אהבה כואבת

25

הווה הארי ולואי בני 24
נקודת מבט הארי:

ברגע שלואי מזכיר את קים כל הרוח יוצאת לי מהמפרשים, יש שתיקה מביכה ואני מרגיש שזה הזמן שלי ללכת.

״אתה בטח עייף-״ אני מתחיל להגיד אך לואי קוטע אותי,

״אני לא עייף״ הוא אומר ואני מסמיק, זה לא קצת חצוף?

הוא נאנח, ״תקשיב אני מצטער שהזכרתי את קים בסדר?״ הוא אומר ואני מעביר יד בשערי, ״אתה לא צריך להתנצל לו, אנחנו כבר ילדים גדולים נכון? עבר הרבה מאוד זמן״ אני אומר והוא מהנהן כשמבטו מופנה לרצפה,

אני נושם עמוק, הגיע הזמן לדבר על זה.

אני קם מהספה ומניח את כוס התה שלי בכיור, ״תגיד אתה זוכר-״ אני נקטע כשאני מסתובב ורואה את לואי ממש-ממש קרוב.

הוא מחכה שאמשיך לדבר ומניח גם הוא את הכוס בכיור, אני מכחכך בגרוני וממשיך, ״אתה זוכר את הנשף שלנו?״ אני שואל והוא שוטף את ידיו לפני שהוא מסתובב אלי באנחה,

״אנחנו חייבים לדבר על זה?״ הוא שואל במבוכה ואני נושך את שפתי,

״לא, אתה צודק״ אני אומר ולואי נושך את שפתיו, ״אני סולח לך״ הוא אומר לפתע ומבטי מזנק אליו,

״מ-מה״ אני שואל, הוא מתקדם ומניח את ידו על חזהי, ״אני סולח לך הארי״ הוא אומר שוב. יש על פניו חיוך עדין ויפייפה.

ידיו נכרכות סביב צווארי וראשו נח על חזהי, הוא... מחבק אותי.

-

״לא אל תכנסי לשם!״ לואי צועק, החלטנו לראות סרט אימה בסוף.

אני מסתכל עליו משועשע שהוא מסתיר את פניו עם ידיו הקטניות, אם לא הייתי מכיר אותו לא הייתי חושב שהוא בן עשרים וארבע.

״לואי״ אני אומר ומבטו המבוהל מסתכל עלי, ״אתה באמת מפחד מזה?״ אני שואל והוא מהנהן,

אני נאנח בייאוש ומציע לו להתכרבל, הוא זוחל לחיקי וכמעט מפיל את כוסות היין שסיימנו כמה דקות מוקדם יותר,

אני מלטף את גבו ואנחנו ממשיכים לצפות.

״מי אתה חושב שהוא הרוצח?״ הוא שואל ואני מתלבט אם לגלות לו אך ממשיך לשתוק, ״אין לי מושג״ אני משקר ולואי ממשיך לראות את החקירה של החשודים.

״לדעתי זה הבן שלהם״ הוא לוחש כסוד ואני מגחך מהמתיקות שלו, אני צריך לתת לו יין כל פעם שיש לי הזדמנות.

״לא נראה לי״ אני אומר ולואי מזדקף כשהרוצח מתחיל להוריד את המסיכה.

-

״אני לא מאמין שזה היית אתה!״ הוא צורח וקם ממני, ״רוצח!״ הוא זורק עלי את הכרית ואני מתגלגל מצחוק,