- MY GLANCE -

3

-פרק מספר 3-
| נ.מ - היונגין |

הוא הרים את מבטו להביט בי כשדמעות מכסות את פניו.
כיווצתי את גבותיי כשניסיתי להבין את פשר הבכי אך לפני שהספקתי לשאול משהו חבורה של בנים הגיעה במהירות מטורפת.
״הוא כאן!״ אחד מהם צעק והצביע אל הנער שבין זרועותיי.
היה מקל חבטה בידו של אחד מהם. הנער היה נראה כל כך שברירי וקטן שאם מקל מזוין כזה פוגע בו הוא פאקינג נשבר.

הנער התקרב בתוקפנות והרים את המקל לפגוע בילד שבין ידיי כשעצרתי אותו בידי.
הילד כל כך פחד שאפילו לא ניסה להתנתק מאחיזתי , למרות שאנחנו לא מכירים בכלל. הוא רק התכנס לתוך גקט העור שלי במטרה להגן על עצמו. נראה שהוא כבר הכין את גופו למכה שעמד לקבל.
״אייש.. אידיוטים , מה פאקינג נראה לכם שאתם עושים?!״ צעקתי עליהם כשהחמור הראשי בחבורה שלהם התקדם צעד לעברי.
״הא.. הוו.. הוואנג היונגין. לא ידענו שזה אתה.. אנחנו מצטערים״ הוא התנצל וקד לפניי כשחיפף את חבריו במהירות.
״א.. אני.. אני מצטער.. אתה..״ הנער התנתק ממני וגמגם בלחש
״אתה יודע מי אני?״ שאלתי במבט מסוקרן
״אה.. כולם יודעים.. מי אתה..״ הוא השיב בגמגום נוסף
״ולמה אתה ממשיך לגמגם מולי?״ שאלתי וסרקתי את פניו
״אני.. מצטער..״ הוא גמגם בשלישית והתקרבתי לפניו כשהוא נדחק לאחור עד לקיר.
״השם שלך?״ שאלתי
״לי.. פליקס״ הוא ענה כשהשפיל את פניו.
״פליקס.. אז מה זה היה? למה רדפו אחריך?״ שאלתי בסקרנות.. משום מה , הילד הזה מסקרן אותי מאז שעיניי פגשו בו.
״זה.. אמ.. זה לא חשוב.. תודה על העזרה שלך!״ הוא צעק ומיהר לרוץ בחזרה לכיתתו.
חיוך קטן נפלט ממני כשמינהו עומד מחוץ לכיתה ומגחך.
״מי זאת שגרמה לך לחייך ככה הוואנג היונגין?״ הוא התגרה וליטף את פניי.
״סתום תפה , אף אחד״ השבתי במהירות
״אף אחד? זה בן? הוואנג היונגין , אני יודע שאתה בי אבל המון זמן לא יצאת עם גבר.. איך התחושה לחזור לפין ולא לפוט?״ הוא התגרה והרבצתי לו.
הצמדתי אותו בהתגרות לקיר והחזרתי: ״תגיד לי אתה״ כשהוא צחקק בקול והעיף אותי ממנו.
״אידיוט.. אבל ברצינות , מי זה רץ שם קודם?״ הוא שאל במבט רציני
״אה.. לא יודע , ילד שרדפו אחריו חבורה של בריונים וניסו להרביץ לו עם מקלות. זונות אחד אחד בבית ספר הזה אני אומר לך״ אמרתי וטפחתי על כתפו.
״ממתי זה מפריע לך? יש מיליוני מקרים כאלה בבית ספר , דווקא הוא?״ הוא שאל בסקרנות
״תתקרב רגע״ סימנתי לו לקרב את אוזנו כשלחשתי לו: ״זה לא פאקינג עניינך״ והוא דחף אותי וגלגל עיניים.
״בוא נכנס .. המורה כבר חושבת שאנחנו מזדיינים בשירותים״ הוא אמר וגיכחתי.

| נ.מ - פליקס |

אני לא מאמין. פאקינג לא מאמין שנתקעתי דווקא בו.
הוואנג היונגין , אין אחד שלא מכיר אותו בבית ספר.
הוא כל כך חתיך שבנות יורדות על ארבע כדי שידבר איתן , הוא הבחור הכי פופולרי בבית ספר שבמקרה אני נלחץ ומפחד ממנו פחד מוות.
הוא קשוח ואף פעם לא ראיתי אותו מחייך , אני לא חושב שאראה גם. אבל פאק , דווקא בו הייתי צריך להתקל , מבין כולם?
אייש.. אני פשוט אקווה לא להתקל בו יותר אף פעם , אני אפילו לא מצליח להשלים משפט כשאני מולו.

רצתי לכיתה ונעמדתי מחוץ לדלת , מסמן לגיסונג לבקש לשירותים והוא מיד עושה זאת ויוצא אליי.
״אתה לא תאמין מה קרה הרגע״ התחלתי לספר לו את כל מה שקרה כשפיו לא יכל להסגר.
״פאק.. אתה רציני? נתקעת בהוואנג היונגין? היונגין של שנה מעלינו? היונגין החתיך והמגניב שאין לנו פאקינג שום קשר איתו וגם עדיף לנו שלא?״ הוא שאל והנהנתי במהירות כשאחזתי בראשי מחרטה.
״אייש גיסונג.. מה אני עושה עכשיו?! לא יכולתי אפילו לדבר מלהסתכל עליו״ התבכיינתי ונשענתי על כתפו.
״בוא פשוט נקווה שלא תפגש איתו אף פעם.. זה עדיף לכולנו. פגישה איתו זה לא משהו נעים , לפי השמועות בבית ספר״ הוא ענה וטפח על גבי.
אני נשבע שאני מפחד ממנו ואפילו נלחץ , אבל כשהבטתי בעיניו יכולתי להרגיש משהו אחר מהוואנג היונגין המפחיד והקשוח שכל הבית ספר נרתע ממנו..
אייש.. אני מתחיל לדבר שטויות. עדיף לי לא להתקל בו יותר אף פעם והכל יהיה בסדר.. נכון?