✔️פרק 31 - דייט #1 עם נאמג'וני

99 20 8
                                    

1243 מילים

★★★★★★★★★★★★★★★★★★

ההצעה של נאמג'ון התקבלה ברוב קולות, וכבר בערב שלמחרת טאהיונג יצא איתו לדייט ראשון כמקובל בתור מי שהציע את הרעיון.

בתור הבן אדם הרגוע והשליו שהוא, נאמג'ון בחר לקחת את טאהיונג למסעדה רומנטית ושקטה עם אור חמים ואוכל ביתי.
השולחנות העגולים היו מכוסים במפות תחרה לבנות עדינות, וניחוח נעים של נרות ריחניים מילא את האוויר, על כל שולחן מונחים שני נרות.
הריהוט היה עשוי עץ אגוז והרצפה הייתה עשויה פרקט בגוון זהה, ובר קטן הוצב בצד המסעדה עם משקאות שהוכנו במקום.

נאמג'ון כמובן התנהג בג'נטלמניות מוחלטת ועזר לטאהיונג להתיישב אחרי שלקח ממנו את המעיל, ורק אז התיישב בעצמו ופתח את התפריט.

"אתה רואה משהו שמוצא חן בעינייך, טאה? אתה לא צריך לשלם, אז תזמין כל מה שאתה רוצה." החיוך מלא הגומות של נאמג'ון הופיע ועיניו של טאהיונג נמלאו ניצוצות.

נאמג'ון היה כזה מתוק ואדיב.
הוא היה חכם ומתחשב, ואפילו בזמנים הרעים שלהם יחד הוא היה בן אדם טוב בסך הכל שדאג לכולם ועזר לכל מי שהיה זקוק לו. הוא גם יכל להיות רציני ובוגר כשהיה צריך.
והייתה בו תמימות לא מוסברת שהייתה חבויה בו ויצאה בכל פעם שהוא עשה ודיבר על הדברים הקטנים שהוא אוהב, כמו סרטנים ומגדלי אבנים ורכיבה על אופניים.

טאהיונג אה- חיבב, כן, חיבב אותו בגלל כל אלה, בגלל שהיה כל כך עדין ומקסים ואחראי ובן אדם טוב.

ובגלל הגומות שלו, כמובן.

הגומות שלו המקסימות האלה, והחזה המנופח והזרועות השריריות שלא ידעו מה כוחן והרבה פעמים גרמו להרס בלי כוונה.
טאהיונג גם אהב- כלומר, אהמ, חיבב, את העובדה שמבנה הגוף של נאמג'ון היה גדול וגבוה משלו, ולכן יכל לעטוף אותו בגופו בלי בעיה ולגרום לטאהיונג להרגיש קטן ומוגן ובטוח.

הוא ממש אהב- חיבב את זה.

הוא ממש חיבב את זה.

חיבב את נאמג'ון.

מאוד.

"טאהיונגי?"

"או, כן, אממ.. אולי את קערת הראמן? אני רוצה משהו פשוט." בכל זאת, הוא עדיין התקשה מידי פעם עם אוכל, במיוחד במקומות ציבוריים.
נאמג'ון הנהן וסימן למלצר שהם מוכנים להזמין. "כן, מה תרצו להזמין?"

"טאהיונג כאן יקח את קערת הראמן, ואני אקח את האורז המטוגן עם ביצה, עוף וירקות. אה, ובבקשה שיוציאו את הרוטב החריף מהראמן, אם אפשר." אם נאמג'ון היה מסתכל על טאהיונג הוא היה רואה אותו זורח.

הנה עוד משהו שטאהיונג חיבב בנאמג'ון- הוא תמיד זכר את הפרטים הקטנים ביותר, כמו העובדה שטאהיונג לא היה מסוגל לסבול חריף באוכל שלו, ותמיד גרם לכולם להרגיש מיוחדים. בעיקר לטאה.
זה היה יחס שטאהיונג רצה לקבל תמיד.

צחוקיםWhere stories live. Discover now