561 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
כשטאהיונג פקח את עיניו בפעם הבאה, הוא היה חבוק בין שתי זרועות חזקות וריח אפרסקי ערפל את חושיו. ואף על פי שהיה רחוק מכולם לאחרונה ואפילו לא ראה אותם, לקחה לו פחות מחצי דקה כדי להבין שמדובר בג'ימין, הנפש התאומה שלו שתמיד הריח כמו אפרסקים ופריחה.
הוא התלבט אם להישאר עטוף בשמיכה בין זרועותיו של ג'ימין, במיטה הגדולה והחמה של ורוד השיער, בחדר שלו שהריח כמו גן עדן אמיתי;
או לקום וללכת חזרה לחדר שלו או אל האחרים בתקווה שהיו ערים.
טאהיונג לא מצא כוח נפשי לעזוב את ג'ימין, אז כל מה שעשה היה לקבור את ראשו עמוק בשקע צווארו של ג'ימין ושאף ארוכות את ריחו המתוק של השמפו שלו.
הוא המהם בשביעות רצון והחיבוק סביבו התהדק קלות. הוא הרים את ראשו כדי לפגוש בחיוכו העייף של ג'ימיני. הנשימה העדינה שלו פגעה בפניו וטאהיונג פתאום הבין כמה קרובים אחד לשני הם היו.
"בוקר טוב, טאה טאה." קולו הישנוני של ג'ימין היה מחוספס ונמוך מהרגיל, וטאהיונג הרגיש צמרמורת עוברת בגבו.
"אני-" הוא נעצר כדי לכחכח בגרון שהיה יבש אחרי שינה ובכי והרבה זמן שלא דיבר, "בוקר טוב." הוא לחש. החיוך של ג'ימין גדל והוא משך אותו קרוב אליו אפילו יותר - אם זה היה אפשרי בכלל - וצווח מהתרגשות.
"לא ראיתי או שמעתי אותך כל כך הרבה זמן, טאה טאה! אני כבר התחלתי לאבד את השפיות שלי, אתה יודע?? אוי איך אני אוהב את הקול שלך, אני נשבע, זה הדבר הכי מתוק בעולם!" הוא מחץ אותו (בעדינות!) בחיבוק דוב ואז משך את פניו של טאהיונג מצווארו והדביק נשיקות לכל הפנים והצוואר שלו.
כשהוא סוף סוף הפסיק, הוא פשוט בהה בפניו של טאהיונג בעיניים מלאות חיבה, וכשטאהיונג שם לב שהוא בוהה ושאל "מה?" לקחו לג'ימין כמה שניות לענות.
"אתה יפה. והצחוק שלך יפה. ואני רוצה להיות הסיבה - או לפחות אחת מהסיבות - לצחוק שלך." הוא ליטף בעדינות את לחיו הרכה של טאהיונג.
"אני יודע שג'אנגקוק אמר את זה מקודם, אבל אני- אני באמת אוהב אותך טאהיונג. כל כך אוהב שזה כואב. ו- ואני יודע שאתה אוהב גם את כל האחרים, ואני יודע שכל האחרים אוהבים אותך, אבל אתה הנפש התאומה שלי. והרגשות שלי אליך והחיבור שלי איתך כל כך חזקים שאני מרגיש שאם נהיה שוב רחוקים אחד מהשני אפילו רק לכמה שעות, אני פשוט אשבר.
"אנחנו - אני - הייתי כל כך נוראי אליך בעבר ואני יודע שכבר התנצלתי על זה כל כך הרבה פעמים, אבל כשהיית בבית החולים אני הבנתי פתאום כמה אתה חשוב לי וכמה אני לא יכול בלעדייך. רק המחשבה שלא תעבור את זה- שהגוף שלך לא ישתקם וש- ושאני אאבד אותך בסוף,.. זה הרג אותי.
ועכשיו כשהיית נעול בחדר כמה ימים ולא יצאת אלינו בכלל, אני חשבתי שזה באמת עלול להרוג אותי בסוף, וגרוע מזה- להרוג אותך.
"אני לא רוצה שתבכה שוב, ושתרגיש מצוקה מכל סוג שהוא. אני רוצה לדאוג לך ולטפל בך ולשמח אותך ולהיות איתך כל הזמן. כולנו.
אני...- אנחנו - אנחנו אוהבים אותך כל כך טאהיונג. אנחנו רוצים בשבילך רק טוב, יותר משאנחנו רוצים דברים בשביל עצמנו.
בבקשה, בבקשה, בבקשה, טאה- אל תעשה את זה שוב. לעולם. בבקשה, אם אתה מרגיש מצוקה, בבקשה תגיד לנו. לאחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו יקשיב לך ויעשה כל מה שאפשר כדי לעזור לך.
אנחנו נכאב יחד איתך, ואנחנו נשמח יחד איתך.
אנחנו - אני - אוהב אותך כל כך."
ואז הוא נישק אותו, וטאהיונג יכל להישבע שלא הייתה הרגשה טובה מזו.
בין זרועותיו של אחד האהובים שלו, ועוד ג'ימיני הנפש התאומה שלו, אחרי נאום כזה מרגש שחדר לליבו וחימם אותו, שניהם עוד מתחת לשמיכות, מתנשקים.
זה היה...
מדהים.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
כרגיל וואטפד בעייתי אז תגידו לי אם יש בעיות עם אחד הפרקים💋💋
YOU ARE READING
צחוקים
Fanfiction⚠️טריגר⚠️ בספר מדובר הרבה מאוד על הפרעות אכילה / הרעבה עצמית / תחילתה של אנורקסיה, לא מתאים לבעלי לב חלש / אנשים שיודעים שזה נושא קשה עבורם !!! הסוף טוב והדמות מתגברת על הפרעות האכילה שלה. • טאהיונג × BTS • כל הפרקים כבר מוכנים ויעלו פעמיים בשבוע, ב...
