השטן שלי

~פרק 3~

נ.ק קים:
הברשתי את שערי הרטוב, סידרתי את גבותי, שמתי לובלו בדיוק סיימתי להיתקלח עם מים קפואים בגלל שאור הקופיף גמר לי אותם. הלכתי לחדרו, פותחת את הדלת בסערה. ״מה את פותחת את הדלת כיאלו את באוטובוס ימפגרת!?״ אמר,

״מה נראה לך שאתה מסיים לי את המים יש עוד אנשים שחיים בבית הזה!״ אמרתי ״זה לא אני, זאת הילי.״ אמר, ״אני כזאת מעניינת שאתם מדברים עליי?״ שאלה הילי אחרי שהיא נכנסה לחדר.

״מה יש לכן היום אתן פותחות את הדלת שלי כיאלו אני גר באוטובוס!?״ צעק ״גם להיתקלח לוקח לך שנה!״ צעקתי בכעס על הילי, ״לא דווקא להיתקלח לוקח לי שלוש שנים.״ אמרה בצניות. ״תגידי נולדת הפוך למה סיימת לנו את המים״ אמרתי

״אמרתי לך לוקח לי שלוש שנים להיתקלח, ואת בכלל נולדת מהצד ימפגרת״ הילי אמרה ״הילי אמרה אז הילי יודעת.״ אמרתי ״מה פתחתן פה מריבה מה החדר שלי נראה לכן כמו שדה קרב?״ שאל אור
״טוב עפתי הייתי פה יותר מדי זמן לא טוב לי, נראלי נהפכתי להיות סתומה כמוכם.״ אמרתי והלכתי משם.

הלכתי לסלון ופתחתי את הטלוויזיה על הסדרה הקש על דלתי, לאחר חצי שעה ראיתי את אור ואת הילי יורדים במדרגות והולכים לכיוון הדלת. עצרתי את הסדרה, ושאלתי בבלבול, ״לאן אתם הולכים?״  ״לתחת״ אור אמר ״אני הולכת לישון אצל מאיה ואור הולך לעבוד.״ אמרה הילי

״מלשנית!״ אור צעק ״תתבגר אתה כמו ילד מגודל״ אמרתי בציניות והילי צחקה ״טוב תזיזי את התחת הקטן שלך אני באיחור למשמרת״ אמר אור והתקדם לדלת בזמן שהילי רצה אחריו. לאחר שהם יצאו מהדלת מלמלתי ״אוקי, עכשיו יש לי בית ריק.״

לאחר שראיתי שני פרקים של הקש על דלתי שמעתי את הידית של הדלת יורדת ומשהו מבחוץ מנסה לפתוח אותה. הלכתי למטבח ולקחתי מחבת. אחרי שלקחתי את המחבת התקדמתי בצעדים קטנים לכיוון הדלת ניסיתי להיסתכל בעינית אחר לא ראיתי דבר. שמעתי רעם והתחיל לטפטף

הדפיקות על הדלת התגברו, פתחתי את הדלת
בזריזות, צרחתי את החיים שלי בזמן שאני מניפה את המחבת ומטיחה אותה על פרצופו של הבן אדם. הבן אדם השמיע ציוץ לפני שהוא נפל עליי, מיהרתי לשמור על שווי משקל כדי לא להיתרסק איתו על הריצפה. ברגע שהצלחתי לשמור על שווי משקל הסתכלתי על פניו של הפושע ופערתי את עייני בהלם, אחרי שראיתי את פרצופו של אדריאן.

דבר אחד המחבת לפרצוף הגיעה לו. אני מקווה שהוא לא ימות אחרת אני הבאה בתור בגלל אור, מיהרתי לגרור את אדריאן לספה מה שהיה משימה קשה משחשבתי כי הוא שוקל המון. לאחר שהצלחתי להניח אותו על הספה הלכתי למקרר והוצאתי שקית אפונה, הלכתי לכיוונו ושמתי את ראשו על רגליי, ושמתי את שקית האפונה על הפצע הכחול.

לאחר כמה דקות שהרגישו כמו נצח הוא זז ופקח את עיניו, ״ איפה אני?״ שאל בבילבול ״אוי רק שלא איבתד את הזיכרון..״ מלמלתי לעצמי ״מה זה זיכרון?״ שאל ״טוב הינה אתה חוזר להיות מטומטם כמו שהיית״ אמרתי, ״היית מתה לטימטום כמו שלי״ אמר ״אם הייתי מטומטמת כמוך ממזמן הייתי מתאבדת.״ גחחתי ״מה נראה לך את דופקת לי מחבת לראש?!״ צעק.

״תגיד תודה סידרתי לך את הגלגלים במוח.״ אמרתי ״איזה מזל שיש אותך״ מלמל בציניות
״את תמיד דופקת לאנשים מחבת לראש כשהם דופקים בדלת?״ שאל ״לא אתה מיוחד במינו״ אמרתי וגלגל את עיניו וניסה לקום מהספה ולא הצליח, הוא תפס את ראשו ונאנח בכאב.

״יאאלה תמהר אתה צריך לעוף לי מהבית.״אמרתי ״מי שואל אותך באתי בשביל אור, איפה הוא?״ שאל ״הוא לא פה״ אמרתי ״מה לא פה״ אמר ״לא פה, נראלי המחבת דפקה לך את השמיעה כמו שהיא דפקה לך את הפרצוף״ אמרתי
״איזה מצחיקה את,״ מלמל בכעס והוסיף ״אני לא זז מפה יורד מבול בחוץ.״ אמר בפשטות ופשט את נעליו זורק אותם באמצע הסלון.

״זה לא בעיה שלי תתמודד עם זה שבאת בלי הזמנה.״ אמרתי ״מתי אי פעם הגעתי עם הזמנה?״ שאל בבלבול, הרמתי את גבותי בגלל חוצפתו ״לא יודעת ולא אכפת לי. אני ואתה לא נשארים באותו בית לבד.״ אמרתי באיטיות מנסה להביר לו שהוא לא רצוי. ״אנחנו לבד?״ עיניו נידלקו בניצוץ שובב והסמקתי ברמות שהבנתי למה הוא מתכוון,

העפתי מכה לראשו ״היית מת..״ מלמלתי ״דווקא מתאים לך מראה של עגבניה״ אמר בחיוך וגלגלתי את עיניי, אני מאוד מקווה שהאידיוט הזה הולך לעוף מפה בקרוב, כי הוא מפריע לי לראות סרקאן ואדה.

—
מקוות שנהנתם ואהבתם את הפרק השתדלנו לעשות אותו ארוך כמובן שהפרקים לאט לאט יהפכו להיות יותר ארוכים.
אוהבות פרגנו בכוכב❤️