אהבה כואבת

27

הווה הארי ולואי בני 24
נקודת מבט לואי:

אני מתעורר מחיבוקו המוחץ של הארי, מהרגע שנכנסנו למיטה הוא לא שיחרר אותי,

״הארי?״ אני משתנק כשאני מרגיש את איברו מאחורה, אני מסתובב ומגלה שהוא עדיין ישן כמו תינוק, אני מגלגל את עיניי ומשתחרר מאחיזתו החונקת וחוזר לצד שלי במיטה,

הארי מתעורר זמן קצר לאחר מכן.

״בוקר טוב״ אני לוחש בעדינות, עיניו ושפתיו נפוחות משינה ואני רוצה לרכון קדימה ולתפוס את שפתיו בשיניי,

הוא ממצמץ ומסמיק פתאום,

הוא מרים את השמיכה ומסתכל על עצמו, ״שיט״ אני שומע את הלחישה הזאת ומצחקק,

״אני- אני כבר בא״ הוא מועד מחוץ למיטה והולך לשירותים במהירות, אני קם מהמיטה ויורד למטה כדי לשתות.

הארי יורד לאחר כמה דקות, כמו ילד כשהלחיים שלו אדמדמות. זה חמוד.

״ישנת טוב?״ אני שואל והוא מהנהן, ״אני ישן טוב כשאתה לידי״ הוא אומר ונשמע כנה אך אני בכל זאת מסמיק.

״אני צריך בגדים, אתה חושב שאנג׳לה תבוא?״ אני שואל, הארי מסתכל עלי, אני לובש את החולצה והטרנינג שלו כי לא יכולתי לישון עם טוקסידו עלי,

״תבוא ככה, גם ככה מחליפים בגדים על הסט״ הוא אומר ואני מסתכל עליו בעיניים מצומצמות. ״אני נראה כאילו אני לובש שק״ אני ממלמל ומסתכל על המכנסיים שאני צריך לקשור ועל החולצה שעוברת את ירכי,

״אתה נראה טוב ככה״ הוא אומר ופותח את המקרר, בכלל לא שם לב שהפכתי לאדום, הוא חושב שאני נראה טוב?

״אתה יכול להביא לי כוס מהארון שם?״ הוא מבקש ואני מתקדם לארון, אני מסתכל למעלה ונאנח, זה גבוה מידי,

אני שומע את הארי מצחקק מאחורי ומסתובב אליו בפרצוף נוזף, ״אתה ידעת שאני לא אצליח נכון?״ אני משלב את ידי, הוא מתקרב ומותח את ידו, לוקח את הכוסות לבד,

״כן בייב, ידעתי.״ הוא אומר בגיחוך וליבי מחסיר פעימה, הוא שם לב מה הוא אומר? או שהוא רוצה לשגע אותי היום?!

הוא מסתובב כדי להכין לנו קפה ואני מוציא נשיפת הקלה כשאני מצליח לנשום שוב.

״יש לנו חצי שעה, אתה רוצה שנלך לאכול משהו?״ שרירי גבו זזים כשהוא מכין את הקפה ואני מתקדם אליו, אין לי כוח לצלם היום, אולי נצליח להשיג אישור להישאר בבית היום?

״הארי״ אני אומר, ״ממממ?״

״הארי״ אני אומר שוב, ״מה קרה לו?״ הוא מסתובב את ראשו אלי והלב שלי פועם בטירוף.

״תנשק אותי?״ זאת לא הייתה אמורה להיות שאלה אך השתפנתי, הארי מפיל מידיו את הקפה שהוא מערבב ושנייה אחר כך הוא מרים אותי לדלפק ומנשק אותי בטירוף.