שרביט השמש

פרק 13

-רוהאן-
אחרי שקלי ואני התארגנו יצאנו לכיוון הנמל. ''למה אני אמור לצפות במבחנים?'' שאלתי את קלי. ''מבחן החוכמה הוא מבחן פשוט אבל בכל זאת מסובך, אתה תקבל חידה ותצטרך לענות עליה, זה הכל. מבחן הכוח הוא מבחן יותר מסובך, הפרטים המדוייקים לא היו כתובים אבל זה ידרוש ממך מאמץ לא קטן'' הוא אמר. ''אני רואה'' אמרתי והוצאתי את המחברת שלי. ''מה אתה עושה?'' הוא שאל והציץ במחברת מעבר לכתף שלי. ''כותב הערות'' אמרתי. הוא צחק. ''מה כל כך מצחיק?'' אמרתי, וחיוך קטן התפשט על פני. ''סתם זה הצורה שבה אתה מתנהג, זה כל כך מוזר לי'' הוא אמר בחיוך. ''בקטע טוב?'' שאלתי. הוא הנהן ''בקטע טוב''. חייכתי בשקט והכנסתי את המחברת שלי לתיק.
אחרי עוד קצת זמן של הליכה הגענו לנמל. הוא היה מלא בספינות בכל מיני מיני גדלים, והדבר היחיד שהיה משותף לכולן זה שכולן נראו כאילו הן יצאו מהמאה ה19. קלי ניגש לאחד הימאים. ''סליחה, אתה יודע איפה אני יכול לשכור סירה?'' הוא שאל. הימאי הסתכל עליו. היו לו אוזניים פרוותיות וקטנות שיצאו לו מהשיער החום שלו. הצוואר שלו היה קטן ארוך מהרגיל והשיניים שלו היו חדות. על עינו הימנים הייתה רטייה ומתוך המכנס שלו הזדחל זנב ארוך וחום. הוא חייך חיוך לא מזמין במיוחד ''בטח, לכמה זמן אתה צריך אותה?''. ''יומיים'' קלי ענה וניכר שהוא לא רואה את העוינות של הימאי. ''זה יעלה לך שלושים מטבעות זהב'' הוא אמר. ''סליחה?'' שמעתי את עצמי אומר. ''המחיר לא טוב לך ילד?'' הימאי אמר בכעס. ''אנחנו מוכנים לשלם ארבעה מטבעות זהב, אם יש לך בעיה עם זה אנחנו פשוט נלך לשכור סירה ממישהו אחר'' אמרתי. הימאי רטן משהו לעצמו ''בסדר, ארבעה מטבעות זהב''. ''יופי, עכשיו בוא נראה את הסירה שלך'' אמרתי. הימאי הוביל אותנו לספינה קטנה ''זה יספיק לכם נכון?''. ''בטח'' אמרתי. ''יופי, אז תביא לי את הכסף שלי'' הימאי אמר. סימנתי לקלי להביא לי את הארנק. הוא הביא לי אותו בלי וויכוח. הוצאתי שני מטבעות זהב והושטתי אותם לימאי. הוא התעצבן ''העסקה הייתה ארבעה מטבעות זהב''. ''אתה תקבל את היתר כשנחזיר את הספינה, רק כדי לוודא שלא תרמה אותנו'' אמרתי. הוא רטן משהו. ''בסדר, אבל כדאי לך מאוד להביא לי את הכסף שלי'' הוא אמר והלך. ''אין בעיה בכלל'' החזרתי לקלי את הארנק שלו. הוא הסתכל עליי לרגע ''איך עשית את זה?''. ''עשיתי מה?'' שאלתי אותו תוך כדי שאני עולה על הספינה. ''התווכחת איתו'' הוא אמר, עולה אחרי. ''קוראים לזה מיקוח, אמא שלי מתמקחת עם מוכרים בשוק כל הזמן, למדתי את זה ממנה'' אמרתי והסתכלתי מסביב על הספינה. ''זה בטח נחמד'' הוא אמר והתיישב על רצפת הספינה. התחלתי להתעסק בחבלים ''מה זאת אומרת?''. ''זה בטח נחמד שיש לך מישהו שבאמת אכפת לו ממך'' הוא אמר ונשכב לאחור. שתקתי לרגע ''אם זה משנה משהו, לי אכפת ממך''. הוא הסתכל עליי לרגע ''ב-באמת?''. ''אני לא יודע למה זה מפתיע אותך'' אמרתי. הוא חייך חיוך רחב ''זה לא מובן מאליו בשבילי''.  הרגשתי רע בשבילו. בחור מסכן שאף אחד אף פעם לא דאג לו. קשרתי את החבלים של הספינה והלכתי לשבת לידו. הוא הסתכל עליי. ''לי אכפת ממך'' אמרתי שוב וליטפתי לו את השיער בעדינות. הוא חייך ועצם עיניים ''אין לך מושג כמה זה חשוב לי''. חייכתי בעצמי ''תישן, אני אעיר אותך כשנגיע''. ''תודה'' הוא אמר. ''בכיף'' אמרתי וקמתי. ניגשתי בחזרה אל החבלים. מצפה לנו הפלגה של כמה שעות. התיישבתי על המעקה. כל החוויה הזאת, להיות בעולם אחר, זה מדהים. זה כל כך מדהים, אבל אני מתגעגע למשפחה שלי. אמא שלי בטח דואגת ממש. אני מקווה שהיא בסדר.  אני ממש מקווה שאני לא אפספס את הלידה של אחותי. לאט לאט השמש שקעה. פיהקתי ונשכבתי על הרצפה. אני אשאיר את הדאגות האלה למחר. כרגע אני צריך לישון.
בבוקר קלי העיר אותי בניעור. ''המ?'' מלמלתי. ''תתעורר כבר'' הוא אמר. פקחתי את עיניי באיטיות ''מה?''. קלי חייך אליי ''הגענו''.