שרביט השמש

פרק 1

-רוהאן-
''שיט שיט שיט, פאק פאק פאק, איפה השארתי את המפתחות המזורגגים האלה?!'' העפתי ערמה של ניירות מהשולחן. הטלפון שלי צילצל. 'גרי' הראה המסך. עניתי ודחפתי את הטלפון מתחת לאוזן שלי. ''כן אני יודע שאני מאחר, אני לא מוצא את המפתחות שלי'' אמרתי והמשכתי לחפש. ''בדקת במגירה של השידה?'' גרי שאל מהצד השני של הטלפון. ''כן'' אמרתי. ''וליד השולחן?'' הוא שאל. ''גם בדקתי'' אמרתי. הוא שתק לרגע ''ובכיס שלך?''. ''ברור שבדקתי בכיס שלי'' אמרתי ודחפתי את היד לכיס. מתוך הכיס שלי נשמע קול רשרוש. ''זה היה בכיס הא?'' גרי אמר. ''אני בדרך'' מלמלתי וניתקתי את השיחה. הוצאתי את המפתחות מהכיס ויצאתי מהבית.
אחרי נסיעה קצרה הגעתי למבנה גדול ולבן עם חלונות כחולים ושלט שכתוב עליו 'מעבדות סטארלייט'. נכנסתי דרך הדלת המסתובבת ונופפתי לשלום לאנשים שראיתי בדרך. הגעתי לדלת שכתוב עליה 'ד''ר ר.פאטל'. נכנסתי למעבדה וזרקתי את התיק שלי על הכיסא המסתובב. ''הגיע הזמן'' אמר לי בחור צעיר בחלוק מעבדה עם שיער חום בהיר קצר ועיניים חומות. ''סליחה על האיחור גרי, לא מצאתי את המפתחות'' אמרתי והתיישבתי על השולחן שלי. ''כן, כבר אמרת לי את זה'' גרי אמר והושיט לי את הטאבלט שלו. ''מה זה?'' שאלתי אותו ולקחתי ממנו את הטאבלט. ''יש גלי אנרגיה בלתי מזוהים שהופיעו ביער לא כזה רחוק מכאן, ד''ר קלי רצתה שאתה תצא לבדוק את זה, אנרגיה זה די התחום שלך אחרי הכל'' הוא אמר. הסתכלתי על קריאות האנרגיה וחיוך גדול הופיע על פני ''זה מדהים!''. ''כן כן, הנחתי שתתלהב מזה, ד''ר קלי אמרה שתיקח את הוואן הממוחשב ותצא לשם'' הוא אמר. ''אתה לא בא איתי?'' שאלתי. ''לצערי אני לא יכול, אבל תהנה'' הוא אמר בטון שהבהיר שהוא ממש לא מצטער שהוא לא בא. ''אבל אתה העוזר שלי'' אמרתי. ''אני לא יכול, יש לי דברים אחרים לעשות'' הוא אמר שוב ולקח ממני את הטאבלט. רטנתי משהו לעצמי וקמתי. ''תהנה בטיול שלך'' הוא אמר. ''לך תזדיין'' מלמלתי ולקחתי את התיק שלי בדרך החוצה.
כשהגעתי ליער הוצאתי מהתיק שלי מכשיר קטן עם אנטנות קטנות וחוטים. הסתכלתי על מדידות האנרגיה במכשיר והלכתי לכיוון שממנו הן הגיעו. ככל שהתקדמתי ביער הקריאות נהיו יותר ויותר חזקות. כשהגעתי לקרחת היער המדידות של האנרגיה היו כל כך חזקות שהמכשיר שלי כבר לא יכל למדוד אותן. הכנסתי את המכשיר לתיק שלי והסתכלתי מסביב. לאוויר היה ריח של גשם ופאי לימון. הדשא היה ירוק בצורה מחשידה. התכופפתי כדי לקחת דוגמית של הדשא ולשים אותה במבחנת זכוכית. תלשתי קצת דשא והגעתי באדמה שמתחתיו שלמרות הריח של הגשם הייתה יבשה לחלוטין. הסתכלתי על העצים שמסביבי שוב וראיתי שהם הרבה יותר בהירים וגבוהים ממה שהיו מקודם. מיהרתי להוציא את המכשיר שלי מהתיק רק כדי לגלות שרמות האנרגיה חזרו לכמויות נורמליות. הכנסתי את המבחנה שלי לתיק יחד עם המכשיר והתחלתי ללכת לכיוון שממנו באתי. ''לעזאזל רוהאן, למה היית חייב ללכת למחקר המזורגג הזה?'' מלמלתי לעצמי. העצים נראו לי פחות ופחות מוכרים ככל שהתקדמתי ביער. כל עץ שלא זיהיתי הלחיץ אותי יותר ויותר. עצרתי והוצאתי את הטלפון הנייד שלי כדי להתקשר לגרי. השיחה אפילו לא התחילה לחייג, אין קליטה. ''נו באמת'' ניסיתי להתקשר אליו שוב אבל ללא הצלחה. הכנסתי את הטלפון שלי לכיס והמשכתי ללכת. ''לעזאזל עם המחקר המזורגג הזה, לעזאזל עם גרי המזורגג הזה, לעזאזל עם ד''ר קלי... שאותה אני דווקא מכבד מאוד אבל בכל זאת, ולעזאזל עם היער המזורגג הזה שפאקינג משגע אותי!'' צעקתי ובעטתי בעץ. העץ רעד טיפה ומהענפים שלו נפל עליי יצור קטן ופרוותי. הסתכלתי עליו לרגע. הוא היה נראה כמו סנאי, אבל סגול, ועם קרני אייל קטנות. צרחתי וזרקתי אותו בחזרה על העץ. הסנאי-אייל-סגול נתלה על העץ ורץ בחזרה לצמרת. ''yjR° 31D yiE5²1 r6V'Û 5zGÊ W'' שמעתי קול זר אומר מאחורי. צרחתי שוב והסתובבתי, נצמד לעץ שפתאום נראה לי הרבה יותר בטוח. מאחורי עמד בחור צעיר. השיער שלו היה שחור חלק וכנראה הגיע לו לפחות עד הכתפיים אבל היה אסוף בקוקו. העור שלו היה חיוור כמו קיר עם נמשים חומים בהירים על גשר האף שלו. העיניים שלו היו כחולות כמו השמיים ביום בהיר. הוא היה לבוש בבגדים ירוקים שנראו כאילו הם יצא מסרט של שר הטבעות. והאוזניים שלו, האוזניים שלו היו מחודדות ובולטות, כמו של אלף מסרט פנטזיה. ''מי אתה?! מה אתה רוצה?!'' צרחתי ונופפתי בתיק שלי בניסיון להיראות מאיים. אבל הבחור רק צחק והושיט לי בקבוק עץ קטן שהיה תלוי לו על החגורה. ''מה זה?'' שאלתי אותו. הוא לא אמר כלום ופשוט נופף לי בבקבוק מול הפרצוף. ''מה זה?'' חזרתי על השאלה שלי. הוא הסתכל עליי לרגע וכשהבין שאני לא נוגע בבקבוק הוא עשה לי סימן של שתייה. פתחתי את הבקבוק והרחתי את התוכן שלו. למשקה שהיה בפנים היה ריח של פירות יער. כנראה שהייתי צמא יותר ממה שחשבתי כי מיהרתי לשתות ממנו שלוק. הראייה שלי התחילה להתערפל ושדה הראייה שלי נצבע בנצנצים. אחרי רגע הראייה שלי חזרה לפוקוס וראיתי את הבחור עומד ממש מולי. ''אתה בסדר?'' הוא שאל אותי. ''מה? מה קרה כאן?'' מלמלתי והחזקתי את הראש בחוסר האמנה לסיטואציה האבסורדית שמצאתי את עצמי בה. ''הו יופי, הנוזל עבד'' הבחור אמר וחייך אליי ''עכשיו, מי אתה ומה אתה עושה בטריטוריה של המשפחה שלי?''.