- MY GLANCE -

8

-פרק מספר 8-
| נ.מ - פליקס |

נכנסתי לשיעור ולא התרכזתי דקה במה שהמורה לימד. ראשי היה במחשבות אך ורק על היונגין.
לעולם לא הייתי מאמין שאדם כזה ירצה אותי או יותר מזה , יגן עליי. אני יודע שאני גם מרגיש אליו דברים והרבה אבל אני רוצה לראות איך זה מתפתח מהצד שלו כדי שאדע אם זה רציני או לא.

יצאתי מהכיתה בסוף היום.. הלכתי במסדרון כשלפתע ילד רץ לעברי ומנסה לחטוף לי את התיק. זיהיתי את הפנים שלו , אותו אחד שירד עליי בספסלים. אותו אחד שהיונגין איים שאם לא יעזוב אותי הוא ישבור לו את השיניים.
הוא לא הצליח לקחת את התיק כי משכתי אותו בחוזקה ורצתי לכיוון המדרגות. הוא לא ויתר ורץ מיד אחריי , הוא היה מהיר ורצתי כמו משוגע במדרגות לקומה של היונגין כשעיניי פגשו בו. זה היה כמו סרט רע שלא נגמר.
״היונגין!״ צעקתי וחיבקתי אותו במהירות , מנסה להתחבא.
״היי.. ואו.. מה קרה?״ הוא ליטף את ראשי ופנה להביט בנער שהגיע אחריי.
התנתקתי ממנו ונעמדתי מאחוריו.. כל כך פחדתי ששוב אקבל מכות וההתעללות ההיא תחזור..
״חתיכת בן זונה..״ היונגין קילל בכעס והטיח בו אגרוף כשהוא נפל לרצפה.
היונגין עלה מעליו ואחז בחולצתו , המשיך להרביץ לו כשהוא מגן על פניו עם זרועותיו.
״היונגין.. תעצור״ התקרבתי כשניסיתי להרגיע אותו. הוא היה נראה עצבני כל כך עד שהיה יכול להרוג את אותו הילד.
״איך זה שמרביצים לך? לא נעים נכון? אז למה לעזאזל אתה עושה את זה כל יום מחדש לילד הזה שאתה אפילו לא מגרד את הבהונות שלו!״ הוא צעק עליו וראיתי דם יורד מאפו של הילד.
״היונגין! זה מספיק!״ צעקתי ומשכתי אותו בחוזקה מהילד. הוא קם על רגליו ואחזתי בידו ורצתי איתו לשירותים.
״בשביל מה זה היה טוב?״ שאלתי מביט בעיניו הכועסות
״בשביל מה? בשבילך״ הוא אמר והחליק את שיערו לאחור בעצבים
״אני מבין אבל יכולת להרוג אותו!״ אמרתי והוא הצמיד אותי במהירות אל הקיר וכלא אותי בין ידיו.
״אתה לא מבין. אם מישהו יתעסק איתך אני גם אהרוג. הזהרתי אותו ועדיין הוא לא הבין.. זאת פאקינג בעיה שלו״ הוא התעצבן ונשמתי עמוק.
״בסדר.. בסדר. תראה מה קרה לך בגלל זה.. אייש..״ מלמלתי בשקט כשליטפתי את החתך שעל פניו.
״זה שום דבר.. אל תדאג״ הוא אמר וחייך קלות
״זה קרה בגללי.. תן לי לטפל בזה״ אמרתי והוא גיחך.
״אין לך כאן פולידין.. עם מה תטפל בזה?״ הוא שאל והתקרב אליי יותר.
״יש לי את השיטות שלי..״ לחשתי לאוזנו והוא חייך ובחן את פניי.
התקרבתי ללחיו החתוכה ונשקתי קלות.
״איך זה מרגיש?״ שאלתי בציפייה
״הרבה יותר טוב״ הוא צחקק ואחז במותניי
״היונגין..״ מלמלתי
״ששש.. נשיקה קטנה ואני הולך״ הוא אחז בי קרוב אליו ונשק לצווארי. זה היה נעים ורציתי עוד.. אבל החזקתי את עצמי.
״אני הולך״ הוא אמר וחייך לעברי
״הביתה?״ שאלתי ומיהרתי להחזיק בידו
״כן.. רוצה לבוא איתי?״ הוא שאל בהתגרות והידק את אחיזתו בידי
״אפשר?״ שאלתי והוא גיחך
״אפשר הכל , קדימה״ הוא אישר וחייכתי כשהוא משך את ידי לכיוון היציאה.

היונגין נהג כל הדרך לביתו כשידו מלטפת את ירכי. הפרפרים בבטן שלי משתוללים והרגשות שלי נהיים חזקים יותר.
נכנסנו לביתו הענק ותקף אותי רעב מטורף.
״היונגין.. אני רעב״ אמרתי בביישנות
״תאכל אותי״ הוא ענה וגרם לי לצחוק
״די אני רציני , אתה גם רעב?״ שאלתי
״כן , אבל אני כבר אוכל משהו אחר..״ הוא קבע והרים אותי בתנוחה הפוכה על גבו.
״הייי! מה אתה עושההה! היונגין!״ צעקתי כשהוא עלה במדרגות לחדרו וזרק אותי על המיטה. הוא טיפס מעליי וליטף את ראשי.
״סאנשיין.. למה זה כל כך קשה איתך?״ הוא הביט בעיניי והמשיך ללטף את פניי
״באמת?״ הבטתי בפניו
״לא.. זה רק ש.. אני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים אבל הבטחתי שלא אעשה דבר מהרשימה שלי עד שתתאהב בי.״ הוא התוודה והזזתי את פיסת שיערו אל מאחורי אוזנו ואחזתי בפניו.
״אתה יכול לעשות את זה״ אישרתי לו והוא הביט מבולבל בעיניי
״אתה..״ הוא מלמל והתוודתי: ״התאהבתי בך״.
הוא חייך בטירוף כשחפן במהירות את פניי ונשק לי עמוקות. זרמתי עם הנשיקה ולשונותינו התאחדו כשהוא התנתק.
״באמת? אתה רציני?״ הוא שאל בשמחה שוב פעם
״כן.. למה זה מפתיע אותך? אתה בעצמך אמרת שזה לא כל כך קשה״ אמרתי והוא גיחך.
״כי זה אתה , וגם לי יש רגשות אליך.. אני מתכוון.. אני גם התאהבתי בך. מהרגע שנפגשנו בבית ספר״ הוא התוודה ושנינו חייכנו באושר.
״פאק.. המבט הזה״ הוא מלמל כשהביט בעיניי הנוצצות והמאושרות.
״המבט שלך״ אמרתי והוא נשק לשפתיי בקצרה והוסיף: ״רק שלי״.