שרביט השמש

פרק 20

-בלו-
ניגשתי לאחד הלקוחות הקבועים שלי. ''המשקה הרגיל קספיון?'' שאלתי אותו. ''אתה יודע שכן'' הוא אמר בחיוך. קספיון היה אחד הלקוחות הכי וותיקים בבר הזה. הוא בא לפה כמעט מאז שהבר הוקם. ושנים של שתייה הובילו לכך שבחיוך שלו אין הרבה שיניים. ''סילברס כפול בדרך אליך'' אמרתי בחיוך. הסתובבתי כדי לקחת את הבקבוק כשנשמע צלצול פעמון חזק. הפעמון העירוני. הוא לא צלצל מאז שהתחילה המלחמה הגדולה. מה יכול להיות כל כך חשוב? כל הלקוחות בבר מיהרו לצאת החוצה ואני אחריהם. כל העיר הלכה לכיוון הפעמון. במרכז גובלנד נח פעמון גדול וישן. הוא מסמל את תחילת העיר. כשהפעמון מצלצל זה סימן לאסיפת עם. כל המבוגרים מעל גיל 18 מחוייבים להגיע לכיכר העיר. מתחת לפעמון עמד ראש מועצת העיר. השיער החום שלו היה אסוף בקוקו הדוק והזקן שלו היה מקוצץ. הוא נראה מודאג. נדחפתי דרך הקהל עד שהגעתי לשורה הראשונה. כשהכיכר נראתה מלאה יחסית ראש העיר התחיל לדבר. ''לצערי הגיעו אליי חדשות מדאיגות ביותר מעיר האבן. מכשף נצפה ביערות האי וחטף בן ערובה'' הוא אמר. הקהל הגיב בהתנשפויות מופתעות. מכשף? כל המכשפים אמורים להיות מתים. איך זה אפשרי? ''וכאילו שזה לא היה גרוע מספיק, המכשף גנב גם את שרביט השמש'' ראש העיר המשיך לדבר. הקהל השתתק. כולם ידעו כמה שזה רציני. ''לכן הוחלט להקים צבא חירום זמני כדי לטפל באיום הזה באופן מידי'' ראש העיר המשיך. פתאום האיום לא נראה לי כל כך חשוב. צבא חירום. זה אומר שכל אחד יכול להיות חייל. זה אומר שאני יכול להיות חייל. ''ידוע לנו שהמכשף מסתתר בטירה מחוץ לגבולות רייבנקראסט. אזרחים שמרגישים מחוייבות לעיר שלהם ורוצים להגן עליה, מוזמנים להתגייס בהתנדבות-'' ראש העיר התחיל להגיד. ''אני מתנדב!'' קטעתי אותו. הוא השתתק ונראה מבולבל ומופתע. אחרי רגע של שקט התחילו מלמולים בקהל. הסמקתי קלות ממבוכה. אמרתי את זה מהר מידי. ''אוקי... יש לנו מתנדב אחד... עוד מישהו?'' ראש העיר אמר. עוד כמה ידיים הורמו בקהל. אבל לא מספיק כדי ליצור צבא. בטח עם שאר הממלכות זה יהיה מספיק. ''כל המתנדבים נא להגיע לבמה'' אמר ראש העיר. מיהרתי ללכת לבמה. הייתי הראשון שהגיע לשם. נשמעו כמה קריאות תדהמה בקהל. הברמן העירוני, חייל. מי היה מאמין הא? במרכז הקהל זיהיתי את אמא שלי. היא חייכה אליי חיוך רחב והצדיעה. חייכתי בחזרה ונעמדתי יותר זקוף.
אחרי פחות משעה כבר היינו ביער. ראש העיר השתמש בקסם השיגור של מקרי החירום. הקסם הוריד אותנו ממש מחוץ לסנטוראי. בנוסף לתריסר האנשים שנאספו מגובלנד היו עוד בערך כמות שווה אצל האנימאגים וכמות כפולה אצל הקנטאורים. מבין כל האנימאגים אחד בלט לי בעין. כל האנימאגים שבאו היו טורפים, חוץ מאחד. הוא עמד בודד בקהל. השיער שלו היה לבן ומתוכו בצבצו אוזני ארנב לבנות גם הן. הוא היה נראה כל כך לבד למרות שהיה מוקף באנשים. ניגשתי אליו ''היי''. הוא הופתע מהעובדה שדיברתי איתו ''היי?''. ''אני בלו'' אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה. הוא הסתכל על היד שלי לרגע לפני שלחץ אותה ''אני ג'ורג', נעים להכיר''. ''אתה אינמאג'' ציינתי. הוא צחק ''באמת? לא שמתי לב''. הצחוק שלו גרם לי לחייך. ''אתה לא טורף, למה התנדבת?'' שאלתי. הוא הסתכל על האינמאגים האחרים והחיוך שלו נעלם ''הם חושבים שאני פחות טוב מהם, שהם יותר חזקים ממני, אני פה כדי להוכיח להם שהם טועים בגדול''. הסתכלתי עליו לרגע והנחתי את היד על הכתף שלו ''אני בטוח שהם טועים''. הוא חייך אליי חצי חיוך ''למה אתה כאן?''. ''זה נשמע קצת רע אבל אני שמח שאני כאן, תמיד חלמתי להיות חייל והחלום הזה סוף סוף מתגשם לי'' אמרתי נבוך. ''איזה מין חלום זה?'' הוא ציחקק. ''בגובלנד אין צבא, או משטרה מסוג כלשהי, אז אין אף אחד שיעצור את הפשעים. אם מישהו רוצה לפשוע אין אף אחד שיעצור אותו. מאז שאני ילד אני חולם להיות חייל, לטפל בפושעים האלה כמו שמגיע להם. אני לימדתי את עצמי איך להילחם, כדי שאני אוכל להגן על מי שקרוב אליי'' אמרתי ובהיתי בדשא. הוא הניח את היד שלו על שלי ''מה קרה כשהיית ילד?''. איפה שהעור שלו נגע בי הרגשתי כאילו העור שלי נמס. ''כשהייתי קטן גנב שיכור רצח את אבא שלי, אף אחד אפילו לא ניסה לעצור אותו. הוא התחמק מזה בלי עונש. אז הבנתי כמה שהעיר הזאת דפוקה. אז עלה לי החלום להיות חייל, כמו שאבא שלי היה לפני שהוא מת'' אמרתי. אני בדרך כלל לא חולק את הדברים האלה עם אף אחד אבל משהו בג'ורג' גרם לי לבטוח בו. ''זה בטח היה ממש לא קל'' הוא שילב את האצבעות שלו בשלי. הסתכלתי על הידיים שלנו ואז עליו ''כן... לא קל...''. רעש נשמע מקדמת הקהל ופתאום הופיע שם שומר אפוף בעשן. הוא לבש שיריון מתכת בעל עיטורים אדומים והשיער הנפוח שלו כיסה את עיניו כמעט לגמרי. הוא השתעל מהעשן ואז הזדקף. ''אזרחים אמיצים יקרים שכמותכם, אנו מודים לכם על אומץ ליבכם וכו' וכו'...'' בהתחלה הוא הקריא מדף ואז הוא זרק אותו ''בכל מקרה, אתם צריכים לבחור גנרל, ליצור תוכנית ואז להשתמש בקסם השיגור, בהצלחה''. הוא נעלם באותה עננת עשן שבה הוא הגיע והשאיר אחריו ערמה של חרבות ושקים מלאים באבקת שריפה. כולם הסתכלו אחד על השני. גנרל? מי יכול להיות גנרל? ''תלך לשם'' ג'ורג' לחש לי. ''מה? למה?'' אמרתי. ''אתה אמרת שאתה יודע איך להיות חייל נכון? אתה תהיה מושלם לתפקיד הזה'' הוא אמר וחייך אליי. ''א-אני לא יודע'' אמרתי במבוכה. ''אני מאמין בך'' הוא אמר וחייך אליי. החיוך שלו גרם לי לחייך ''אתה צודק''. ניגשתי לקדמת הקהל. כחכחתי בגרוני והזדקפתי. כולם הסתכלו עליי. קפאתי במקום. לא יכולתי לעשות את זה. זה משהו אחד להיות אחראי לעצמי אבל לא יכולתי להיות אחראי לאנשים אחרים. ג'ורג' הסתכל עליי וסימן לי להמשיך. משהו בו הרגיע אותי. נשמתי עמוק. ''אנחנו כאן היום כדי להתמודד עם האיום הכי גדול שהיה לנו מאז המלחמה הגדולה. אני מאמין בנו שנוכל לנצח. המכשף לא יודע שאנחנו מגיעים וזה היתרון הכי גדול שלנו. אנחנו נפוצץ את הטירה שלו לפני שהוא בכלל ידע שהגענו. במידה וזה לא יספיק לנו אנחנו אולי נאלץ להילחם בו. שכל אחד יצטייד בחרב ובשק של אבק שריפה. לא משנה מה יקרה, אנחנו נחסל את המכשף הזה לפני שהוא ישתמש בשרביט. בהצלחה לנו'' אמרתי. החיילים קראו קריאות התלהבות ורצו להתחמש. ג'ורג' מיהר אליי ''היית מדהים''. ''זה באמת לא עניין כזה גדול'' אמרתי במבוכה. הוא חייך ''ידעתי שתוכל לעשות את זה''. ''ב-באמת?'' אמרתי. ''בטח'' הוא נישק אותי בלחי. ''עכשיו בוא כבר'' הוא הלך לקחת נשק. הנחתי את היד שלי איפה שהשפתיים שלו נגעו בי. אני מניח שאולי יותר מחלום אחד יתגשם לי.