אהבה כואבת

4

עבר הארי ולואי בני 13
נקודת מבט לואי:

יום ההולדת של דני מגיע ואנחנו נכנסים לבית שלה, אני מביא לה את המתנה שקנינו עם אימא וההורים שלה הולכים למסעדה, משאירים את כולנו לבד,

אנחנו משחקים משחקים עד שדני מציאה לנו משחק חדש, ״זה בעיקרון שבע דקות בגן עדן רק שאף אחד לא יודע עם מי הוא נכנס לארון עד סוף המשחק״ היא מסבירה לנו וכולם מתלהבים,

אני לא חושב שבא לי לשחק בזה...

״אנחנו מספר זוגי אז לכולם אמור להיות זוג״ היא אומרת ואני יודע שהלך עלי, אני לא יכול להבריז מהמשחק הזה, למישהו לא ישאר זוג.

״כולם בוחרים מספרים מתוך קופסא כל זוג שיש לו אותו מספר נכנס לארון, לא ביחד, אחד אחד ולאף אחד מהמשתתפים שראו אותם נכנסים אסור לגלות להם מי נכנס איתם, בכללי כל שאר המשתתפים צריכים להתפזר ולהסתובב בבית כשהראשון נכנס הוא תולה את המספר שלו על הדלת ככה המספר השני ידע שהוא צריך להיכנס, כשהמספר הראשון יוצא, המספר השני צריך לחכות כמה שניות ולצאת גם הוא, לא לצאת באותו הזמן! ואסור להדליק את האור בארון!״

דני אומרת, מסבירה את החוקים בלהיטות, ואנחנו מתחילים לבחור מספרים.

אנחנו מתחילים לשחק, בזמן שילדים מסתובבים בבית מספרים נתלים על הארון, לכל זוג יש שבע דקות, אני מגיע ורואה את המספר חמש תלוי, בודק את המספר שלי בפעם האחרונה ונאנח, זה תורי....

אני נכנס לארון ומועד על משהו, ״ס-סליחה!״ אני אומר בלחץ כשאני קולט שלא מעדתי על משהו מעדתי על מישהו,

אני מכחכח בגרוני, הוא לא הולך להגיד כלום?

״א-אני, לא בטוח שאני רוצה ל-להתנשק״ אני מודיע ועדיין אין שום דיבור מהצד השני,

אני נרתע כשאני מרגיש יד על לחיי, ״מ-מה קורה?״ אני מגמגם, אני מרגיש נשימות חמות מתקרבות אלי יותר ויותר,

ליבי משתולל בחזהי, זאת הולכת להיות הנשיקה הראשונה שלי.

אני עוצם את עיניי, למרות שגם ככה אני לא יכול לראות כלום והשפתיים שלנו נצמדות,

אני לומד לאט לאט מה לעשות עם שפתי, הידיים הזרות עוברות להחזיק במותני ואני מעלה את ידי בהיסוס קטן לפרצופו,

אני מחזיק בפרצופו בעדינות ואנחנו ממשיכים להתנשק, ידו יורדת ממותני וגולשת לגבי התחתון, אני נאנח וידו ממשיכה לרדת נמוך יותר, אני מנתק את הנשיקה ומתנשם, ״ת-תחזיר את היד שלך למקום״ אני ממלמל בבישנות ומרים את ידו בחזרה למותני,

אני ממשיך לנשק אותו ומרגיש את חיוכו בנשיקה, הוא צובט את מותני ואני פותח את פי, לשונו נכנסת ואני נאנח,