אהבה כואבת

1

עבר הארי ולואי בני 11
נקודת מבט הארי:

השמש מאירה בעיניי ואני קופץ מהמיטה, חופשת הקיץ מתחילה היום.

אני יורד למטה וריח מתוק מזדחל לאפי, ״זה הדבר הכי טעים שהרחתי בחיים שלי אימא״ אני אומר כשאני נכנס למטבח תוך כדי שאני מרחרח את האוויר,

היא מצחקקת וחותכת לי חתיכת פאי לצלחת, היא משתנקת כשהיא סוף סוף מביטה בפני, ״אוי חומד״ קולה לא עולה על לחישה והיא מחזיקה את פני החבולות בעדינות של אימא אוהבת, ״אני כל כך מצטערת שלא הייתי פה אתמול ג-״ היא מתחילה אך אני קוטע אותה,

״הכל בסדר אימא, אני יודע, ג׳מה צריכה אותך״ אני אומר ומחייך אליה חצי חיוך, היא נאנחת ואני רואה כמה היא משתדלת לא לבכות,

היא נשארת עם ג׳מה בבית חולים ימים ולילות ולא נמצאת בבית כל כך הרבה, אבא מתוסכל ומפוחד על ג׳מה אז הוא שותה, כל הכעס והתסכול שלו יוצאים עלי...

היא מעלה על פניה חיוך במאמץ רב ומגישה לי את הפאי, ״בתיאבון מתוק״ היא אומרת והולכת לכיוון המדרגות ואני יודע שהיא מתקשרת לצעוק על אבא על מה שהוא עשה אתמול,

אני מתענג על הפאי וגונב עוד חתיכה כל עוד אימא לא פה, השעה כבר שתיים עשרה אני שם נעליים ויוצא לפארק, יודע שכל מי שאני מכיר כבר שם.

״הארי!״ נייל מגיע אלי בריצה ואני מתכונן עם כל התירוצים שיש לי, ״וואו״ הוא נעצר, ״מה קרה לפנים שלך?״ הוא שואל ואני מגחך, ״נחמד לראות אותך נייל, מה שלומך היום?״ אני עונה בצניות והוא צוחק,

״נפלתי על הפנים אחרי שהתעצבנתי על המשחק״ אני אומר והיא מהנהן בהבנה, לו זה קרה באמת אז זה אמין.

אנחנו פוגשים את דניאל והיא כורכת את זרועותיה בשל נייל והוא מסמיק, היא לא שמה לב וממשיכה לדבר איתנו בהתלהבות על המשחק החדש שיצא,

״אתם מבינים את זה? אחרי החופש אנחנו עולים לחטיבה!״ היא אומרת בהתרגשות ואני מגלגל את עיניי, ״זה בסך הכל עוד בית ספר דני״ אני אומר והיא מסתכלת עלי במבט של ׳תשתוק׳

״א-אני גם מתרגש״ נייל יוצא להגנתה וחיוך עולה על פני, הפחדן הזה כל כך מאוהב בה.

״רואה גם ניי מתרגש״ היא אומרת ומסתכלת עליו במבט מרוצה על כך שגיבה אותה, ״תשיגו חדר״ אני אומר ושתיהם מאדימים.

אנחנו בדרך לבית שלי כשאנחנו רואים משאית הובלות בבית ליד, ״מר ג׳ונס סוף סוף מכר את הבית?״ דני שואלת ואני מושך בכתפי, כנראה שכן.

״אני אתגעגע לאיש הזקן הזה״ נייל אומר ושתינו מסתכלים עליו בהרמת גבה, ״הוא היה בן שלושים״ אני מציין ונייל מגרד בעורפו, ״אה״