אהבה כואבת

2

עבר הארי ולואי בני 11
נקודת מבט לואי:

אימא אבא ואיש מחברת ההובלה מתחילים להכניס את הארגזים לבית ומבקשים ממני ומקים ללכת לשחק בחצר כדי לא להפריע להם,

אנחנו משחקים בכדור שלפתע שלושה ילדים נגשים אלינו, ״היי חברה״ אחד מהם אומר ואנחנו פונים להביט בהם,

״ה-היי״ אני אומר, אני מסתכל על הילדים ועיניי לא מצליחות להסיט מבט מהילד הגבוה, מבנה גופו רזה ושיערו מתולתל עיניו ירוקות ונוצצות בשמש אני מתכוון לשאול אותו מה השם שלו, לשאול אותו אם הוא רוצה להיות חבר שלי אך הילד השני עם העיניים הכחולות והשיער בצבע חום בהיר מדבר שוב,

״אני נייל זאת דניאל וזה הארי אנחנו גרים פה בשכונה״ נייל אומר ודני מחייכת אלינו קוראים לו הארי.... זה שם יפה, יש לו פנס בעין.

אני קים, זה לואי״ קים אומר ומוציא אותי ממחשבותי אני מחייך אל הארי חיוך ידידותי אך הוא נראה משועמם.

״אתם גם עולים לחטיבה בשנה הבאה?״ דניאל שואלת בסקרנות, קים מהנהן, ״כן״ אנחנו אומרים ביחד.

״אתם אחים?״ הארי שואל וכל המבטים מופנים אליו ולחיו מאדימות ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה רציתי כל כך להיות בחברת מישהו אחר.

״א-אנחנו לא תאומים אבל אני גדול מקים רק בעשר חודשים א-אז אנחנו באותה שכבת גיל״ אני מדבר, אני מתכווץ בגלל המבטא הבולט ומקווה שלא אמרתי משהו מטופש, פיו של הארי עולה לחיוך קטן וזה גורם לרגלי לרעוד.

״אתה נשמע כמו אישה זקנה״ קים אומר לי וצוחק, ״שכבת גיל, נו באמת לו״ הוא פורע את שיערי ואני מסתכל עליו במבט לא מרוצה, הוא מביך אותי בכוונה!

״אתה הגדול מבינכם?״ הארי מגחך ואני שולח אליו מבט כועס שעוד נשאר מהכעס על קים.

״טוב אנחנו בדיוק חוזרים לפארק, בא לכם להצטרף?״ נייל שואל ואני וקים מהנהנים, אני הולך להודיע להורים שלנו שאנחנו הולכים לפארק עם כמה ילדים שהכרנו ואחרי שהם מוחצים אותי בחיבוק ואומרים לי לשמור על קים הם נותנים לי ללכת,

אני חוזר אליהם ואני נאבק לא לתת לחיוכי לרדת כשאני רואה את קים מחזיק בידו של הארי, הארי מחבב אותו?

״וואו אני מקווה שניהיה ביחד בכיתה״ קים אומר, גם אני רוצה להיות עם הארי- זאת אומרת עם כולם בכיתה.

״כן זה יהיה כיף, נייל אני אתה הארי ולוא-״ דניאל מתחילה לומר אך קים קוטע אותה, ״לואי בטח יהיה בכיתה של החנונים״ הוא אומר וכולם פונים להסתכל עלי, אני מרגיש את פרצופי מתחמם, למה הוא צריך להגיד דברים כאלה!?

״ת-תשתוק קים, קוראים לזה כיתת מחוננים״ אני אומר בפרצוף זועף, ״אתה חנון?״ נייל שואל וכשאני מתכוון לנזוף בו הארי מתפרץ בצחוק ליבי רועם ואני יודע שזה הצליל האהוב עלי מעכשיו, יש לו גומות עמוקות וחיוכו פשוט מושלם.

״אני לא חנון, אני חכם.״ אני פונה להביט באחי הקטן והחצוף, ״טוב, טוב, אל תכעס כל כך לו, צחקתי״ קים מנפנף בידו בביטול ואני נושף בתסכול, אני יודע שהוא לא מתכוון אך שינסה לשלוט על הפה שלו פעם אחת, הוא תמיד עושה את זה!

אנחנו ממשיכים לשחק עד שכבר מאוחר, עדיין יש שמש אך כולנו כבר צריכים לחזור לבתים,

״ביי נייל ביי דני״ אני נפרד מהם בנימוס כמו שאימא ואבא לימדו אותנו, אני מסתובב בחזרה לקים והארי ורואה שהם כבר המשיכו ללכת, ליבי נצבט אך אני יודע שזה לא בכוונה.

״היי חכו לי!״ אני קורא אליהם ומדביק את הקצב, ״סליחה לו לא שמתי לב שאתה לא איתנו״ קים אומר לי בחיוך מתנצל ואני אומר לו שזה בסדר,

אנחנו מגיעים לרחוב שלנו וההורים שלנו קוראים לקים שרץ אליהם כך שאני והארי נשארים לעמוד אחד עם השני,

אני מסתכל עליו וידי רועדות ״א-אני רואה שאתה וקים כבר חברים״ אני אומר והוא מושך בכתפיו, לא עונה לי,

״א-אם אתה רוצה ג-גם אנחנו נוכל להיות חברים״ אני אומר, משתדל לחייך אליו, מקווה שהוא לא רואה שאני לחוץ,

עיניי יורדות להסתכל על הלחי החבולה שלו ואני מושיט את ידי אליו, האם זה כואב לו? ״איך זה קרה?״ אני שואל ונבהל כשהוא תופס את ידי לפני שאני מספיק לגעת בו, הוא נראה כועס.

״לא תודה, אני ממש לא רוצה להיות חבר שלך, יש לי מספיק חברים״ הוא אומר ליבי מקבל מהלומה ואני מתרחק, הוא לא רוצה שניהיה חברים?

״א-אה בסדר״ אני אומר מקווה שהוא לא שומע עד כמה אני רוצה לבכות.

למה שהוא ירצה, יש לו את קים, הקול הפנימי שלי אומר ברשעות ואני מנסה לסלק את מחשבותי כמה שיותר מהר.

״סליחה״ אני ממלמל ומסתובב ללכת לכיוון הבית, הבית החדש ליד הארי, אני אצטרך לראות אותו הרבה, הוא וקים חברים והוא לא רוצה להיות חבר שלי.

אני נכנס הביתה ורואה את כולם כבר יושבים בשולחן כדי לאכול ארוחת ערב, כל הבית מלא בארגזים ואני מגשש את דרכי לשולחן המאולתר שהם הקימו,

״כבר הספקתם להכיר חברים ילדים יפים שלי?״ אימא שואלת בחיוך מואר, ״כן! הם כולם ממש נחמדים אימא ויש את הארי, לואי זה רק אני או שהארי ממש חתיך?״ הוא שואל ואני מסמיק,

״הוא בסדר...״ אני ממלמל ורואה את אימא מחייכת אלי בידיעה, ״אני הולך להיות החבר שלו!״ קים מכריז ואני רוצה לצעוק עליו שיהיה בשקט, שאני ראיתי אותו ראשון, אך אין לי כל זכות לעשות את זה.

אבא מגיע עם הפיצה, אני מסתכל על הורי ועל אחי, לכולם יש את אותו צבע העיניים, צבע שיער, תווי פנים, חוץ ממני כולם דומים, חוץ ממני.

פרקקקק

כל יום עולה פרק!!

וואי שומעים נראה לי יש לי חום, איזה באסהההה ואני צריכה ללכת לעבודה היום 😭

לוב יו אולללל

תגיבו לי מה דעתכםםםםםם