אהבה כואבת

36

נקודת מבט הארי:

אני דופק בדלת שלו, הוא לא עונה כמו בכל שלושת הימים האחרונים.

הוא גם לא הגיע לסט, רוב אמר שהוא לקח חופשת מחלה, מה אם קרה לו משהו? למה הוא לא עונה לי?

״לואי, בייבי, אני יודע שאתה בפנים, תפתח לי. בבקשה״ אני כבר מתחנן, אני כל כך דואג לו.

אני נשאר לעוד קצת ונאנח כשאני מבין שגם היום הוא לא יפתח לי. אני מסתובב ומתכוון ללכת למעלית אך אני שומע את סיבוב המנעול ומיד חוזר,

הדלת נפתחת לפתח קטן עד שאני יכול לראות את לואי, עיניו ואפו אדומים והוא נראה מפוחד לגמרי.

״לו״ אני אומר בהקלה ופותח את הדלת עד שאני יכול להחזיק אותו בזרועותיי,

״הארי״ הוא מיבב, ידיו מחזיקות את החולצה שלי בכוח, ״דאגתי לך כל כך״ אני סוגר את הדלת מאחורינו, ומרים אותו,

״אני מצטער״ הוא בוכה בהיסטריה לחזהי ואני נאנח, ״אתה שוב בוכה כמו בחורה- או הארי פה״ קים יוצא פתאום מהמסדרון ועיניי נפערות.

״מה לעזאזל״ אני ממלמל ולואי מרים את עיניו מהחזה שלי ונראה מבועת,

הוא יורד ממני מסתובב לקים ומושך באפו, ״א-אני יודע שאמרת לי לא לפתוח לו, אבל אני חייב לדבר עם הארי קימי, בבקשה תבין אותי״ הוא אומר לקים בהתחנפות ואני מאגרף את ידי,

״זה מה שאתה מחליט לו, רק תזכור על מה דיברנו״ קים שולח אלי חיוך מרושע ויוצא מהבית.

לואי מסובב אלי.

״מה קורה פה?״

נקודת מבט לואי: (שימו לב שהחלפתי נקודת מבט)

״א-אתה רוצה לשבת?״ אני שואל, הארי נראה כאילו הוא מוכן לפרק את כל הבית, עיניו בוערות מעצבים ואני נושך את שפתי בחשש,

יומיים לפני:

״לואי ילד שלי״ אני יכול לשמוע את הרעד בקולה ואני מזדקף בלחץ, ״אימא? מה קרה?״

״אתה בהיריון״.

העולם עוצר ואני מפסיק לאכול, אלוהים אני חושב שאני עומד להקיא.

״מ-מה אמרת עכשיו״ אני מגמגם, דיי בטוח שאני לבן כמו קיר.

״אתה בהיריון מתוק, יש עובר בבטן שלך״ היא אומרת שוב בעדינות,