מפחדת לאהוב אותך

רום

קרסתי על המיטה אחרי יומיים מתישים ומיגעים.
לא היה לי דקה לעצמי.
קמתי באי רצון כדי להגיע לשיעור הבא, שאני כבר עומד לאחר אליו.

...
דפקתי על הדלת של החדר שבו אני לומד מטמתיקה.
״אתה מאחר.״ המורה נזף בי.
״צוהוריים טובים גם לך, המורה.״ התישבתי בשולחן מולו.
הוא הניח ערמת דפים דקיקה מולי.
״מה זה?״ הרמתי את הדפים.
״המבחן שעשית לפני שובעיים...״ אמר ושילב את ידיו.
״קיבלתי 20%?״ צחקקתי בעצבנות.
״נראה כך.״ משך בכתפיו.
״אני מאוכזב ממך, וגם הוריך.״ אמר וצקצק בלשונו
״אתה אמרת להם?״ נעמדתי והכיסא נדחף מאוחורי.
״כמובן שאמרתי...״
״אתה. פאקינג. מפוטר.״ הדגשתי כל מילה ומילה.
״קח תדברים שלך ותתחפף מפה!״ נהמתי.
״אני לא עובד אצלך, אני עובד אצל ההורים שלך.״ הוא קם מולי בשיא חוצפתו.
״על החוצפה הזאת אתה תשלם! אני נסיך, מלך לעתיד, ואתה אפילו לא אמרת שלום כשניכנסתי... אני חושב שזה מספיק בשביל פיטורים.״ חייכתי אליו מרוצה מעצמי.

...
ההורים שלי המתינו לי בחדר המלוכה לשוחח.
ממש לא התחשק לי.
נכנסתי לחדר.
״מה שלומך, בן?״ אבא שאל.
״אני מעולה. מה שלומכם?״
אבא התעלם מהשאלה שלי וישר התיחס לתשובה: ״אם כך, תוכל להסביר למה קיבלת ציון כל כך נמוך במבחן??״
״אני קצת עייף לאחרונה...״ מלמלתי.
״אבל אני עושה כל מה שאני יכול. אני קורע את התחת שלי כל היום. אני באמת ניסיתי-״ גרוני נעתק מרגש.
״תשמור על הפה שלך!״ אמא קפצה.
״סליחה...״ העברצי יד בשיערי הכהה.
״אני באמת עושה כל מה שאני יכול.״
״אז אולי מה שאתה יכול זה לא מספיק.״ אבא אמר.
לקחתי את זה ממש קשה.
יש לי המון הערכה לאבא שלי, ולשמוע אותו מדבר עלי ככה זה קשה.
״ריצ׳רד, תפסיד!״ אמא נזפה בו.
פשוט בהיתי בהם עם פרצוף ריק.
״למה שלא תכח יום חופשי מחר, יקירי.״ אמא הציעה.
הנהנתי.
״אני יכול ללכת? יש לי אימון.״ אמרתי בשקט.
השקט שאחרי הסערה.
״כן.״ אמא חייכה.

...
ירדתי לשולחן ארוחת הערב אחרי שנת צוהוריים שההיתי זקוק אליה נואשות.
התישבתי בכיסא שלי, ליד אדיסון...
״ערב טוב.״ אמרתי בחיוך.
״ערב טוב.״ אדיסון השיבה לי בחיוך רך.
השבתי לה את אותו החיוך.
סופיה נכנסה לחדר עם מדי המשרתת, שישבו עליה פשוט פצצה.
״שלום, ערב טוב.״ אמרה וחיכתה שיחזירו לה ״ערב טוב״.
״ערב טוב.״ כולנו החזרנו במקהלה.
״טוב, אז יש תפריט אני הקריא לכם וכל אחד יבחר מה הוא רוצה.״ היא הסתכלה עלינו כאילו זאת שאלה.
״תקריאי.״ אבא סימן לה בחיוך.
היא הקריאה את המנות שהשף הכין ורשמה לעצמה מה כל אחד רוצה.
סופיה, יקירה. תוכלי לבוא רגע.״ אמא פנתה לסופיה, וסופיה נגשה אליה.
״אני לא ראיתי אותך אוכלת היום, ואת נראת ממש חיוורת. את אכלת?״ היא לקחה את ידה ואמרה.
סופיה שתקה לרגע.
״כן.״ אמרה לבסוף.
״אכלתי לפני זה.״ חייכה ופנתה ללכת.
נתתי לה מבט של תיזהרי לשקר.
היא הסתכלה עלי והמשיכה ללכת, בידיעה שהיא לא יכולה אפילו לגלגל לי עיניים.
״אבא אני יכול לקום לרגע?״ ביקשתי.
״לא. תחכה לסוף הארוחה.״ אמר בטון שלא השאיר מקום לויכוח.

...
אחרי הארוחה כולם קמו ואני הלכתי ישר לסופיה, ששטפה כלים.
״את לא אכלת!״ הנחתי יד על כתפיה.
היא התעלמה ממני והמשיכה לשטוף את הכוס בידה.
״אני רוצה שתואכלי.״ אמרתי והיא המשיכה לשטוף את אותה הכוס, שבבירור הייתה כבר נקיה.
״סופיה, תעני לי כשאני מדבר אלייך!״ נהמתי וסובבתי אותה אלי. הכוס נפלה על הריצפה ונשברה.
״סליחה,״ אמרה והתכופפה להרים את חתיכות הזכוכית.
ידיה החלו לדמם על הזכוכיות שחתכו את עורה.
״אל תיגעי בזה!״ תפסתי בידיה, ומשכתי אותה לכיור באגרסיביות.
שטפתי את ידה המדממת והיא פשוט נתנה לי.
״פאק, סופיה. למה את עושה את זה לעצמך? את לא אכלת כלום מאתמול בצוהוריים.״ אמרתי והשארתי את ידי על שלה.
״אני לא מסוגלת.״ אמרה חרש.
״מה זאת אומרת ״לא מסוגלת״? מה את נכה?״ השתדלתי לא להרים את הטון.
היא פלבלה בעיניה, רועדת בכל גופה ושותקת.
״אל תגלגלי אלי עיניים.״ טמנתי את ראשי בצווארה ביאוש.
״מ-מה- מה אתה עושה?״ היא קפאה והסמיקה.
המים בברז עוד זרמו בזמן שידיי עוד על שלה.
״סופיה, אני רוצה שתואכלי.״ חזרתי על עצמי.
״את בוכה?״ הרגשתי דמעה מטפטפת עלי מפניה.
״כן.״ אמרה בקול בוכה.
״את כזאת תינוקת...״ גיחחתי כשראשי עוד בצווארה.
״אני אכלתי, אני בסדר.״ שקר.
״שלא תעזי פאקינג לשקר לי.
החיוך המזויף המזדיין שלך לא עובד עליי.
אז תדברי איתי.״
היא התפתלה בין הידיים שלי בחוסר נוחות.
״את מוכנה להפסיק לזוז, את משגעת אותי.״ ניתקתי איתה מגע וכיסיתי את פני בידי מתפקס.
״סליחה.״ זה כל מה שהצליחה לומר.
״תפסיקי להתנצל.״ אמרתי ופתחתי את המקרר.
הבטתי בכל חומרי גלם בלי שמץ של מושג מה אני אמור לעשות בהם.
״טוב, מזמינים אוכל. מה את אוהבת?״ טרקתי את דלת המקרר והתישבתי ליד השולחן הקטן.
״אני כבר אכלתי.״ היא תחבה את שיערה מאחורי אוזנה.
״מה. את. אוהבת?״ חזרתי על עצמי מדגיש את המילים.
״אתה לא חייב לעשות את זה.״ גילגלה עיניים.
״אל תגלגלי אליי עיניים. תעני לי, זאת פקודה.״ דרשתי.
״אני אוהבת פסטה.״ אמרה וניגבה את הדמעות כשלחייה עוד צבועות באדום.
״אני הולכת לשירותים...״ מלמלה.
״היי, אני רוצה להזמין פסטה.״ אמרתי לטלפון כשחנות הפיצה אמרו לי.
״היי, איזה פסטה?״
איזה היא אוהבת? הרהרתי.
״תביא את כל הסוגים.״ אמרתי.
״אתה בטוח? יש מלא צורות פסטה, ומילויים ורטבים...״ הוא התחיל לקשקש.
״פשוט תביא הכל.״ קטעתי אותו.
״אם כך, זה יהיה...״ הוא חישב.
״600$״ אמר לבסוף.
״מעולה, תביא את זה לארמון.״ אמרתי.
״זאת בדיחה?״ גיחך.
״לא."
״זאת חייבת להיות...״
״העבודה שלך זה למסור לי את האוכל, ולאחל לי יום פאקינג טוב. למה שלא תעשה את זה?״
״טוב, זה יהיה מוכן בעוד חצי שעה בערך...״ מלמל וניתק.
״אני נכנסת להתקלח.״ סופיה סימסה לי.
״מה את רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?״ סימסתי חזרה.
״לא יודעת, שתדע שיקח לי זמן לחזור...״

...
סופיה ירדה עם פיג׳מה קצרצרה ומהממת.
הפסטה כבר הגיעה וגם ליאו היה איתי.
״מה קורה נוני?״ ליאו ישר קם לחבק אותה.
היא צחקקה וחיבקה אותו בחזרה.
״למה הזמנת כזה הרבה??? כמו מה אני נראת לך מטחנת אוכל?״ היא הביטה בי עם לסת נפולה.
״פשוט תגידי תודה ותהיי בשקט, פרינססה.״ קרצתי לה.
״תודה.״ היא מיהרה לשבת בחיוך ולבחור בין סוגי הפסטות.
היא נראתה כמו ילדה קטנה כשפתחה קופסא קופסא בהתלהבות.
״את יכולה לטעום מכולן, את לא חייבת לבחור.״ צחקקתי אליה.
היא העבירה את מבטה אלי.
״אתם לא רוצים גם?״
״אני אשמח לעשות איתך טעימות, נוני.״ ליאו קם ועבר לצד שלה של השולחן, איפה שהיא סידרה את כל הקערות פתוחות בשורה, כמו חיילים.

~רואים כמה אני רעבה לפסטה?😭 נ.ב שתיים בלילה כשאני כותבת את זה.
עכשיו עשר דקות אחרי ומצאתי פסטה במקרר!!! היידההה