Sweet kidnapping//חטיפה מתוקה{InbaR}

פרק-42

עייני נפקחות בעייפות , כאשר הצלצול של השעון המעורר מצלצל, אני מוציא פיהוק קטן לפני שאני מתבוננת בתקרה הלבנה מעליי, מבטי ישר עובר לצד המיטה שלי, ואני מבחינה בכך שהחדר שונה מי מה שהייתי רגילה, אני בבית שלי, זה לא היה חלום, או סיוט, אני באמת חזרתי הביתה.

אני מתרוממת בחוסר רצון ומותחת את שרירי גופי, מהשינה שישנתי, אני סורקת את החדר בשנית ולא מאמינה שאני באמת בבית שלי, היום הזה הגיע, עברתי את זה והנה זה נגמר, למרות שזאת הרגשה מעט מוזרה לקום יום אחד שוב בביתי, הרבה זמן דמיינתי איך יהיה היום בו אשוב אל ביתי ואפגוש את האנשים האהובים לליבי, זאת לא בדיוק התחושה שחשבתי שתהיה לי.

חשבתי שאני באמת אהיה האדם הכי שמח על כדור הארץ, אבל יש בתוכי, בתוך ליבי מן הרגשה של משהו פעור, כאילו אני צריכה שמישהו ימלא לי את החלל הזה, יש לי תחושה חזקה שזה אכן קשור לחיי האהבה שלי, ולכן כרגע אתן לו להישאר פעור, עד שאמצע את האחד שבאמת יגרום לי להרגיש כמו שבריידן גרם לי. אני חייבת לשכוח מבריידן!

אני מתרוממת מהמיטה בכוונה להיכנס להתקלח ולהתארגן ליום הראשון שלי בעבודה, פאק! זה היום הראשון שלי בעבודה אמיתית!!!!!, מעולם לא עבדתי, אני לא בן אדם כל כך של עבודה, אני יודעת שזה נשמע מפונק, אבל תמיד העדפתי לחיות את חיי במקומם לבזבז אותם על עבודה משעממת, אבל הבנתי משהו עם עצמי במהלך המסע שעברתי, אני חייבת להיות אחרית על עצמי, ולדאוג לעצמי ולגופי, כי עם לא אני אז אף אחד לא יעשה זאת, אני חייבת זאת עבורי.

אני פוסעת אל חדר הרחצה, אני מצחצחת שיניים ונכנסת להתקלח, המים החמימים זורמים על גופי ואני מנקה את גופי מהלילה הארוך שעברתי. לאחר שסיימתי להתקלח, אני כורכת סביב גופי את המגבת הלבנה ויצאת מחדר המקלחת, אני זורקת את המגבת בחדרי ומורחת על גופי קרם בריח קוקוס, מבחינה באותן חבורות מרירות וכואבות שישאירו חותם, לא רק בגופי אלא יצלקו אותי גם נפשית.

אני מתקדמת אל הארון הלבן שבחדרי ומוציאה ממנו את הבגדים המגוהצים שלי, חולצה מכופתרת לבנה ונקיה, וחצאית עיפרון שחורה מבריקה וקצרה, אני לובשת הלבשה תחתונה לבנה , ולובשת את הבגדים, משאירה שני כפתורים פתוחים בחולצתי כדי להשאיר מעט מקום לדמיון, אני צריכה לבוא עם רושם ראשוני טוב, לא מפני שאבי הוא הביג בוס של כולם כיוון שאני רוצה שיכירו ביכולות שלי, ויראו מה אני מסוגלת.

אני הולכת אל שידת האיפור שבחדרי, ומתיישבת על הכיסא באיטיות, מבחינה בפרצופי, עיניי האפורות כבר נראות מעט חסרות הניצוץ של ריי, שפתיי סדוקות אך עדיין נראות מלאות ועסיסיות, מתחת לעיניי מופיעים עיגולים שחורים, ואני נושכת את שפתיי בתקווה שהאיפור יצליח להסתיר את הכהויות שלי, ריסיי ארוכים עבים ושחורים, ניגוד מוחלת לשערי השטני, שעכשיו מעט יתקרזל, אני מתאפרת מעט, מורחת מסקרה על ריסיי, ושכבה עבה של איילינר שיגרום לעיניי להיראות יותר חתוליות, אני כבר מתחילה לחבב את זה; אני מורחת על שפתיי אודם אדום\ורוד בעל נוכחות, ואי אפשר שלא להבחין בו, זה מה שאני רוצה שלא ישכחו מי אני.