מפחדת לאהוב אותך

רום

״נסה את זה שוב...״ המורה הפרטי ביקש עם המבטא הרוסי שלו.
אלוהים ישמור, אם השידוח שההורים שלי עושים לי לא יוציא אותי מדעתי, הוא יוציא.
״נו? למה אתה מחכה?" הוא תופף על השולחן עם אצבעו בקצב מונוטוני.
״התרגיל לא יפתור את עצמו...״ מלמל.
אני נשבע שכמעט זרקתי עליו את שולחן מתסכול.
זאת אומרת... אני עומד להיות מלך בעתיד, לא רואה חשבון...
״קדימה.״ הוא קירב אלי את המחברת.
הרגשתי שאני פיזית לא מסוגל לעשות את זה.
הרמתי את העיפרון בחוסר רצון.

...
יצאתי מהשיעור ישר לחצר.
המטורללת שההורים שלי שידחו לי איפשהו בארמון... אני ממש לא עומד לקחת שום סיכון!
הטלפון רטט בכיסי.
מה עשית הפעם?״ עניתי לחברי הטוב ביותר, ליאו.
המטומטם היתפקע מצחוק מאחורי הקו.
״למה ישר חשבת שעשיתי משהו?״ שאל בין הצחקוקים.
״כי אני מכיר אותך, עכשיו דבר.״ אמרתי בעודי מתקדם לשטח האורווה.
״אז ככה...״ הוא התחיל למלמל.
״נכון האישה? עם האוגרים? נו זאת הבלונדינית שמגדלת 20 אוגרים... העובדת החדשה שאבא שלי לקח.״
״מה איתה?״ שאלתי כוסס את ציפורניי.
הוא כיחכח בגרונו לפני שענה.
״היא אממ... אני... רגע תן לי לנסח את זה בראש בצורה שזה לא ישמע כזה רע...״
״ליאו, מה עשית?״ ההיתי כל כך מרוכז בשיחה שלא שמתי לב לאן אני הולך.
״טוב היא אמרה שאם אני... רגע לא זה לא יוצא טוב! חכה שניה, רום...״
נאנחתי.
״אני-״ הוא אמר אבל לא שמעתי בגלל רעש של אחד הסוסים רוכב...
טאק, טאק, טאק, טאק...
״מה אמרת?״
״אני והיא-״ הוא אמר בזמן שהעפתי מבט הצידה למראה סוס שעוד שניה נתקע בי.
עיניי נפערו למראו.
מעדתי לאחור על הריצפה.
הרוכבת עצרה אותו שניה לפני שנתקע בי.
״אלוהים, אתה בסדר?״ הרוכבת ירדה מהסוס וניגשה להושיט לי יד.
״אה, זאת את... ברור שזאת תהיה את... מאז שאנחנו קטנים את מנסה לרכוב כמו אידיוטית כאילו יצא מזה משהו...״ קמתי בעצמי ונפנפתי את החול מחליפתי.
״חבל שלא דרסתי אותך... הוד מלכותך.״ היא מלמלה, בנשיפה מלגלגת.
״ממש מצחיק,״ אמרתי בציניות.
״חוץ מזה זה ברור שאת אוהבת אותי מידי בשביל לעשות את זה...״
״איך אפשר שלא להיתאהב...״ אמרה לי בציניות עוקצנית.
״איפה הטלפון שלי?״ דיברתי לעצמי.
״ליד התא של סאני...״ סופיה אמרה בזמן שעלתה בחזרה על סוסתה.
״אני עוד זוכר איך נעלתי אותך בתא הזה כדי שתפספסי את הדבר ההוא שרצית לעשות...״
״עוד לא סלחתי על זה...״ אמרה כשהיא כבר על גבה של סאני.
״את התחלת את הריב ההוא להזכירך... לפעמים אני חושב שאת שוכחת שאני נסיך, חסרת נימוסים...״
״האמאות שלנו חברות ילדות, ואנחנו גם מכירים מאז שנולדנו, ואני גרה כאן מגיל חמש. אני לא אחת הגברים שאלה עושה איתם עסקים...״ היא אמרה.
״יש בזה משהו...״ מלמלתי וחזרתי לטלפון.
התקשרתי חזרה לליאו, אפילו שאני חושב שאני כבר יודע מה ניסה להגיד...

...
התישבתי בשולחן האוכל ליד האישה שההורים שלי רצו לחתן לי, אדיסון.
היה לה קארה שחור וחלק, ועיניים כחולות.
זה הרגיש יותר כמו כלא משולחן אוכל...
סופיה עזרה לאמא שלה עם להגיש את האוכל, היה עדיף שהייתי מגיש אותו בעצמי, כל פעם שהיא עוברת היא חייבת לזרוק הערה כמו.
״אתם תהיו זוג כזה חמוד.״ או שהיא לחשה לאדיסון באוזן: ״ממש רואים שהוא בקטע שלך.״
הבחורה הזאת היא כמו שרץ...
״אדיסון מה את לומדת עכשיו?״ אבא שלי אשל אותה,
וקטע את מחשבותיי.
״אני לומדת רפואה.״ היא ענתה והעיפה בי מבט.
ובזמן שהם המשיכו לדבר על דברים שהוציאו לי כל חשק לאכול, אני העפתי לסופיה מבטים שאומרים: ״אני אהרוג אותך אחר כך.״ והיא פשוט התאפקה שלא לצחוק לי בפרצוף.