל היום..

התקרבתי לחדר של מיה, זאת אומרת, החדר שנתתי לה.
יכולתי לשמוע אותה נוהמת, "הוא מניאק."
ומיד אחרי זה נעמדתי בכניסה לחדר.
"סופיה צאי מכאן." אמרתי.
היא הסתובבה אליי וגם מיה, מיה שהורידה את מבטה אל היד שלי.
אל הסכין והשוט שבידי.
היא כל כך עומדת לשלם על מה שהיא עשתה..
היא בלעה את רוקה וסופיה הנהנה והלכה לעברי.
"אל תיפגע בה, אית'ן.. היא עשתה את זה כי היא מרגישה מאוימת, היא ממש רגישה.." היא לחשה לי.
היא התכוונה ללכת אבל תפסתי את ידה וקירבתי את שפתיי לאוזנה.
"אני אעשה איתה מה שאני רוצה, סופיה. שום דבר ממה שקורה כאן לא עניינך. אם תתערבי עוד פעם, אני אדאג שהבאה שתיפגע, תהיה את." עיניה הפכו למפוחדות והיא הנהנה.
היא סגרה את הדלת והשאירה אותי ואת מיה לבד בחדר.

בחנתי את מיה, שפתיה רעדו בפחד והיא התרחקה לאחור עד שנתקעה בקיר.
"אני ממש רוצה לחתוך לך את הלשון," אמרתי והתקרבתי אליה.
אני ממש רוצה לחתוך כל חלק מזוין בגוף שלה.
המחשבה של הדם החם שלה על הידיים שלי, על הורידים שאני אחתוך לה..
הסבל שלה יהיה ההנאה שלי, כל בן אדם שסובל בגללי יגרום להנאה שלי.
שמתי את השוט והסכין על המיטה.
"נמאס לי שאת צועקת ונוהמת עליי, זה באמת לא
מתאים לי, מיה."
נצמדתי אליה, היא הרימה את ראשה בשביל להסתכל עליה, שפתינו התחככו זו בזו.
"אתה מפחיד אותי,"
"אני יודע." לחשתי וליטפתי את הלחי שלי.
היא יפהפייה.
"איך אתה יכול לשרוף בית יתומים שלם רק בשביל להרוג אותי? וזה גם לא שהוא היה ריק, הוא היה מלא בילדים קטנים.. איך יכולת?"
"תמיד אהבתי לשחק באש, מיה.. את יודעת במה אבא שלך תמיד אהב לשחק?" היא בחנה אותי ובלעה את רוקה.
"במה?"
"באונס של נשים. באונס של ילדות קטנות." אמרתי ונעצתי בי מבט זועם.
באונס של אחות שלי.
"הוא.. הוא אנס את אחותך?" שאלה בשקט וגמגום. "כן. הוא שיסף את הגרון שלה והשאיר את הגופה שלה בכניסה לבית."
דמעות נצצו בעיניה והיא התנפלה עליי בחיבוק.
לא החזרתי חיבוק, כמובן.
אבל הרגשתי שאני נרגע בעקבות החיבוק שלה, בעקבות המגע העדין שלה.
היא הרימה את ראשה מעט ונישקה את הלחי שלי.
"אני מצטערת, אדוני-"
"אית'ן."
"מה?" היא שאלה בבלבול ובחנה אותי. "תקראי לי אית'ן, נסיכה שלי."
נישקתי את אפה הקטן.
היא חמודה כל כך.
"את עדיין צריכה לשלם על מה שעשית לי."
"זה הגיע לך.." הנהנה. "אני יודע."
היא בחנה אותי בעיניה הירוקות.
פאק.. נסיכה שלי. את מושלמת.

✿︎

הדלת במפקדה שלי נפתחה ומיה עמדה שם.
זה נראה שהיא בכתה הרבה.
"מה קרה?" שאלתי אותה. "אני.. אני לא.. אני לא אמורה להיות כאן, אני יודעת.. אבל-"
"שאלתי, מה קרה, מיה?" קטעתי ובחנתי אותה.
"חלמתי חלום רע," צחקתי והעברתי את ידי בשיערי. "בואי." היא התקרבה אליי וחייכתי אליה.
"מה חלמת?"
"שהם אנסו אותי.."
"הם?" היא הנהנה והושבתי אותה עליי.
"מי אנס אותך?"
"מסימו והחיילים שלו,"
היא טמנה את ראשה בשקע צווארי ובכתה בשקט.
ליטפתי את גבה בעדינות והיא מלמלה משהו לא ברור.
"מה מלמלת נסיכה שלי?"
"שכשאתה לא אכזרי אתה ממש נחמד,"
"אני אף פעם לא נחמד, נסיכה.. אני אכזרי, אני רוצח, שונה ממך."
"אנשים לא רעים סתם ככה.. גם כשאמרתי לך שאתה בן אדם רע ידעתי שזה-"
"אני ממש שונא להרוס לך את התיאוריה, אבל אני נולדתי אכזרי. ברצח הראשון שלי, רצחתי את החבר הכי טוב שלי. הייתי אז בן אחת עשרה, מיה."
"איך רצחת אותו?" שאלה וגיחכתי. "את בטוחה שאת רוצה לדעת, מיה?"
"כן.. בבקשה," היא התחככה בזקפה שלי ונישקתי את הלחי שלה.
"דקרתי אותו."
"זה לא כז-"
"בעיניים." היא בחנה אותי ופערה את פיה.
"הוא צרח.. צרח כל כך חזק, אני לא יכול אפילו להעביר לך את העוצמות של הצרחה." ליטפתי את הגרון שלה ונשקתי לו.
"הייתי צריך להכניס את הסכין לפה שלו ולחתוך לו את הלשון בשביל שישתוק."
שחזרתי את מה שקרה באותו היום בראשי.
כל כך אהבתי את הדם שלו על הידיים שלי.
אהבתי את הריח המתכתי של הדם..
"למה? עשית את זה במקום ציבורי?"
"לא. עשיתי את זה ביער, במערה שהייתי מתחבא בה שהייתי קטן."
"למה? כי אתה איש מערות?" שאלה וחייכה חיוך קטן וחמוד. "לא.. כי הייתי- עזבי, עדיף שאני לא אדבר על זה.." היא תפסה את הפרצוף שלי בין שתי ידיה ובחנה אותי.
"תמשיך את הסיפור, אית'ן.. אני רוצה לשמוע," הנהנתי והיא הניחה את ראשה על כתפי.
"אני דקרתי אותו בבטן, שבע פעמים, הוא השתעל דם. ירק דם, נסיכה שלי. חיכיתי זמן, זמן ששמעתי אותו נאנק ומנסה לצרוח, חיכיתי עד שהוא מת ואז שפכתי עליו בנזין. פאק, מיה.. את לא מבינה כמה אני אוהב את הריח הזה, הריח של הבנזין.. אני חושב שאחרי דם זה הריח שאני הכי אוהב בעולם.." היא המהמה והמשכתי, "אני הדלקתי גפרור, הרגשתי את החום שלו, אהבתי את החום שלו.. זרקתי אותו על הגופה, וחיכיתי עד שהגופה שלו הפכה רק לאפר וריח של בשר שעולה באש." העברתי את מבטי והסתכלתי על עיניה, שנוצצות, אבל לא מבכי.
"למה עשית את זה?" היא שאלה. "כי אני פסיכופת," לחשתי לה וחייכתי.
"פסיכופת זה בן אדם שאין לו רגשות," היא לחשה. "זה בן אדם שלא מרגיש אשמה או חרטה על מה שעשה, אתה לא מרגיש את זה על שום דבר שעשית בחיים שלך?"
"פעם אחת."
שקרן.
פעמיים.
"מתי?"
"שאבא שלך רצח את ליב, הרגשתי שאני צריך לרצוח אותו. ואני עד היום מצטער שלא עשיתי את זה.."
"אח שלי עשה את זה במקומך," היא לחשה לשפתיי.
מצחה התכווץ בצורה חמודה והיא ליקקה את שפתיה.
"אני לא חושבת שאתה פסיכופת, אני חושבת שאתה לא מסביר את הרגשות שלך נכון. אולי אתה אפילו לא מבין אותם."
"הרופאים קבעו שאני פסיכופת יום אחרי שרצחתי את החבר הכי טוב שלי. לא נראה לי שאת למדת מספיק בשביל לאבחן אותי כלא כזה."
"אני לא סומכת על רופאים, אית'ן. לפחות לא על רובם.." היא קמה ממני והרגשתי שהחום אוזל מגופי.
"את בסדר?" שאלתי ובחנתי אותה. "יותר טוב," לחשה. "תודה, אית'ן." חייכתי אליה.
"אני חושבת שאעלה לישון."
"כן.. אני חושב שאת צריכה לעשות את זה."