Sweet kidnapping//חטיפה מתוקה{InbaR}

פרק-35

אור השמש הבוקע מן החלון גורם לעיניי לרפרף בעצבנות על כך שלא סגרתי את אותם הווילונות הארורים, אני פוקחת את עיניי סופית ומרימה את פלג גופי העליון ומתיישבת על המיטה הרכה, מנקה את קוריי השינה שנטפלים לעיניי, לאחר מכן אני מתבוננת בהשתקפותה של בחורה שפאקינג הורסת את הבריאות, שערה הבלונדיני נופל ונח בקלילות יפיפה על כתפה, עד מטה, עיניה האפורות בוהקות ונראות קטלניות מתמיד, חיוך קלוש נראה בזווית פיה, הרגשה טובה תוססת בבטני, ומבשרת על יום מופלא ונפלא.

עברו כמה ימים מאז שהייתי באותו היום בחדר עם בריידן, בקושי צא לנו לשוחח, אני בולעת את רוקי, משהו מוזר נפער בחזי, מעולם לא הייתי צריכה לבקש דבר, הכול היה מגיע במהירות אל בין אצבעותיי, חוץ מאותם הרגעים בהם נפגשנו לאוכל את הארוחות, לא יצא לנו ממש לדבר ולנהל שיחה, וללא עוד גסויות מהאדם שחטף אותו, משום מה בימים האחרונים הוא עטף את עצמו בחזרה בכל השכבות, בחומות גבוהות ובלתי ניתנות לפריצה, אני בולעת את רוקי ומתרוממת מהמיטה, פוסעת אל חדר הרחצה, מורידה מעליי את הבגדים, מקלפת כל קליפה מעורי, מדליק את המים ונכנסת אל החמימות הנעימה, נאנחת כאשר המים נוטפים לאורך גופי, נרעדת מהתחושה של המים על עורי, כובשת את כל דחפיי.

לאחר מקלחת מרעננת, אני מלפפת סביב גופי הצנום את המגבת הרכה והצחורה, מצחצחת את שיניי, וממשיכה בשגרת הבוקר שלי, לאחר מכן, אני פותחת את דלת חדר הנוחיות, "חשבתי שטבעת במקלחת" הוא אומר וגורם לי להשתנק, "בוקר טוב גם לך" אני ממלמלת ופוסעת אל עבר הארון, כאשר אני לופתת בחוזקה את המגבת, הוא לבוש בצורה הכי מחמיאה בעולם והכי פשוטה בעולם, חולצת טריקו שחורה שנראית כאילו עוד רגע נקרעת מגופו המסיבי, הגינס המשופשף והכחול נראה כאילו נתפר למידותיו בצורה הטובה ביותר, שערו פרוע מתמיד ותלתלי המשיי נחים על מצחו בדיוק מושלם, אני שולפת מכנסיי פיג'מה משובצים וארוכים, וחולצת טריקו, תחתונים- חוטיני בצבע לבן, וכך גם החזייה, ליבי הולם תחילה בצלעותיי, לעזאזל קרבתו הופכת את קרביי, אני פוסעת אל חדר השירותים, הוא מכווץ את גבותיו, "למה את לא מתלבשת בחדר?" הוא שואל ונראה משועשע, אני מחייכת, "חוששת מיצורים בלתי רצויים" אני אומרת וממשיכה לפסוע אל עבר המקלחת, "את רומזת שאני לא רצוי" הוא נשמע פגוע, אך אני יודעת בוודאות שזו אחת מההבעות שנשלפות דרך המסכה המקפיאה שלו, "אני לא רומזת, אני פאקינג אומרת" אני שולחת חיוך נוסף, "בסדר , בסדר, נסיכונת אני יוצא", "אתה מוזמן גם לא לחזור" אני ממלמלת תחת אפי, הוא מגלגל את עיניו, ויוצא מהדלת, סוגר חלקית את הדלת, זה הכי טוב שאוכל לקבל מהמזדיין, אני מתלבשת בזריזות, בריידן פורץ ברגע שאני מסיימת, "סבלנות זה לא הצד החזק שלך אה?" אני כובשת את הדחף לגחך, בריידן מרצין ומתיישב על המיטה, עיניו מביעות דבר אחד בלבד, קיפאון קטלני, הוא מתבונן בי פוסעת לכיוונו בפנים חתומות, ליבי הולם בקשת צלעותיי חובט ללא עצורים, אני מזיזה שערה שוררת כאשר הוא תופח על המיטה ומסמן לי לשבת לידו, אני מצהירה את עיניי, לעזאזל איתו הרגשות שלו משתנות כמו סופה באביב, וכמעט מרגיש כמו פיצול אישיות כאשר עיניי היער הסבוך המרהיבות שלו הופכות לקרירות יותר, הוא אדיש לחלוטין, אני בולעת את רוקי, ליבי חובט בקשת צלעותיי כאשר מבטו קטלני אך ללא רבב של רגש, "היום את חוזרת הביתה אלה" אני משתנקת, וממצמצת בעיניי, מעקלת את דבריו, היתכן וסוף כל סוף אחזור אל ביתי אל אבי אל חיי השקטים והרגילים?, "ברצינות?" אינני מאמינה לדבר עד שיוכיח זאת, חזי מתכווץ תחושה מוזרה תוססת במעמקיי חזי, כאב בלתי מוכר מפלח את עצמותיי, אף רגש חיובי לא נוכח כעת, האם אני המוזרה?, "אין שום טיפת צחוק בדבריי אלה" הוא אומר, הדומיננטיות הקטלנית שלו נוטפת משאירה אותי פעורת עיניי, "אז אני חוזרת הביתה?" אני מצטמררת, ונושפת, ידי נע מעצמה ומזיזה שיער שורר אשר מפריע לשדה ראייתי, "אכן" הוא אומר, הטון שלו ללא טיפת רגש, הוא ניטרלי לגמרי, מכווץ את ראוותיי, האם אני לא בסדר, כיוון שאיני מרגישה שום רגש של שמחה, רק לחץ, ומעט פאניקה, אני רוכנת קדימה, אמנם ריי הרבה יותר גבוה ממני, "מה את עושה?" הוא מכחכח בגרונו, הגרוגרת שלו נעה, הקול שלו אפל עמוק וצרוד, כאשר אני מתקרבת יתר, עד ששפתונינו כמעט ניתכות זו בזו, ריחו המושק המרענן והגברי מצליף בי ללא מעצורים, אני מרגישה את טעמו המעקצץ על שפתיי, ליבי הולם בפראיות מסוכנת בחזי, אני מתבוננת למעמקיי עינו מנסה למצוא את רגשותיו המרוסנים, סופה עוצמתית גועשת כעת בעיניו המרהיבות, ענפים ארוכים ירוקים ועזים ניבאתים בעיניו, רוחות סוערות נושפות ומניעות את היער הסבוך מצד לצד, ונראה כי מתערבל עם אש מכלה ורותחת, ריסים ארוכים שומרים כעת על עיניו המרהיבות, זיקים זהובים מנצנצים בעיניו, נראה כמו מערבולת שלא ניתן לברוח ממנה, ריי לופת את מותניי ומקרב אותי אליו, אך אני פועלת במהירות נחלצת מאחיזתו, "כנראה שלא תהיה נשיקת פרידה כמו שרצית אדוני החוטף" אני קורצת לו, הוא מגלגל את עיניו, "תתארגני, ותרדי" אני גונחת, "לא יכולת להגיד את זה לפני שהתלבשתי, "לא , כי אז הייתי מפסיד את ההופעה" אני מגלגלת את עיניי, " איזה הופע?, הדלת הייתה סגורה" אני אומרת, "אני מאוד אהבתי את החוטיני הלבן שלבשת" הוא אומר ונשען על משקוף החדר, "בן זונה" אני זורקת עליו כרית אך הטורף תופס אותה ומניח על המיטה, "ילדה רעה" אני מגלגלת את עיניי, "ילד מזדיין" , "אני נראה לך כמו ילד?" הוא נראה כמעט נעלב, "מתנהג כמו ילד עם סוכריית מציצה הכי טובה בין הרגליים," חיוך קטלני מתפס על שפתיו הגומה הקטנה שלו נפערת, "עם זאת, אני נראית לך כמו ילדה?" אני ממשיכה, הוא מצהר את עיניו, "עם שני אלו" הוא מנענע את אצבעותיו כאשר מאשים את שידיי, מחייך בזחיחות ומתחמק מהחדר, "בן זונה" אני ממלמלת.

****

אני מביטה בצד הימני של חלון מכונית הפרארי הלבנה לא מאמינה שהיום המופלא הזה הגיע, מתענגת על הנופים המרהיבים שמוצגים, עצים ירוקים עזים בליי ענפים בלתי נגמרים, טפטופי הגשמים עוד מנצנצים בין ענפי העץ, היער סבוך יפיפה ומלא במסתוריות, כמעט כמו עיניו המרהיבות של האדם אשר חטף אותי, לעזאזל איחתו, ראה כי יש לי פיצול אישיותי, כיוון שהוא לא מפסיק לשנות את מצבי הרוח אשר הוא שרוי בתוכם, כעת הוא קריר כמו מזג האוויר הסוער שפורץ, אני בולעת את רוקי ומזעיפה את פניי, נושכת את פנים לחיי וממשיכה להביט קדימה

אני מטהה את פניי עליו ומתבוננת בפאקינג מודל שהוא, יופי של מלאך עם אישיות של שטן, אני בולעת את רוקי, מזיזה שיער שוררת מאחוריי אוזני, הוא מעביר עליי לרגע קטן את עיניו המרהיבות, אינני מחייכת ולא מראה אפילו הבעת אהדה כלפיו, שפתיו מתעקלות אך הוא מחניק זאת ללא היסוס, שערו הכהה כפחם נופל בחינניות על מצחו, פרוע ומשיי כהרגלו, הלסת החדה שלו חורקת תחת שיניו, אני מחזירה את מבטי אל החלון, מבחינה בקרבתנו אל נמל בוסטון, אני נושמת עמוק, הרגשה מוזרה תוקפת את חזי, מחשבות סוערות מתנוססת ללא מעצורים במוחי, הייתכן שאני חוששת להיפרד מבריידן, לעזאזל, האם נקשרתי אליו?, אני הודפת בכל כוחי את המחשבה על כך ונשארת בפנים אטומות בזמן שלחץ עצום מפלח לחלוטין את חזי וההרגשה הבוערת מחרפנת אותי, "אלה, תצאי להביא את מעטפת הכסף" קולו העבה והגס, גורם לרעד לנוע בגופי אני כובשת זאת ומרימה את עיניי אל עיניו המרהיבות, "אה?" אני מכווצת את גבותיי, "הכסף" הוא אומר, קולו הבס מחמם את גופי, אני פותחת את הדלת ומבחינה במכונית נוספת בצבע אפור בהיר, מחנה, אני מבחינה במעטפת הכסף, מתחת לכמה עשבים שוטים, אני מרימה בזריזות, ופוסעת בחזרה אל רכב הפרארי הלבנה, אך ריי כבר לא נמצא בתוכה, אלה אדם בעל עיניים חומות וצלקת גסה יושב במקומו של ריי, אני מבחינה בחוטף המזויין שלי, רוכן אל חלון הנהג ומשוחח איתו, ליבי הולם בקשת צלעותיי כאש אני פותחת דלת הנוסעה, עיניהם עוברות במהירות אליי, אני מתיישבת ומגלגלת את עיניי, חיוך עולה על שפתיו של בריידן, אני מתכווצת נוכח מבטו, "אלה, נורמן יחזיר אותך" הוא אומר ותופח על מתכת המכונית, נורמן מושיט אלי את ידו אני מכווצת את גבותיי וממשיכה להתבונן בריי רוכן על החלון, "הכסף" אני בולעת את רוקי וזורקת לידיו את הכסף המזויין, תחושה מרירה נובעת ולופתת את גרוני , אני נושכת את שפתיי, "בלי שטויות חייל" אומר בריידן בשעשוע, רגע לפני שנפרדות דרכנו.

----

הפרק של היוםםםםם

האם זה נגמר או שבעצם זה רק מתחיל?

ספרו לי מה חשבתן על הפרק?.

מקווה שנהנתןןן!!

;)