אני מביט בעיניים הגדולות האפורות והיפות , מתוכן נשקף כל התמימות האושר והשמחת חיים שמתחוללת בגופה השברירי והצנום, אני מביט עמוקות באותן עיניים טובות אוהבות דואגות ומעריצות שלמדתי לקבל ולאהוב בכל ליבי, שכבר נהרס בידיי אדם רשע וחסר לב והתחשבות, היא עדיין לא שמה לב למבטי הבוחן אותה , את הנסיכה המפונקת שלי.
אני פוסע אל מטבח רחב הידיים שבנוי בביתי, ומבחין במבטה המתריס מלא החוצה, אני אוהב את החוצה שבוערת בגופה השברירי, אני אוהב להיות זה ששולט אני בדרך כלל קר רוח וחולה שליטה אבל רק אדם אחד הצליח להוציא אותי מאיזון, וזו היא עצמה.
אני זוכר איך אתמול עיניה הגדולות הביטו בי בהשתוקקות מעונג, החוצפה שלה עדיין בהקה, איך היא צעקה את שמי שגמרה בחוזקה שלא נראתה לעיניה של הנסיכונת , היא משגעת אותי ואני לא יכול שלא להגיד שאני חולה על זה, אני מרגיש נואש אליה, פאקינג הנסיכה המפונקת שלי.
בדיוק כמו שאלה גורמת לי להרגיש, ואני בעצמי לא אדם רגיש בכלל אבל הנסיכה המפונקת... היא מוציא ממני צדדים שהכי הסתרתי באפלה התהומית והעמוקה וקודרת בחיי, והיא כמו אור קטן שמזכיר לי את הניצוץ הטן באפלה הרצחנית שאני נמצא בתוכה, האפלה שהגנה עליי ברגעי השפל בחיי הארורים.
היא האור שבקצה המנהרה. ואני אעשה הכול כדי להגן על ליבה השברירי גם אם זה אומר להציל אותה מעצמי וממני, מכל המסתוריות שלי, האגרסיביות האימתנית . אני אחזיק מעמד כמה שאוכל אבל אני לא חושב שאני אוכל להחזיק כל כך הרבה כאשר היא לובשת את הפיג'מה שבקושי מכסה חצי מגופה הקטן פאק. אני בצרות יותר קשות משחשבתי.
אני הולך לכיוונה מחזיק את עצמי בכוח לא להסתער על שפתייה בחוזקה עד שנשכח ביחד מהעולם שבחוץ, למען האמת זה כבר מאוחר מדי כי כבר הדבקתי את גופה היפיפה אל השיש במטבח היא הצטמררה מהמגע שלי אליה והיה ניתן לראות את כל התשוקה מציפה את עיניה גופה ונשמתה, החוצפה היפה שלה הבזיקה בעיניה, "מה לעזאזל אתה עושה, אדוני החוטף?" היא מחייכת בהתגרות, וידיה לצידי גופה, "מעשים רעים שלא אתחרט עליהם לעולם" אני אומר וכובש את שפתיה, לשוני נבלעת בין שפתיה, טעמה המתקתק והתמים, זורם בגופי ומגיע היישר אל הזין המסכן שלי שמתפתל במכנסיי.
כלשחייה הופכות לסמוקות יותר מרגע לרגע ואני מוצא את עצמי חופן את לחייה מעביר בגופה זרמים של עונג שעד החלל היה אפשר לשמוע, אני מלטף את עורה הרך שפעם רק יכולתי לפנטז לגעת בו כי היא אסורה בתכלית, אבל עכשיו אני לא מצליח כלל להחזיק את עצמי, אני מאופק כמה שאני יכול איתה רק לא להרוס אותה אין בי רצון לגרום לתמימות להעלם, אך לעזאזל אני רוצה להראות לה כמה הזין שלי משתוקק לכוס הדק והחם שלה
חיוך חושני מתנוסס על שפתיה הנפוחות, גורם ללב שלי להפשיר במעט, לזין לי להתנגש בבטני, ולמחשבותיי לנדוד ולהפוך לכחולות ורטובות, "אילו מעשים אתה הולך לבצע, אדוני?" אני בולע את רוקי ומתבוננן בעיניי הקריסטל הנוצצות שלה, התרסה שלה מרעידה את גופי, אני רוכן קדימה ומחכך את שפתיי באזור הרגיש בעורפה, היא נרעדת, "אני הולך..." אני מלקק אותה ורכות העור גורמת לי לרצות יותר להתחפר ברטיבות החמימה שלה, "להעניש אותך" אני אומר וקולי צרוד, "אבל.. לא עשיתי דבר רע" היא נושפת, "את זוכרת את הדרך הכושלת שלך לברוח ממני?" היא מהנהנת, "חבל שזה לא צלח" גניחה רכה בוקעת מבין שפתיה כאשר אני מסמן את עורה, "מה אמרת?, מזל שזה לא צלח, כן גם אני חושב ככה נסיכונת" היא נרעדת ולופתת את שערי, שפתיי חוזרות לשפתיה ומסמנות אותה, הטעם שלה, לשוני מחליקה ועוברת על כל פיה במטרה לזכור את הרגשת שפתיה הרכות על שפתיי,
YOU ARE READING
Sweet kidnapping//חטיפה מתוקה{InbaR}
Romantikאלה אנדרסון ביתו של המיליארדר המפורסם ריצ'רד אנדרסון, ילדה מפונקת, מתקתקה ותוססת, מלאה בהפתעות, אשר סוחבת אחריה מטען כבד ואפלולי, בהסתכרנות אירועים בלתי צפויים היא מוצאת את עצמה במצב בלתי רצוי, בערב לח וסמיך היא פוגשצ בגבר זר ויפיפיה עד כאב שמשנה את...
