Louder Than Lions [Hebrew]// Larry Stylinson

Chapter 24 - And We Can Learn To Love Again

חלק 1:

לאחר שמיעת החדשות על גברת קלדר, לואי היה בשוק, אבל זה נמשך זמן קצר עד שעיניו תהו במעלה המדרגות אל השיער המתולתל שדקר מעבר לפינה כדי לראות על מה הייתה כל המהומה.

ברגע שלואי הניח עליו את עיניו, הילד עם השיער המבולגן זינק משם. לואי הלך במעלה המדרגות הכי מהר שיכל, "הארי!" הוא צעק, מנסה להגיע לדלת לפני שנסגרה, "בייבי בבקשה!"

אבל למרבה הצער, הדלת נטרקה לפני שהוא הגיע.

לואי נאנח בתבוסה, שוקע אל הריצפה. היום יהיה היום שהוא יופיע בפני הארי; והוא היה בקצה. מה אם הארי ידחה אותו? מה אם הוא לא ירצה שום קשר עם אחיו הבכור?

"מקסים?" לואי הצמיד את מצחו לדלת, דופק בשקט.

"הארי לא כאן," הוא רטן בחזרה, עושה רעש של משיבון קולי.

"אוקי, כאשר הארי יקבל את ההודעה הזו, תודיע לו שזה החבר שלו והוא רוצה שהנסיך שלו מקסים יגיע לחדר האומנות בשעה 16:00," עם זה, לואי קם, הולך מהדלת.

לאחר מכן הוא השתמט במורד המדרגות, כולם נותנים לו מבטים מעוררי רחמים. "אל תדאג חבר, היום זה היום הגדול! אמא שלי גם באה, יחד עם אחי. עומד להיות כיף?" נייל אמר וליטף את כתפו של לואי אבל הילד רק משך בכתפיו, חוזר לחדר האומנות ואחריו באו הבנים האחרים.

לואי היה צריך להודות, זה נראה כמו ההופעה הנכונה. "זה נראה נהדר חומד," קולה של טרישה הגיע מהפתח, מחזיקה מגש תה קר לעובדים הקטנים. 

"אמא?" לואי שאל, נושך את שפתו.

"כן?" היא הושיטה לו את המשקה שלו והוא לקח לגימה, מסתכל אחורה עליה.

"את חושבת שהוא ייסלח לי?" הנער הבריטי שאל בקול חנוק.

"אני יודעת שהוא יסלח, זה הארי! איך הוא לא יכול... הוא אוהב אותך." היא חייכה, עוטפת את לואי בחיבוק "נייל, זאין, למה שלא תקחו את לואי להתלבש? אני אנסה לעשות להארי אמבטיה, לנקות אותו קצת. הוא לא ניקה את עצמו כמה זמן," היא צחקה, יוצאת מהחדר.

"קדימה לו. זה כמעט הזמן למופע!" זאין תפס בזרועו של לואי, גורר אותו לארון. הילד עם העיניים החומות קופץ לארון, מתחיל לחלץ בגדים אקראיים.

שלושת הנערים התלבשו, בהתאמה כמובן. זאין בסוודר שחור, משלים את המראה עם מכנסי כותנה בצבע שזיף. נייל היה בגופייה לבנה וג'ינס שחור. ולואי... לואי היה עם חולצת פסים ומכנסיים-צמודים-שחורים, וזוג נעלי טומס, בלי גרביים כמובן.

"חכה!" זאין עצר את כולם בחדר, עובר מעל השידה שלו כשהוא הוציא קופסא שחורה.

"מה זה?" לואי שאל בלחץ, מתקרב לאחיו.

 "כשהייתי בן 12, עשיתי עגיל באוזניים, אבל הורדתי אותו ועדיין יש לי את האקדח..." הוא גיחך.