Louder Than Lions [Hebrew]// Larry Stylinson

Chapter 25 - I Was In Your Sights, You got Me Alone

חלק 2:

"תן לי לפצות אותך," לואי התנשף, מושך את חולצתו של הארי מעל ראשו. הארי התנשף אך המשיך למצוץ את השפה התחתונה של לואי אל תוך פיו, שיניו ננעצות ויוצרות נוזל אדום וסמיך שמכתים את שפתיו.

אם לואי זוכר נכון, הארי היה די מזיק בחדר השינה, הוא השאיר טביעות ידיים אדומות וחתכים ושריטות עמוקות על הירכיים של לואי ובחזרה.

אבל עכשיו, לואי היה בטוח שהארי יקרע לו את השפה. "חרא," הוא קילל, מושך את פיו משל הארי, שייבב.

"מצטער," הוא לחש, מרגיש את שפתיו המדממות של לואי עם אצבעותיו.

"ששש מקסים, אין לך על מה להצטער,"

לואי אז זרק את חולצתו מעבר לכתפו, גורר את הארי אל הקיר, העור הקטיפתי מהדהד באורות העמומים. פתאום הכל נראה כל כך נזקק, כל נשיקה, כל מגע, כל נגיסה.

"בעדינות," מלמל לואי כשהארי נצמד אל הפיטמה הכואבת; שבה המתולתל משך שתי שניות לפניי. "אלוהים, מקסים מלוכלך שכמוך," לואי גנח, תופס את שיערו של הארי ומושך. "כזה מלוכלך," הוא נהם.

הוא ידע שזה הולך להיות קשה; זה הולך להיות חזק ובלתי מרוסן והארי עומד להתחנן לעוד. "זונה קטנה," הוא קילל. פיו של הארי יורד בהתנשפות ומזיל ריר. "מותק, אתה מזיל ריר," לואי נאנח, מצליף את הנוזל עם ידו, אבל הארי אז רכן קדימה, דוחף את לואי כל הדרך עם הגב שלו, הוא הטיח את ראשו של לואי על הקרקע, שפתיו של הצעיר נודדות לעבר הצוואר הבשרני של לואי, מכרסמות בו.

לואי צעק כאשר הארי נשך, מחלץ דם, הברונטיני גונח בקול רם ונע לעצם הבריח של לואי, נושך את אותו הסימן שהשאיר מאחד המפגשים האחרונים שלהם.