מפחדת לאהוב אותך

רום

עליתי במדרגות למושבים הגבוהים של בני המלוכה עם ליאו.
הוא חפר על איזה מלצר שעיצבן אותו, בזמן שהייתי באמצע הניסיון ה14 לקלוע פוקפורן בזריקה לפי.
״אני נשבע כמעט זרקתי עליו את הצלחת...״ ליאו דיבר תוך כדי שהוא דוחף חופן פוקפורן לפיו.
״ההורים שלי לא באים, שב במקום שלהם.״ אמרתי לו כשהגענו למקומות לתחרות של סופיה.
״יואו, הצלחתי.״ התלהבתי כאשר קלעתי לפי.
״מה?״ ליאו עצר את הסיפור שלו על המלצר.
״עזוב...״
״אה הינה זה מתחיל!״ ליאו אמר ומשך את תשומת ליבי למסלול.
ירית האקדח נשמע וכולם התחילו לרכוב.
״סופיההה!!!״ ליאו עודד אותה בצעקות.
הוא שרק בעידוד.
״היא ממש טובה!״ ליאו אמר.
״קום תעודד אותה גם!״ דחק בי.
היא הייתה בסיבוב השלישי והאחרון.
בנתיים במקום השני.
המקום השלישי דחף אותה עצידה.
״הייי!״ צעקתי בבוז וקמתי ממקומי.
השופט הרים למקום השלישי דגל כתום בשריקה.
סופיה המשיכה לרכוב כאילו זה לא קרה.
היא עקפה בפניה שמאלה את שתי הסוסים מלפניה כך שהייתה ראשונה.
ליאו שרק בעידוד בשעה שצעקתי לה בעידוד.
היא הייתה לפני הסרט האדום שסימן את סיום המסלול וחצתה אותו בידיים מורמות.
תשואות נישמעו מהקהל הגדול, וממני ומליאו כמובן.
סופיה הביטה עלי בחיוך,
ומבטינו נצלבו.
ליאו ואני רצנו במורד המדרגות כדי להגיע אליה.
עשרות צלמים התנפלו אליה והיא חייכה וקיבלה אותם בשימחה.
״היא מדהימה!״ אמרתי לליאו.
״כן.״ הוא הביט בי.
״הוד מלכותך, זה לא יהיה בטוח להיכנס לקהל.״ אחד משלושת שומרי הראש שהיו איתי אמר.
״אז למה אתם כאן אם לא לישמור עלי?״
״ההורים שלך יעדיפו שתחזור לארמון, או שתישאר למעלה.״ הוא אמר.
״תודה על הדאגה, אבל אני מעדיף ללכת אל מאחורי הקלעים של התחרות...״ אמרתי.
לאיפה שסופיה...
״הייתי שמח להישאר אך חוששני שאאלץ ללכת...״ ליאו אמר וקרץ לי לפני שהלך.
״ביי.״ נופפתי לליאו והוא נופף בחזרה אליי.

...
״היי.״ סופיה חייכה אלי כשנכנסתי אל מאחורי הקלעים.
״היית מדהימה.״
״תודה.״ היא ציחקקה ושחררה את שיערה הבלונדיני מהקוקו.
״איך את מרגישה?״ התקרבתי אליה.
״חם לי...״ התנשפה בזמן שהורידה ממנה את כל המגנים שנדרשו לתחרות.
״אך סאני? הייתה איזו אידיוטית שדחפה אתכן...״ הזכרתי.
״סאני בסדר... זאת שדחפה אותנו לא ממש אוהבת אותי.
נכון ריין?״
״יזיז שלך?״ שאלתי.
״כן, אז היא האקסית שלו והיא חושבת משום מה שמשהו הולך בנינו...״ סופיה אמרה בין התנשפויות כבדות.
״ויש ביניכם משהו?״ שאלתי והתישבתי על הספסל שהיה לידה.
״לא יודעת...״ היא אמרה והתישבה לצידי.
״מה הכוונה?״ צחקתי.
״פשוט לא יודעת.״ היא משכה בכתפיה מצחקקת.
חייכתי למראה החיוך שלה.
״יש לך חיוך יפה...״ אמרתי.
״שתית?״ היא צחקה.
״לא...״ הנדתי בראשי עם ציחקוק מלווה.
היא נעמדה ונאבקה להוריד מהברך את המגן.
״זה לא יורד!״ היתעצבנה.
אהה!״ היא החליקה לאחור וקמתי לתפוס אותה.
״תודה...״ אמרה.
״את מוכנה לרדת? את כבדה...״ אמרתי אחרי כמה שניות שפשוט הסתכלה לעיניים שלי.
״אני לא כבדה! אתה פשוט חלש!״ התעצבנה וירדה ממני.
היא חזרה לשבת לידי בשילוב ידיים.
״אני צחקתי, את לא כבדה...״
היא הפנתה את מבטה אלי בחיוך רך.
״את רק קצת...״ פרצתי בצחוק כשפרצופה חזר לכועס.
״תסתום את הפה שלך!״ היא סטרה לזרועי השרירית, מה שגרם לי לצחוק אפילו חזק יותר.
״טוב, הייתי שמח להישאר, אבל יש לי שיעור...״ אמרתי מצחקק.