השטן שלי

~פרק 37~

נקודת אדריאן-

״איך את קים?״ עדי שאלה בסקרנות והסתכלה עליי בזהירות. כאילו היא יודעת שאני יודע.  ״אני בסדר״ השיבה קים בזמן שהיא נשמעת עצובה.

״קים את יכולה לבוא רגע?״ שאלתי אותה, ״כן אני באה״ ענתה במהירות. ״שניה אני באה עדי״ אמרה וחיבקה אותה בפעם האחרונה לעכשיו.

אני וקים התרחקנו מכל השאר בזמן שעדי התיישבה ליד הילי ודיברה איתה ועם לוגן. ״את רוצה ללכת לאכול משהו לפני?״ שאלתי ״כן, אני רעבה״ ענתה ונראה שהיא לא מרוכזת. והתקדמנו לכיוון הקפיטריה.

בזמן שהלכנו לא יכלתי לתהות מה הסיבה שאור הגיע לבית חולים , החלטנו לקנות לכולם אוכל וללכת איתו ולהביא להם. כי אני בטוח שגם לוגן רעב.

התור בקפיטריה היה ארוך ואני הייתי כלכך חסר סבלנות שיכלתי להעיף את כולם. הרופא יכול לצאת בכל רגע ולהגיד מה קרה לאור , אבל אנחנו נהיה תקועים פה בתור.

״נו כמה זמן?״ קים התלוננה ״לא יודע אבל אני מסוגל להעיף פה את כולם״ אמרתי בחוסר סבלנות בזמן שהתור התחיל להתקדם סוף סוף.

״קים אני רוצה לשאול שאלה אבל אל תכעסי״ הוספתי בזהירות והיא הביטה בי בשאלה. ״תשאל אני לא אכעס״ אמרה בקלילות, ״מבטיחה?״ שאלתי ליתר ביטחון , לפעמים בחורות זה משהו משוגע.

״כן״ אמרה ״קים את האמנת לזה שעדי באה בשבילך ולא בשביל אור?״ שאלתי אותה והיא פערה את עינייה.  ״לא, אני ידעתי שהיא באה בשביל אור״ ענתה בהפתעה. כיאילו היא לא חשבה שאשים לב.

״את חושבת שהוא והיא ביחד?״ שאלתי שוב, ״לא עדי לא תעשה לי את זה.״ אמרה בביטחון , ״וגם מתי היא ואור הספיקו בדיוק לדבר מספיק בישביל להיות ביחד? אולי הם פשוט ידידים.״

״מה היא לא תעשה לך?״ שאלתי אותה בבלבול. ״שהיא תיהיה עם אור, אני אמרתי לה שאור מחוץ לתחום״ השיבה ״אה הבנתי אותך, אז את לא רוצה שהם יהיו ביחד״ אמרתי בישביל לוודא.

היא הנהנה והגיע תורנו והיא הזמינה ובאותו רגע לא ממש הבנתי אותה. כי גם אני הייתי מחוץ לתחום וגם היא הייתה מחוץ לתחום. אז מה הקטע בעצם?

אני חושב שזה לא בסדר , אך לא דיברתי איתה על זה עכשיו.  בגלל , שרוב הסיכויים נגיד למריבה. ואני לא בקטע של לריב איתה עכשיו.

היא בסערת רגשות וגם אני.

לקחנו את האוכל אחרי שהוא היה מוכן והלכנו במהירות , כשהגענו ראינו את כולם יושבים בזמן שרופא מדבר איתם ומיהרתי להתקרב.

״למזלנו הצלחנו בניתוח. הוא בחדר ההתאוששות ועוד מעט נוכל להכניס אחד אחד ממכם לדבר איתו.״ הרופא אמר והילי הודתה לו לפני שהוא הלך.

״אבל מה קרה?״

״הוא הזריק יותר מידי סמים.״ עדי לחשה בשקט מהצד ואני הרגשתי את ההרגשה הכי מציקה ביקום. שזה ההרגשה של האכזבה.