- MY GLANCE -

24

-פרק מספר 24-
| נ.מ - היונגין |

הגענו הביתה ופליקס הושיב אותי על הספה.
״חכה רגע.. אני מביא פולידין״ הוא אמר ונעלם לחדר ארונות.
״בסדר.. בוא הנה״ הוא אמר כשחזר ומיהר לאחוז בפניי.
״פליקס.. אתה לא צריך-״ התחלתי והוא קטע אותי.
״ששש.. תן לי לטפל בך בבקשה״ הוא ביקש והנהנתי.
הוא הניח פולידין לפצעיי וחיטא אותם בזהירות.
״זה.. כואב?״ הוא שאל בחשש
״לא.. אתה בסדר.. תמשיך״ אישרתי והוא חייך והמשיך.
״זהו זה.. סיימנו״ הוא סיים ונשקתי לשפתיו בזריזות
״למה זה היה?״ הוא גיחך
״תודה״ אמרתי והוא החזיר נשיקה. ״בבקשה״.
״היונגין.. אפשר אממ.. לשאול שאלה?״ הוא גמגם
״תשאל מה שתרצה״ אמרתי וליטפתי את פניו
״למה.. למה לא רצית ללכת לבית חולים?״ הוא שאל בשקט
״כי אני שונא בתי חולים״ השבתי בכלליות
״מאיזו סיבה?״ הוא שאל ולקח לי זמן לענות.
״אתה לא חייב אם..״ הוא התחיל והתנשפתי באנחה.
״זה אבא שלי״ אמרתי בגלוי
״אבא שלך?״ הוא שאל ללא הבנה
״אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים בבית חולים.. הייתי לידו כשהוא איבד את נשימתו האחרונה.. אני לא רוצה ללכת לשם יותר.״ אמרתי ושיחקתי באצבעותיי.
״אני.. אני מצטער. לא ידעתי.. לא אקח אותך לשם לעולם״ הוא אמר וחיבק אותי.
״זה בסדר.. לא נצטרך להגיע לשם. אני מקווה.״ ליטפתי את ראשו.
״ג׳יני.. בוא נלך לישון..״ הוא מלמל לתוכי
״קדימה״ אמרתי והרמתי אותו בתנוחת כלה אל חדרנו.

נכנסנו למיטה ופליקס נצמד אל חזי בחיבוק.
״ג׳יני.. תספר לי על אחותך שאיתנו בבית ספר..״ הוא אמר לפתע ופניתי להביט בו
״מה? למה פתאום אתה שואל עליה?״ ניסיתי להבין
״כי נזכרתי שראיתי אתכם מדברים.. וגם זכרתי שאמרת שאתה לא רוצה לגור עם המשפחה שלך.. זה מעניין אותי״ הוא אמר וגיכחתי.
״אני מתכוון.. אתה לא חייב לספר לי!״ הוא אמר בלחץ
״זה בסדר.. אין יותר מידי מה לספר.. היא איתי בשכבה , מידי פעם היא מעדכנת אותי על דברים שקורים בבית.. אבל מרצונה. אותי זה לא מעניין.״ אמרתי בכנות
״ומה היא מספרת?״ הוא שאל כשעצם את עיניו.
״היא מספרת שאמא שלי עובדת קשה כדי לפרנס אותן.. לא שאני מאמין לזה כי יש לנו בחשבון מספיק כסף כדי לחיות. אחרי שאבא מת היא ידעה לקחת לו כסף מצוין״ הסברתי
״הן גרות רק שתיהן?״ הוא שאל
״כן״ עניתי
״למה היא לקחה ממנו כסף?״ הוא שאל
״יש מאחורי זה סיפור גירושים מטורף.. לא בא לך לדעת תאמין לי״ עניתי וליטפתי את שיערו
״איך קוראים לאחותך?״ הוא שאל בסקרנות
״יוֹן״ עניתי
״זה שם מיוחד.. הוואנג יוֹן״ הוא מלמל בישנוניות
״אז עכשיו אתה רוצה את אחותי?״ שאלתי בקנאה
״לא.. אני רוצה אותך. אני אוהב רק את הוואנג היונגין״ הוא מלמל לחזי במתיקות.
״יש לך מזל שובב קטן״ לחשתי ונשקתי לראשו כשהוא כבר נרדם.
נשארתי ער כמה דקות אחריו כשחשבתי על היצור המתוק שבין ידיי ולבסוף נפלתי לשינה עמוקה.

התעוררנו כרגיל ללכת לבית ספר , אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו , פליקס שיחק קצת עם קקאמי ונסענו ללימודים.
״פליקס , זה היום האחרון של השבוע אין פה בכלל חניה , אני לא רוצה שתתעכב ותאחר. תכנס לשיעור אני אכנס ברגע שאמצא חניה״ אמרתי והוא הנהן ונשק לשפתיי.

מצאתי חניה.. ופאק לקח לי כל כך הרבה זמן.. נראה לי שאפילו פספסתי את השעה הראשונה..
יצאתי מהרכב ובדרכי לכניסת בית הספר , התנפלו עליי חבורת גברים וריתקו אותי לרצפה.
ניסיתי להאבק ולהשיב מלחמה אך לאחר כמה רגעים עיניי נעצמו וראיתי שחור.