~סופיה~
זמזמתי בראשי מנגינה שאני לא זוכרת איפה שמעתי, בזמן שאני עוזרת לאימי לשטוף את רצפות הארמון.
״אמא את רוצה שהשטוף את המדרגות?״ עצרתי כדי לשאול.
״כן, תודה מתוקה. בואי, אני אראה לך איזה מדרגות לשטוף.
הנהנתי והלכתי אחריה ממשיכה לזמזם להנהתי.
״הינה, אלה שש- אההההה.״ היא נפלה על הריצפה וצרחה.
״אוי ואבוי, את בסדר?״ ניגשתי לעזור לה לקום.
״אני לא מצליחה להזיז את הרגל...״ היא גנחה.
״אני התקשר לרופאים של הארמון...״ מלמלתי בעודי מחייגת את המספר.
...
נאלצתי להחליף את אמא לחודשיים...
הגשתי את האוכל שהטבח הכין לשולחן ארוחת הערב, שדרך אגב הריח מדהים.
השתדלתי שלא להפיל את המגש הכבד שבידיי... היו עליו צלחות מלאות אוכל, כוסות, ובידי השניה כד מים.
ההיתי צריכה לעשות נגלות, אבל משום מה ההיתי בטוחה שאני יכולה לעשות את זה...
למזלי הצלחות היו קלילות וגם כן האוכל שהכילו.
ניגשתי לשולחן הנחתי את הקומקום במרכז השולחן והתחלתי להגיש להם את צלחותיהם.
הנחתי את הצלחת של אדיסון לידה.
רום הזיז את ידו, כך שגב כף ידו ליטפה את שלי.
״מה לעזאזל אתה עושה?״ סימנתי בשפתיי עם מבט מבולבל תואם.
הוא פשוט משך בכתפיו בחיוך, ועיניו הכחולות נצצו.
...
״למה את במדים של עוזרת? איפה אמא שלך?״ רום שאל אותי כששטפתי את הכלים
״לא שמתי לב שאתה עומד כאן...״ מלמלתי בבהלה.
״הייתה לה תאונה קטנה אז אני מחליפה אותה.״ קירצפתי את הצלחת שבידי.
״אבל יש לך תחרות השבוע.״ ציין.
״אתה זוכר את הלוח תחרויות שלי בעל פה?״ גיחחתי.
״לא, אך התחרות נמצאת בארמון. אני יודע מתי התחרויות שבארמון.״
״תגיד, מה נסגר איתך?״ הסתובבתי עם ידי על מותני.
״מה?״
״למה אתה כזה נחמד?... עומד לקפוץ עלי איזה משהו, או מה? זאת חייבת להיות מתיחה...״ הבטתי סביבי מחפשת אחרי אלוהים יודע מה.
״את כל כך פרנואידית... את פשוט לא יכולה לקבל את זה שמישהו סתם נחמד אליך...״ ציקצק בלשונו.
הסתובבתי חזרה לכלים בחשדנות מרימה עוד צלחת לשטוף, כשנחשי פלסטיק קפצו עליי!
״אהההה!״ צרחתי ונפלתי על הישבן כשרום צחק כמו אדם משוגע.
״אתה לא שפוי!״ זרקתי על פניו נחש שנפל סמוך אלי. מה שגרם לו לצחוק אפילו יותר חזק.
״מטומטם...״ התרוממתי מהריצפה.
״אני כולי מים בגלל המתיחה שלך!״ התכופפתי לאסוף את הנחשים מהריצפה.
והקטע הכי מעצבן זה שאני לא יכולה להחזיר לו! כי אני צריכה לכבר את המעמד!
״מה זה שם?״ שאלתי.
״מה?״ הוא ניגב את הדמעות.
״כוכבים!״ הכתי בראשו עם הצלחת.
״אתה רואה אותם?!״
״לא, אני רק רואה נערה כועסת...״ הוא אמר בין הצחקוקים.
״עכשיו צא מפה. אני צריכה להיתאמן לתחרות שלי עדין.״ אמרתי וגררתי אותו אל היציאה.
הוא הלך איתי צוחק.
...
~רום~
ישבתי באולם הכדור עף עם ליאו, מחכים שהמורה יכנס.
״מה אם סופ?״ ליאו שאל.
״מה איתה?״ הפנתי את מבטי אליו.
״סתם, לא ראיתי אותה הרבה זמן...״ מלמל והעביר יד בשיערו הבלונדיני.
״קפ, איפה הכדורים?״ אחד מהבחורים פנה אלי, וקטע את השיחה ביני לבין ליאו.
״שמתי אותם במחסן מאחורי התלבושות אקסטרה.״ עניתי לו מצביע על המחסן.
אני לא אמור להיות מלך בארבעים שנים הקרובות אז נתנו לי לנסות לשחק כדור עף...
וכמובן שגם ליאו היה חייב להצתרף. אי אפשר להיפטר ממנו...
״מה אמרת קודם?״ חזרתי לליאו.
״אמרתי שלא ראיתי את סופי בסביבה הרבה זמן... היא גם הפסיקה לבוא לאימונים לראות את החבר שלה...״ הוא עשה פרצוף נגעל.
הוא לא נגעל מהרעיון, הוא נגעל מ״החבר״ שלה.
״קודם כל הוא לא חבר שלה, הם יזיזים. דבר שני יש לה תחרות בקרוב, והיא גם צריכה להחליף את אמא שלה.״ הסברתי לו.
הוא גילגל עלי את עיניו הירוקות.
״כמה אתה שם עליה בתחרות?״ ליאו שאל.
״למה אתה מתכוון?״
״אתה יודע, בתחרויות כאלה שמים כסף על מי לדעתך ינצח... לא חייב. אולם אני בטוח שכסף זאת לא בעיה בשבילך...״
״מי אמר שאני שם עליה?״ הסתכלתי עליו במבט מאשים.
״אל תשחק את עצמך... כמה אתה שם?״ הוא צחק.
״לא יודע, אולי עשר אלף או משהו... כמה בדרך כלל שמים?״ אמרתי בשעה שקשרתי את שרוכי.
״לא יודע,״ משך בכתפיו.
״אני שם מה שאתה שם, אחי.״ הוא נאנח.
המאמן שרק כדי להכריז על הגעתו.
״בחורים, בואו שבו בשורות הראשונות בבקשה.״ המאמן הצביע על המושבים שלפניו, ומחא כפיים בשביל לזרזנו.
כל הבחורים התישבו מולו.
״אנחנו צריכים לדבר,״ הוא אמר והיתישב על כיסא מולנו.
״אחרי 15 שנים שאני במקצוע הזה איתכם, אני חושב שהגיע הזמן שהפרוש.״
״מה?״ צחקקתי.
נשמעו דיבורים והיתלחששויות בקהל.
המאמן שרק במשרוקית סביב צווארו כדי שנסתום.
״אבל אל דאגה, יהיה לי מחליף...״ הוא נעמד והתחיל להיתהלך הלוך וחזור בקו קטן.
״מי?״ אמרתי בתור קפטן הקבוצה.
גבר גדול, גבוה ושרירי נכנס לאולם.
״בדיוק דיברנו עליך,״ המאמן חייך עליו בחיוכו הידועני.
הוא ניגש אלינו בפרצוף יותר ממורמר משל ליאו אחרי שבחורה דוחה אותו.
הוא נעמד לצד המאמן ובחן אותנו בעיניו.
״היי, אני ריין. המאמן החדש שלכם.״ הוא אמר עם הבעה קצת יותר רכה...
״מעולה, אז השיעור אני אשב כאן בצד ואצפה בכם, ושיעור הבא אני כבר לא יהיה כאן...״ המאמן מלמל והתישב בכיסאותינו אחרי שקמנו.
כל תזוזה קטנה שגויה שלי, המאמן החדש שרק כדי שאעצור.
״הוא ממש לא באלי טוב.״ ליאו אמר כשרץ על פני, קפץ וחבט בכדור.
״כן...״ דיברתי בעיקר לעצמי.
~זה היה עוד פרק קצקצר יחסית כי זאת רק ההתחלה אבל פרק הבא יהיה ארוך...~
YOU ARE READING
מפחדת לאהוב אותך
Storie d'Amoreגורל. משחק תפקיד פאקינג גדול בחיינו. יש אנשים שחושבים שהגורל שלהם כבר נקבע. הם הולכים במסלול במחשבה שאין לשנתו... שיש מהלך אירועים שנקבע מראש ואין ולהשפיעו. סומכים על ״כוח״ גדול יותר שהכל לטובה. ואני מסכים, אל תבינו אותי לא נכון. אבל פאק, מכאן ועד...
