- MY GLANCE -

2

-פרק מספר 2-
| נ.מ - היונגין |

אייש.. בפעם האחרונה בבית ספר הארור הזה.. שנה נוראית ומעייפת בפניי.
״בוקר טוב גם לך אדון מינהו״ בירכתי את החבר הכי טוב שלי לשנה החדשה כשאחזתי בכתפו.
״בוקר חרא , מה לעזאזל אנחנו עושים כאן שוב?״ הוא רטן וליפפתי את זרועי מסביב לצווארו
״ממ.. שאלה נחמדה , הייתי שמח לענות לך אבל תכף יש שיעור.. אז נראה לי שמי שתופס את המקום השווה השנה הוא המנצח לא ככה?״ אמרתי בצחקוק ורצתי לכיתה.
״אייש!! רמאי!״ הוא צעק מאחוריי ורץ להשיג אותי.
רצנו כמו מטורפים במסדרון , מיליוני בנות צועקות את שמי אך המצב ממש לא מאפשר לי לדבר איתן. לא שאכפת לי מהן.

הגעתי לפניו וכמובן שתפסתי את החלק האחורי של הכיתה.. הכי שווה בפער.
״תראה אותך.. כל כך איטי..״ גיכחתי למינהו שהגיע מתנשף אחריי
״זה.. כי אתה רמאי מסריח הוואנג היונגין״ הוא אמר וצחקקתי בקול.
״בוא שב.. אתה כנראה צריך לנוח״ סימנתי לו לשבת לידי והוא עשה זאת.
המורה זיינה תשכל כל השיעור אבל הדיבורים עם מינהו מאז ומתמיד היו מעניינים יותר.
״לא היית אתמול בבית ספר נכון?״ מינהו פנה להביט בי
״אייש.. נראלך? כבר שלוש שנים שאנחנו מבריזים מהיום הראשון ללימודים.. מתחילים מהשני. עוד לא למדת?״ עניתי וטפחתי על כתפו
״מה שתגיד.. לא הבנתי את הפואנטה עדיין אבל זורם איתך״ הוא השיב והעיף את ידי ממנו וגיכחתי.
״לא הכל צריך להבין לי מינהו״ אמרתי והוא גלגל עיניים.

השיעורים נעשו יותר ויותר משעממים שעוד דקה נרדמתי על השולחן.. פאק איט. אני יוצא מכאן.
״מינהו , אתה בא החוצה?״ לחשתי לו באמצע ההרצאה של המורה כשהוא גלגל את עיניו.
אפילו לא שאלתי פשוט יצאתי החוצה מהחפירות המיותרות האלה.

התהלכתי לי במסדרון הענק של בית הספר שאגב היה פנוי לגמרי כי כולם חננות של לימודים , כשלפתע ילד זהוב שיער רץ לכיווני אפילו מבלי להסתכל עליי ומתנגש בחזי בחוזקה.
לא יודע אם לקרוא לזה אינסטינקט או ווטאבר אבל ידיי אחזו בו בחוזקה , מנעו מאיתנו ליפול.
פניתי להביט בפניו של הנער שנמצא בין ידיי ו.. פאק.

| נ.מ - פליקס |

אחרי אתמול.. אני חושב על המקרה יותר מידי. ניסיתי כל היום להוציא את זה מראשי ואפילו דיברתי עם גיסונג על נושאים נחמדים רק כדי להעביר את המחשבות.
זה הצליח בשלב מסוים.. אבל זה הסלים כשיצאתי מהכיתה באמצע השיעור לשירותים.
יצאתי לחצר , מנסה להגיע דרך העיקוף אל השירותים כשחבורה ענקית של בנים מזהה אותי ומתחילה לרוץ אחריי.
לא ידעתי מה לעשות באותו רגע או למה לעזאזל רצים אחריי.. אבל אני מניח שזה פשוט אינסטינקט כשהתחלתי לרוץ בעצמי.
רצתי כמו מטורף אל תוך בית הספר , מילים פוגעניות יצאו מפיהם בעוד שהם עדיין רצים אחריי.
״הומו״ , ״קוקסינל״ , ״מוצץ״ ועוד המון כינויים שגרמו לי לבכות כל הדרך אל הכיתה.

רצתי במסדרון הכי מהר שיכולתי , פניתי להביט לאחור כדי להבין האם איבדתי אותם כשפתאום נתקעתי בגוף גדול ושרירי שאוחז בגופי ומונע מאיתנו ליפול.
הרמתי את ראשי אל אותו הבחור ובשניה שהסתכלתי בעיניו , ראיתי את המצב גרוע יותר. מה פאקינג עשיתי?