שרביט השמש

פרק 7

-רוהאן-
ככל שהתקדמנו בשביל השמאלי ככה הוא נראה פחות ופחות כמו הבחירה הנכונה. העצים הלכו ונהיו צפופים יותר וגבוהים יותר. ''אני חושב שכדאי שנחזור'' אמרתי. קלי רק הנהן בשקט. הסתובבתי כדי לחזור וגיליתי שהדרך נחסמה בעצים שלא היו שם קודם. ''אוקי זה ממש מוזר'' אמרתי. ''שנמשיך להתקדם?'' קלי שאל. הנהנתי בשקט והסתובבתי כדי להמשיך. גם הדרך מולי הייתה מלאה בעצים שחסמו אותה. ''אוקי זה כבר מלחיץ'' אמרתי. ניסיתי ללכת אבל הרגליים שלי היו צמודות לרצפה בעזרת ענפים. ''מה לעזאזל-'' מלמלתי. גם קלי ניסה לזוז אבל היה צמוד לרצפה. מתוך העצים נשמע צחוק שאני יכול רק לתאר כמשוגע. קלי תפס לי את היד מהפחד. מתוך העצים יצא... עץ. איש עץ. עורו היה חיוור ואפרורי, עיניו לבנות וריקות, שיערו שחור, צמחים יצאו לו מהראש ומהפנים ומהידיים, ובגדיו עשויים עלים. ''אוכל'' איש העץ אמר בקול מפלצתי וגבוה. ''לא! פאקינג לא! זה לא פאקינג קורה לי עכשיו!'' קראתי בתסכול וניסיתי להילחם בצמחים שקשרו אותי. איש העץ צחק והרים את ידו. גם הגוף שלי וגם הגוף של קלי התכסו בענפים שהתחילו לגרור אותנו לכיוון איש הצמח. עכשיו התחלתי להילחץ באמת. צעקתי והתפתלתי אבל הענפים לא זזו ורק חתכו אותי כשניסיתי לזוז. הסתכלתי על קלי. נראה שהוא באותו המצב כמוני, חתוך וחבול ומובס. הסתכלתי על איש העץ שנראה משועשע מכל הסיטואציה. ''נו פאקינג פאק!'' נשכתי את הענפים אבל גם זה לא השפיע עליהם. הענפים התחילו למשוך אותי ואת קלי לתוך האדמה. ניסיתי להזדחל לכיוון קלי אבל לא זזתי סנטימטר. פתאום האדמה התחילה לרעוד. הסתכלתי על איש העץ במחשבה שהוא עשה את זה אבל הוא נראה מופתע מזה בדיוק כמוני. ואז שמתי לב לקלי. העיניים שלו זהרו בלבן. הענפים סביבי התחילו להיפרם. אבל לא בחזרה לצורה של ענפים, הם נפרמו לסיבים שהרכיבו אותם. גם הענפים סביב קלי נפרמו וחשפו שלושה עיגולים סגולים גדולים וזוהרים עם שלושה עיגולים צהובים קטנים וזוהרים בתוכם. ''קלי...?'' שאלתי וקמתי. קלי לא ענה. הוא קם והושיט את ידו אל איש העץ. ''אתה חושב שזה מצחיק?'' קלי אמר בקול שלא בדיוק נשמע שלו. איש העץ הסתובב כדי לברוח אבל עצר במקום, ולא מרוצונו החופשי. קלי הרים את ידו ואיש העץ ריחף באוויר. קלי הסתכל עליו והטה את ראשו קלות. איש העץ התחיל להתקפל לתוך עצמו. הגפיים שלו נדחפו לתוך החורים שלהן והראש שלו התחיל להימחץ. ''קלי תפסיק אתה הורג אותו!'' צעקתי ונעמדי בין קלי לאיש העץ. ''יופי'' קלי אמר ולא הוריד מאיש העץ את העיניים. ''קלי תפסיק, בבקשה'' תפסתי את הראש של קלי והסטתי את מבטו אליי. הוא הסתכל עליי לרגע והעיניים שלו הפסיקו לזהור. איש העץ נפל ופוקק את הגפיים שלו בחזרה למקומן. הוא הסתכל עלינו לרגע וברח משם. קלי קרס לברכיו ונראה כאילו הוא מתאמץ להישאר בהכרה. ''קלי? הכל בסדר?'' שאלתי והחזקתי את ראשו. ''כן...'' הוא מלמל. עזרתי לו לקום. לקחתי את התרמיל שלו והתיק שלי, הדלקתי את הפנס, והתחלתי ללכת כשקלי נשען עליי. הגוף שלי שרף מהחתכים הפתוחים. ''מה לעזאזל זה היה?!'' שאלתי את קלי. ''עיצן, הם אוכלים אנשים'' הוא מלמל. ''לא זה, למרות שזה מטריד מספיק גם ככה, מה זה היה הקטע הזה שאתה זוהר ומנסה להרוג אנשים?!'' אמרתי. הוא שתק. ''נו? יש לך משהו להגיד?'' אמרתי. ''אני מבטיח להסביר לך, אבל לא עכשיו'' הוא אמר. הוא נשמע עייף. נאנחתי ''בסדר אבל אתה חייב לי כמה הסברים''. הוא הנהן בשקט.
המשכנו ללכת בשתיקה לעוד כמה זמן לפני שקלי קרס על האדמה. ''קלי?!'' נלחצתי ורכנתי אליו. ''אני עייף'' הוא מלמל. הרמתי את הראש שלו בעדינות והנחתי אותו על הרגליים שלי ''תנוח''. ''אתם בסדר שם?'' שמעתי קול מבין העצים. הקול הזה נשמע ידידותי אבל הלחיץ אותי לא פחות. ''מי אתה?'' קראתי. מתוך העצים ריחף בחור צעיר. עורו היה חיוור כל כך שהוא היה כמעט שקוף ווורידים עם דם ירוק זרחני בלטו מתוכו. שיערו היה אפור מבולגן, עיניו ירוקות זהורות. ''אתם בסדר?'' הוא שאל שוב. כשדיבר היה אפשר לראות שיש לו עגיל ברקת עגול בלשון. ''מי אתה?'' חזרתי על השאלה שלי ונופפתי בפנס שלי בניסיון להיראות מאיים. ''קוראים לי דני, אני גר פה קרוב, אתם בסדר? אתם נראים כאילו הלכתם לאיבוד'' הוא אמר במבט שהפך את זה לברור שהוא ניסה לא לצחוק מהניסיון שלי להפחיד אותו. שתקתי לרגע ''כן, הלכנו לאיבוד''. ''החבר שלך בסדר?'' הוא שאל. הסתכלתי על קלי שלא נראה לגמרי בהכרה. ''לא, הוא צריך עזרה'' אמרתי. דני נראה כאילו הוא מהרהר ברעיון לרגע ''בואו איתי''.