- MY GLANCE -

4

-פרק מספר 4-
| נ.מ - היונגין |

עברו כמה ימים מאז אותו מקרה עם פליקס.. אבל אני לא פאקינג מצליח להוציא אותו מהראש שלי.
זה הדבר הכי מוזר שיצא לי להתמודד איתו.. למה אני חושב עליו לעזאזל?!
זה פשוט ש.. כשהבטתי בו יכולתי לראות את הטוהר בעיניו.. הוא היה נראה כמו טיפוס שלא מזיק לאיש. מלאך.
נעזוב לרגע את העובדה שהוא היה כל כך יפה שבכלל לא רציתי להוריד ממנו את העיניים.. ואני אשקר אם אומר שלא נמשכתי אליו באותו הרגע שדחקתי אותו לקיר.
אני לא באמת מכיר אותו ואין לי מושג מה הוא עובר עם אותם הבחורים המזוינים אבל מאותו רגע שהוא הרגיש ׳בטוח׳ מספיק להתכנס בתוכי ולסמוך עליי שאגן עליו , אפילו מבלי באמת להכיר אותי.. הלב שלי דפק בחוזק שלא הכרתי מעולם.
זין.. אני לא יודע מה זה להרגיש , חלאס עם השטויות. באמת נדפק לי השכל בבית.. מינהו ניסה לשכנע אותי לבוא לבית ספר היום אבל הייתי כל כך עצלן שנשארתי בבית..
אני מניח שפשוט אצא לטיול קטן.. לנקות מחשבות.

| נ.מ - פליקס |

הלימודים הסתיימו כבר מלפני שעתיים.. נפרדתי מגיסונג וקיוויתי ללכת הביתה בלי הפרעות מיותרות.
רק שלקוות זה לא כל כך עוזר. בדרכי הביתה אותה חבורת בנים מצאה אותי והם התנפלו עליי בשניות. נפלתי לרצפה ורק כיסיתי את פניי בידיי והתחלתי לבכות. הם הכו אותי עם מקלות ודרכו עליי בחוזקה שהבכי שלי רק התגבר.

| נ.מ - היונגין |

הבית שלי קרוב לבית ספר.. אז יצאתי לטייל בסביבה כך שאולי אראה את מינהו ואמשיך איתו הביתה.
בכי חזק קוטע את התכנון שלי והסתכלתי להביט סביב. מנסה להבין מאיפה זה מגיע.
עיניי סורקות את המקום עד שנעצרות על הדשא מחוץ לבית ספר.
חבורת בנים מכה נער השוכב על האדמה.. רק אל תגידו לי.
פאקינג שיט!
רצתי במהירות אל המהומה ואחזתי נער נער בידי והשלכתי אגרופים מסובבים לכל אחד מהם. הם המשיכו להתחנן שארחם עליהם אבל לא ראיתי בעיניים.
הבטתי במהירות אל פליקס ששוכב פצוע ומדמם כולו על האדמה ואספתי אותו בידיי.
רצתי במהרה לביתי כיוון שהוא הכי קרוב לכאן כי אם לא יקבל טיפול הוא מסוגל להתעלף וגרוע יותר. עיניו נעצמות תוך כדי ריצתי כשאני מנער את פניו במטרה להעיר אותו.
״היי פליקס.. תפתח עיניים״ לחשתי לו אך הוא לא הגיב. פאק..
הגעתי לביתי והנחתי אותו על הספה בזהירות. הבאתי כוס מים ופולידין לטפל בפצעים..

״היי.. אתה שומע אותי?״ נגעתי בלחיו מנסה להעיר אותו אבל אין תגובה.
״פליקס , אני צריך שתתעורר.. אל תיתן להם את הניצחון הזה בבקשה״ אמרתי יותר לחוץ כשהוא עדיין לא הגיב.
״פליקס! פאק תתעורר!״ צעקתי מדאגה ועיניו נפתחו לאט לאט.
״אוי פאק.. תודה לאל״ מלמלתי לעצמי כשהוא התיישב לאט ובחן את סביבתו.
״איפה.. אני?״ הוא מלמל ואחז בראשו הכואב
״שש.. אני מבטיח שאחר כך אספר לך הכל , כרגע תנוח ותן לי לטפל בך״ אמרתי והחזרתי אותו למצב שכיבה.
״זה בסדר.. אני לא צריך שתטפל בי.. אני רוצה הביתה״ הוא ניסה לקום שוב
״פליקס. אל תתגרה. אמרתי לך לשכב!״ הרמתי את הטון כי פחדתי שהוא באמת ילך במצב הזה. הוא נבהל והנהן במהירות.
״פאק.. לא התכוונתי להפחיד אותך.. אני רק דואג שלא תלך ככה הביתה״ אמרתי ולקחתי את הפולידין בידי.
״למה.. אתה עוזר לי? אתה אפילו לא מכיר אותי״ הוא אמר כשעזרתי לו להתיישב
״הלוואי שהייתי פאקינג יודע. אני פשוט רוצה״ התוודתי.
״קדימה.. תקרב את הפנים שלך״ ציוויתי והוא לא התנגד וקירב את פניו אליי.
״אני אשים מזה קצת.. זה כנראה ישרוף אבל זאת האופציה היחידה שלך כרגע״ הכנתי אותו והוא התרחק בפחד
״אני אחזיק לך את היד אם זה יגרום לך להלחץ פחות״ הצעתי והוא סרק את פניי בחשדנות והתקרב בחזרה.
״אני לא מרעיל את כפות הידיים שלי , אתה יכול להחזיק״ אמרתי והוא עשה זאת במהרה.
כפות ידיו היו קטנטנות לעומת שלי אך חמות באופן המושלם.
״קדימה.. קצת על הלחי..״ אמרתי והנחתי את הפולידין על פצעו העמוק והוא נרתע לאחור מהכאב
״סליחה , זה תכף נגמר״ אמרתי כשהוא לוחץ את ידי והמשכתי בזהירות לטפל בפצעיו.