אהבה כואבת

3

עבר הארי ולואי בני 13
נקודת מבט הארי:

אני נכנס לבית משפחת טומלינסון, קים פותח לי את הדלת ומחבק אותי, ״אני ולו בדיוק התחלנו לראות סרט״ הוא אומר ואנחנו הולכים לסלון,

לואי יושב שם מכורבל עם שמיכות וקערת פוקפורן, וקים מסמן לי להיות בשקט כשהוא מניח את אצבעו על שפתיו,

הוא מתגנב מאחורי לואי ואני צופה בהם, משועשע, לואי צופה בסרט אימה וברגע שהמפלצת קופצת על המסך קים קופץ על לואי שצורח בקולי קולות ונופל מהספה,

אני צוחק ביחד עם קים ומבטו של לואי מיד עובר אלי ובחזרה אל אחיו ״קים! זה לא מצחיק! מטומטם!״, הוא מנקה את כל הפוקפורן שנפל ואנחנו סוף סוף מצליחים להפסיק לצחוק.

״אוף״ לואי נאנח וחוזר למקומו בספה, אני מתיישב עם קים שמתכרבל לצידי ואנחנו ממשיכים לראות את הסרט,

״המסיבת יום הולדת של דניאל השבוע, אתם באים נכון?״ אני שואל את קים, ״כן אני בא, לו?״ הוא שואל את אחיו, ״אני לא בכיתה שלכם, אני לא מכיר שם אף אחד״ הוא אומר כשהוא לא מסיט את מבטו מהסרט,

קים צדק ולואי באמת שובץ בכיתת המחוננים, הוא אמנם לא איתנו בכיתה אך הוא תמיד איתנו בהפסקות או אם אנחנו נפגשים ביחד כולם.

״שטויות, אתה מכיר שם כמעט את כולם, חוץ מזה יש לך אותנו״ קים אומר לו ומחייך אליו, לואי מהסס אבל מסכים לבסוף,

״מותק אני בבית!״ אנחנו שומעים את גברת טומלינסון נכנסת והיא מחייכת כשהיא רואה אותנו יושבים בשקט לשם שינוי,

״אוי אתם כאלה מתוקים!, הארי אתה נשאר לארוחת ערב נכון? יופי! אני כבר מתחילה לבשל!״ היא לא נותנת לי לענות, כמו תמיד, ועושה את דרכה אל המטבח,

מרי טומלינסון היא האישה הכי חביבה שיצא לי להכיר, חוץ מאימא שלי כמובן.

״קדימה בנים בואו לאכול!״ גברת טומלינסון קוראת מהמטבח וכולנו קמים,

״שמעתי שלדני יש יום הולדת השבוע, בנים אנחנו צריכים ללכת לקנות לה מתנה״ מרי אומרת ללואי וקים שלא מתייחסים וממשיכים לאכול,

״מה אתה קנית לה הארי?״ מרי שואלת בנימוס, המבטא זהה לזה של הבנים שלה, ״אני ואימא הלכנו לקנות לה צמיד״ אני אומר ומרי מהנהנת, ״אולי גם אנחנו נקנה לה תכשיט? מה אתם אומרים בנים?״ היא שואלת אותם, ״בטח״, ״בסדר״, הם אומרים באותו הזמן.

״הארי מותק תשאר לישון פה? כבר דיברתי עם אן״ מרי שואלת ואני מסתכל עליה בהפתעה,

״כן ברור שהוא ישן פה״ קים עונה במקומי, ״תודה גברת טומלינסון׳״ אני אומר והיא מחייכת אלי בחום, ״הארי מתוק אמרתי לך לקרוא לי מרי, אני לא אישה זקנה״ היא אומרת ומנפנפת בכף העץ שלה באזהרה,