Louder Than Lions [Hebrew]// Larry Stylinson

Chapter 13 - How You Ever Gonna Find The Sea

לואי נאנח, מעביר את האצבעות על הציורים של דמויות דיסני ששיחקו וחייכו. "אני מתגעגע אליך," הוא בכה בשקט, ידו נשענות עכשיו על המכחולים החדשים, "כל כך מתגעגע..." הוא נשך את שפתו; תופס עיפרון חריטה ומתחיל לצייר את הילד.

הוא מילא את הפרצוף; מצייר כל פגם קטן ומדגיש פרטים שהוא אהב. הוא צייר שיניים ישרות בצורה מושלמת וצבע עיניים קסומות.

"מי זה?" קול מהצד השני של החדר הבהיל את לואי, מה שגרם לו לשחרר את העיפרון, "זה האח שלי, הארי," הוא נשך את שפתו.

"הוא... יפה," הדמות אמרה, מתקדמת בחדר, "תשמע, אני מצטער שאמרתי שהוא ילדותי... הייתי צריך לדעת הכל לפני שאמרתי דבר כזה," הילד עם העיניים החומות אמר, נכנס לאיזור האור וחושף את היותו זאין שמחזיק קופסה.

"זה בסדר," לואי נאנח, מתחיל לצייר צל ברקע.

"לא... זה לא. אני רוצה להתנצל, ולתת לך את אלה. הם להארי," הוא אמר, מניח את הקופסה על השולחן ליד לואי, שפתח את הקופסה בביישנות.

"ז-זה..." הוא נשך את שפתו, "זה כל סרטי דיסני שצולמו אי פעם. מאיפה יש לך את כולם?" הוא חייך, מרים כמה סרטי מיקי מאוס, סינדרלה, ואז גילה שהקופסה באמת מכילה את כל הסרטים.

"אספתי אותם מאז שאני ילד, אבל עכשיו אני גדול מידי בשבילם... הם של הארי עכשיו,"

לואי רכן אליו, עוטף את אחיו החדש בחיבוק, נאנח לתוך כתפו. "באמת, לא היית צריך לעשות את זה... אבל תודה זי, באמת."

שניהם התנתקו; זאין מחייך ללואי. "אם אי פעם תצטרכו משהו, אתה יודע שיש לך אותנו. כולנו כמו משפחה," זאין הוסיף, מביט סביבו בחדר הגדול, "אני חושב שאח שלך יאהב להיות כאן, הוא נראה כמו ילד מיוחד," זאין טפח על שכמו של לואי לפני שנסג מהחדר.

לואי נשך את פנים לחייו; מסיים את הציור; לוקח אותו ומדביק אותו על אחד מהחלונות הגדולים, כך שכל מי שנכנס ישר ייראה אותו.

כמה שניות מאוחר יותר; לואי שמע את הקול המוכר חוזר לחדר.

"הלו?" אמר זאין, מכרסם פיסת סלרי.

"בטח," הוא המשיך, "זה זאין דרך אגב, אני הבן של טרישה,"

בגיחוך, הוא ענה תוך זמן קצר, "גם אותך. בסדר, הנה לואי."

"לואי?" הקול הרך של הארי הגיע, מה שגרם ללואי לחייך חיוך נרחב יותר.

"היי, מקסים, זה אני," ענה לואי, בכל הכנות קצת חנוק. הוא שנא להיות רחוק כל כך מהארי, רחוק מהתינוק הקטן והיקר שלו.