מפחדת לאהוב אותך

רום

הקטטה נגמרה מהר כשהשומרים הרחיקו אותו, אותי ואת ליאו.
שמעתי נקישות רכות של זכוכית.
הפנתי את ראשי לבמה איפה שאדיסון עמדה עם חיוך שובב.
״אפשר את תצומת ליבכם בבקשה?״ ביקשה.
העפתי מבט לסופיה ששילבה את ידיה מולה.
״טוב, כמו שכולם יודעים אני ורום מאורסים.״ אמרה ומבט מעוצבן ומובך עיוות את פני.
לאן היא חותרת עם זה?
״ואולי שמתם לב, ואולי לא.״ צחקקה לעצמה.
״יש לו את חבריו הקרובים: סשה, ליאו, וסופיה.״ היא העיפה מבט מחויך לסופיה המעוצבנת.
ואז אדיסון לקחה בי מבט והמשיכה:
״הם מאוד קרובים. ויום אחד טיילתי ליד האורווה, כי רום אמר שהסוסים שם חמודים, אז הלכתי לבדוק בעצמי.״ היא העבירה יד על שמלת האמפייר השחורה שלה.
בהיתי בה מבולבל, ואז העפתי מבט לליאו.
״וסופיה, הייתה שם. ליד רום. כשהוא עונד סביבה שרשרת. אין זה חמוד רבותיי?״ צחקקה.
מה את בהופעה? מה יש לה?
סופיה הסתכלה עלי בבהלה ופחד, כשהיא הבינה לאן זה הולך.
הסתכלתי עליה במבט עצבני.
״אדיסון תפסיקי!״ הלכתי לכיוון הבמה וסיננתי בין שיני.
״לא, אדיסון, תמשיכי בבקשה.״ אבא אחז בידי.
ליאו עמד להגיד משהו אבל עצר בעצמו.
הסתערתי החוצה מהאולם כשאדיסון המשיכה את הסיפור שלה.
סופיה ממהרת לתפוס את צעדי מאחור.
אם תהיתם, זה נגמר בזה שסופיה עלי כשאנחנו מתמזמזים.
נכנסתי למעלית.
״אדיוט, חכה רגע! אנחנו צריכים לדבר.״ סופיה מיהרה אחרי ונכנסה למעלית.
״אני מצטער, סופיה. סליחה.״
״אני לא רוצה את הסליחה שלך.״ מלמלה וריפרפה עליי בעינייה.
שתקנו.
״מה עכשיו?״ שאלה לבסוף.
״במקרה רגיל יוציאו אותך ואת אמא שלך להורג. אבל אתן קרובות מדי למשפחה שלי. פשוט יפטרו את אמא שלך, ולא תוכלו לגור בארץ יותר.״ הסתכלתי על כל דבר חוץ מעל המבט השבור של סופיה.
״אני לא רוצה ללכת.״ סופיה משכה בכתפיה כמו ילדה קטנה, ודחפתי את הדחף לצחוק עליה.
״גם אני.״ הצלחתי להגיד.
״רום,״ סופיה אמרה וסוף סוף הסתכלתי עליה.
״כן?״ אמרתי ברכות.
״אולי בגלגול הבא ניפגש שוב, ואולי זה יעבוד.״ היא הושיטה לי את ידה הרועדת.
אחזתי בה וחלצתי בקצב מונוטוני כדי להרגיע אותה.
״את מאמינה בגילגול הבא?״
״אני גם צריכה להיפרד מסש-״ קולה נשבר.
״וליאו...״ התחילה לבכות ופניה היפות התעוותו בכאב.
״הכל יהיה בסדר.״ משכתי אותה לחיבוק.
״אני סולחת לך, תדע את זה.״ אמרה וליטפתי את שיערה בתגובה עם חיוך.
״יופי.״ חייכתי.
המעלית נפתחה.
״בואי.״ השתחררתי מחיבוקה ולקחתי את ידה.
הובלתי אותה לחדר שלי.
סגרתי את הדלת, הצמדתי את סופיה עליה ונישקתי אותה.
דמעותיה נכנסו בין שפתינו, והטעם המלוח מילא את פי.
היא פישקה את שפתיה, הכנסתי את לשוני לפיה מעמיק את הנשיקה.
ליקקתי את הדמעות מלחייה והיא צחקקה.
״די תפסיק ללקלק אותי, תסמוך עלי אתה מתנהג כמו כלב גם בלי זה.״ צחקקה.
״אני כלב, סופיה?״ שאלתי מתגרה וחזרתי לנשק את שפתיה.
היא צווחה לפי מהפתעה.
״יש לך רגעים.״ היא תפסה את שיערי כשירדתי עם הנשיקות למטה לצווארה.
היא נאנקה כשנשחתי את צווארה.
״רואה, כלב. אפילו שהכוונה הייתה באופי, אבל מה אני יודעת...״ מלמלה בצחוק כשהמשכתי לרדת עם הנשיקות.
היא תפסה את החולצה שלי ופתחה את הכפתור העליון.
הטלפונים של שנינו התחילו לרטוט.
״תתעלמי.״ פקדתי עליה, ואצבעותי שיחקו עם החלק העליון של שימלת הסטרפלס שלה.
״לא, רגע.״ עצרה בעדי, וענתה לשיחה.
״הלו?״ ענתה.
״סופיה, איפה אתם??״ סשה ענתה.
ליטפתי בידי את העור החשוף ברגליה הפסוקות.
היא התפתלה מתחת למגעי.
סופיה סתרה קלות לראשי שהפסיק.
״סופיה?״ סשה ווידאה שהיא עוד על הקו.
״את יכולה לתת לנו כמה דקות?״ סופיה בקשה.
״כן...״ מלמלה וניתקה את השיחה.
סופיה הלכה להתישב על המיתה.
״את רוצה שנפסיק?״ התקדמתי אליה.
״עומד לך בגללי?״ גיחחה.
״מה את מסתכלת מההתחלה, יסוטה.״ התישבתי לידה.
״אתה חושב שאני לא רואה כשאתה מסתכל?״ נחרה
״אז את רוצה שנפסיק?״ התפללתי בראשי שלא.
היא נשכה את שפתיה.
״כן.״ אמרה באי רצון ניכר.
״אוקיי.״ הנהתי בחיוך ושילבתי את אצבעותינו.
״אל תעשי לי את זה שוב...״ נשכבתי לאחור.
״חרמן.״ האשימה אותי בציחקוק קל, ונשענה לאחור כשידינו עוד משולבות.
״מתי אצתרך ללכת?״ שאלה והזיזה את ידיינו בשיעמום.
״אני לא יודע, בדרך כלל נותנים לילה.״ הסתובבתי להביט בה.
היא חייכה אליי כששמה לב.
״אני ממש אתגעגע אלייך.״ אמרה בכאב.
״גם אני ממש אתגעגע אלייך.״ הודתי.
״אני יודעת.״ חייכה מרוצה.
״טוב, בוא נצא.״ אמרה לבסוף וקמה מהמיטה.