שרביט השמש

פרק 12

-קליאן-
כשהתעוררתי בבוקר רוהאן עוד ישן. לא רציתי לעזוב אותו לבד אז נשארתי בבקתה וקראתי את היומן. דילגתי לסוף היומן כדי למצוא המידע על המקדשים.
'יומנו של וורן ארינגטון, מלאך. תאריך: 45 לסאמבואר, שנת 90 לספירת האלף.
הלוויה של ברי תתקיים מחר. אני אשאיר את היומן שלי על הקבר שלו, אין לי שום סיבה להשאיר אותו. פירקתי את השרביט לארבע חלקים. בשביל כל חלק צריך לעבור מבחן. מבחן האומץ, מבחן החוכמה, מבחן הכוח, ומבחן טוב הלב. המבחן הכי קשה הוא מבחן טוב הלב. האדם שעובר אותו חייב להיות בעל כוונות טהורות, אחרת המקדש לא יתן לו את החלק של השרביט. מבחן האומץ הוא הפשוט ביותר אבל המסובך ביותר. האדם שעובר אותו ייצטרך לעמוד מול הפחד הגדול ביותר שלו, ואם הפחד יזהה חולשה, הוא ינצל אותה. מבחן החוכמה כולל בתוכו חידה, חידה שנבחרה בקפידה על ידי השומרים, ותשתנה פעם בכמה שנים. מבחן הכוח הוא מבחן בסיסי ביותר, להזיז משהו כבד. השומרים יבדקו את כוונות האדם לפני שהוא ייכנס למקדש עצמו. אם אדם יימצא לא ראוי הוא לא ייכנס למקדשים בכלל...'
אחרי עוד כמה זמן של קריאה רוהאן התעורר. ''בוקר טוב'' אמרתי לו בחיוך. ''אני בחיים לא אבין איך אתה יכול להיות כל כך עירני בבוקר'' הוא מלמל והניח את הכרית שלו על ראשו. ''אני פשוט הולך לישון מוקדם'' אמרתי והנחתי את היומן בצד. ''כן כן מה שתגיד'' הוא מלמל. ''לפחות ישנת טוב?'' שאלתי. הוא מלמל משהו לא מובן והסתובב עם הגב אליי. ''אוקיי... תנוח עוד טיפה'' אמרתי וקמתי. יצאתי החוצה והלכתי לבקתה הראשית. ''בוקר טוב'' ג'ורג' בירך אותי. ''בוקר טוב'' חייכתי אליו. ''ישנתי טוב?'' הוא שאל. הנהנתי. ''יופי'' הוא אמר ופתח את המחברת שלו. ''מה אתה עושה?'' שאלתי אותו. ''כותב'' הוא אמר במבוכה. הסתכלתי עליו לרגע. ''זה לא לא חוקי?'' שאלתי מבולבל. ''זה לא חוקי, אבל אל תספר לאף אחד בסדר?'' הוא ביקש. ''בטח'' אמרתי והתיישבתי מולו. ''תודה'' הוא חייך אליי. ''מה אתה כותב?'' שאלתי. ''סיפורים'' הוא אמר. ''איזה סיפורים?'' שאלתי. ''סיפורי הרפתקאות'' הוא אמר. ''אפשר לקרוא?'' שאלתי. הוא הסמיק קלות ''אני לא בטוח שתאהב את זה''. ''שטויות, אני אוהב ספרים, אף פעם לא קראתי ספר שלא אהבתי'' אמרתי. ''הקריאה על אחריותך'' הוא אמר והושיט לי את המחברת. דיפדפתי כמה עמודים אחורה והתחלתי לקרוא. 'האביר האמיץ הרים את הנסיך בשתי ידיים והוציא אותו מההריסות. ''אתה בסדר?'' הוא שאל בקול עמוק אבל עדין. הנסיך נשאר בלי מילים. הוא הסתכל הצידה במבוכה. ''אדוני? אתה בסדר?'' האביר שאל שוב עם מעט דאגה בקולו. ''בטח'' אמר הנסיך בקול צווחני. האביר חייך והניח את הנסיך על הרצפה בעדינות. ''תודה'' הנסיך אמר בחיוך נבוך. ''בטח אדוני, זו העבודה שלי'' האביר השתחווה קלות. הנסיך חייך ''תזדקף, אני זה שחייב לך, לא להפך''. האביר הזדקף ''בטח אדוני''. הנסיך נישק אותו בלחי ''תודה''. האביר הסמיק קלות ''תודה לך אדוני''.'
סגרתי את המחברת במבוכה ''זה... נחמד''. ''אני יודע שלאלפים יש כללים נוקשים בנושא הזה, זה הסיבה שלא הצעתי לך לקרוא'' ג'ורג' אמר ולקח את המחברת במבוכה. ''זה בסדר, אני פחות 'נוקשה' מאלפים אחרים'' אמרתי נבוך. רוהאן נכנס לבקתה עם התיק שלו ביד. ''בוקר טוב'' הוא אמר ופיהק. ''בוקר טוב'' ג'ורג' אמר לו וקם. ''התאוששת?'' שאלתי. רוהאן הנהן והתיישב לידי. ''אתם רעבים?'' ג'ורג' שאל. ''בטח'' רוהאן אמר. ג'ורג' הביא לנו שתי שקיות נייר. פתחתי את השקית שלי וראיתי שהיא מלאה בפירות וירקות. ''זה כל מה שיש לי להציע לכם, סליחה'' ג'ורג' אמר. ''זה בסדר, אמא שלי תמיד אומרת שאני צריך לאכול יותר פירות וירקות'' רוהאן חייך והוציא תפוח כחול מהשקית שלו. חייכתי בחזרתי והוצאתי גזר אדום מהשקית שלי. ''אני צריך ללכת, אני תכף אחזור'' ג'ורג' לבש ג'קט חום והתכוון ליציאה. ''ביי'' אמרתי. רוהאן נופף לו לשלום עם התפוח בפה. הסתכלתי על רוהאן ''אז, מפה הולכים לאי האבן. לכל מקדש מותר להיכנס רק אחד, אז יהיה יותר יעיל אם נתפצל''. ''אני אלך למבחן החוכמה ומבחן הכוח, אתה תלך למבחן טוב הלב ומבחן האומץ, נשמע טוב?'' רוהאן שאל. הנהנתי ''נשמע מצויין''. הוא הכניס את השקית שלו לתיק וקם ''אז קדימה, בוא נצא''.