לואי מצא את עצמו נופל חזק בשביל הארי, בהתחשב לנסיבות. אבל איך הייתה לו ברירה? הארי היה כל מה שלואי רצה. לואי אהב להגן על אחיו, והוא אהב את החיוך שלו. זה היה הדבר הכי טוב שהוא אי פעם ראה; להסתכל על עיניו הירוקות מוארות ואת שפתיו פתוחות במקצת. לואי באמת אהב את הארי, והוא היה כל מה שאכפת לו לגביו. אבל לפעמים היו צרות. אחרי הכל הוא עדיין נער שמטפל בילד נכה."לא," הארי אמר, מנענע בראשו.
"הארי, אנחנו חייב ללכת לבית ספר," לואי ניסה לשדל את הארי מחוץ לבית אל המכונית.
"לא," הארי חזר, בוהה לאופק ולא זז.
"בבקשה," לואי התחנן, לא רוצה לסחוב את הארי; הוא יודע שהוא שונא את זה.
"לצייר כשלחזור הביתה," אמר הארי, עדיין בוהה החוצא ללא תזוזה. לואי התקרב וסובב את ראשו אליו, לפעמים קשה לקבל את צומת לבו של הארי.
"כן," לואי חייך, "אני אצייר איתך כשנחזור מהבית ספר, אוקי? עכשיו בוא נצא, אנחנו חייבים להגיע לבית הספר."
סוף סוף הארי זז, נותן ללואי לתפוס את ידו ולהוביל אותו אל המכונית. הנסיעה הייתה כמעט שקטה, חוץ מהזימזומים השקטים של הארי, לואי חייך. הארי היה מאוד יצירתי והוא אהב לעשות דברים אומנותיים בין אם זה לשיר שירי דיסני אהובים או לצייר.
"בסדר הארי," אמר לואי ברגע שהוא קפץ מהמכונית והתרוצץ לצד השני, פותח את הדלת ולוקח את ידו של הארי, "בוא ניקח אותך לכיתה." לואי הלך במסדרון השכבה, ידו שזורה בשל הארי, הוא התעלם מהלחישות והאמירות הגסות.
"לא רוצה ללכת," הארי מלמל כשהם הגיעו לחזית כיתת החינוך המיוחד.
"זה בסדר האז," לואי לחש, מושך את אחיו לחיבוק, "אני אפגוש אותך לארוחת צהריים, בסדר? ואז אני אהיה כאן מיד אחרי בית הספר ונוכל ללכת לצייר."
הארי פשוט הנהן, דעתו מוסחת על ידי משהו מבריק בהמשך המסדרון. "היי," אמר לואי, מנסה להחזיר את תשומת ליבו של הילד המתולתל, "זמן לכיתה," הארי הנהן, נכנס לכיתה ונעלם בין ילדים נכים אחרים.
לואי נאנח, מעביר את ידו בשערו, מושך את תרמילו ומתקדם אל עבר הכיתה הראשונה שלו. בדרך לשם, הוא קיבל מבטים של גועל. אנשים שופטים את לואי בגלל אחיו. ולואי שנא את זה, הוא שנא אנשים שטופלו באהבה.
"טומלינסון," נער אכזרי במיוחד אמר, דוחף את לואי אל הקיר. "רק בגלל שאני לא יכול להרביץ לאח שלך, זה לא אומר שאני לא יכול להרביץ לך," אגרופו התחבר עם האף של לואי, מה שסדק אותו וגרם לפרץ של דם להישלח מנחיריו.
YOU ARE READING
Louder Than Lions [Hebrew]// Larry Stylinson
Fanfiction*Book one* להארי יש אוטיזם: תמיד היה ותמיד יהיה. אבל הוא לא ייתן לשום דבר לעמוד בדרכו; מהאב החורג המתעלל או מהאמא הרשלנית, הארי יודע שהוא יכול לברוח ממנה בכוחות עצמו על ידי כך שהוא סוגר את עיניו וחולם על כל ההבטחות של לואי, אחיו החורג. הוא מבטיח שה...