מפחדת לאהוב אותך

סופיה.

חיבקתי את סשה חזק.
ניצמדתי אליה ככל שיכולתי.
מריחה אותה ומנסה לחרוט את מגעה בזיכרוני.
״אני לא רוצה לעזוב סש.״ יבבתי בזרועותיה.
״אני אוהבת אותך.״ סשה אחזה חזק בשיערי.
״גם אני אוהבת אותך.״ השתדלתי להפסיק לבכות.
״את החברה הכי טובה שלי בכל העולם הזה.״ ואני לא רוצה שתעזבי: רציתי להוסיף.
״גם את החברה הכי טובה שלי, בכל העולם הזה.״ ליטפה את גבי לאט מנסה להרגיע את שתינו.
״אני עומדת להתגעגע אלייך כל כך הרבה!״ בקושי הצלחתי לדבר מדמעות.
לא רציתי לשחרר אותה בחיים.
״גם אני אלייך. והיה לנו את הזמנים הכי טובים בעולם, והפרידה לא תכח את זה מאיתנו.״ הרגיעה אותי.
״ אבל אני לא יכולה לחיות בלעדייך. אני צריכה אותך.״ התחננתי בפניה.
״אני לא יכולה לבוא, את יודעת.״ היא ידעה כבר מה אני רוצה.
״אני אשלח לך מכתבים.״ סשה ציינה.
״אבל אסור לי להחזיר לך.״ בכיתי חזק יותר והרגשתי את דמעותיה על גבי.
״אני בכל זאת הכתוב לך.״ יבבה.
״אני אשמור אותם.״ אמרתי וחנקתי אותה בחיבוקי.
״שששש די לבכות. קשה לי לראות אותך ככה.״ סשה שיחררה אותי.
״לא! לא!״ חזרתי לחיבוק.
״אל תעזבי אותי!״ נשמעתי כמו ילדה קטנה, אבל לא היה לי איכפת.
״תדעי, סופיה, יש לך מקום בלב שלי שאף אחד לא יוכל לקבל. הוא יהיה ריק עד שניפגש שוב.״ אמרה.
״אבל אנחנו לא ניפגש שוב. אין לך איך לדעת איפה אהיה. אני לא יודעת איפה כדי לספר לך.״
״אז ניפגש בגן עדן-״ קולה של סשה נישבר מרגש.
״ניפגש בגן עדן.״ חזרתי על זה נאחזת במשפט.
סשה שיחררה והניחה ידיים על כתפי.
״בימי הולדת שלנו, בואי נסתכל על הזריחה. בידיעה שהאחרת מסתכלת על אותה זריחה.״ סשה אמרה ואחזה בידי.
״מוסכם.״ ניסיתי לחייך ללא הצלחה.
ליאו הציץ בדלת.
״אפשר להיכנס?״
״כן, בדיוק סיימנו.״ המילים שיצאו מפי שברו אותי.
״ליאו מעך אותי בחיבוק מפתיע.
הדמעות חזרו כשחיבקתי אותו חזרה ונשענתי על החזה שלו.
״אתה כמו האח הגדול שלי.״
״ואת כמו אחותי הקטנה.״ נשק וראשי.

...
בהיתי חלולה במזוודות הפתוחות על המיטה שלי.
הן היו כמעט מלאות.
אמא הכניסה עוד דברים.
החדר פתאום היה נורא ריק.
ושקט.
״בואי, יוצאים.״ אמא אמרה אחרי שסגרה את המזוודות.
היא הושיטה לי אחת משלוש.

...
המונית עמדה להגיע חיכיתי לה כשאני נשענת על החזה של רום.
סשה מחזיקה את היד שלי, וליאו את היד האחרת.
העיניים שלי כבר היו ריקות מדמעות.
״או רגע, כמעט שכחתי שהכנתי לכם משהו.״ סשה אמרה והוציאה מהתיק שלה ארבע תמונות זהות.
בתמונות היה אותנו בדשא של הארמון, עם סאני מאחורה.
שיחקנו משחק על הריצפה כשהסוסים טיילו סביבנו.
״תודה.״ חיבקתי את סשה.
״אם לא התמונה הזאת, לא היה לי כלום.״ הבנתי.
שחררתי אותה.
״בשימחה.״ אמרה.
הקור של הבוקר הורגש עד עצמותי. אבל לא היה לי איכפת.
הסתכלתי על ליאו שאחז בידי.
מנסה לשנן את תווי פניו.