Sweet kidnapping//חטיפה מתוקה{InbaR}

פרק-47

טריגר

-----

ליבי הולם בחוזקה כנגד חזי, ואני מסובבת את ראשי אל ניק, כאשר אני בטוחה במאה אחוז שבריידן צופה טוב טוב בי ובניק, אני מתבוננת בעיניים הסוחפות של ניק, מחייכת אליו, אני נהנית להתגרות בבריידן כשמובן שהוא לא אוהב אותי כמו שרציתי.

אני מתרוממת ומצמידה את שפתיי לשפתיו של ניק, מתחילה לנשק אותו עד ערפול חושים, טעם המנטה שלו כלל לא משתווה לטעם האדרנלין מלא האקשן בשפתיו התפוחות של בריידן אבל אני צריכה להסתפק במנטה כרגע, לשוני גולשת לשונו מוודא שאין מקום חסר שלא החלפנו רוק, אנחנו מתנשקים שעות ארוכות, אני מכניסה את ידיי לשערו של ניק, ומושכת קלות, בדיוק כמו שעשיתי לאדם שמתצפת עלינו כרגע, עכשיו הוא מרגיש את מה שהרגשתי כל הזמן, אבל למה זה נורא הכאב הזה שבלב שלי, אני מרגישה שאני עושה משהו כל כך לא בסדר, אני מרגישה הרגשה לא מוכרת.

אני נושכת את שפתיו קלות ומתעלמת מהתחושה הלא נעימה שמזנקת בתוך חזי, לשוננו מרקדות להן ביחד. ואנחנו מתנשפים בעדינות אחד לשני.

לפתע שפתיי מתנתקות משל ניק ואני פוקחת את עיניי במהירות, ניק שרועי על ריצפת המועדון הרועשת, ומעליו, הגבר שלי, גבר האלפא הבלתי ניתן לעיקול, עיניו שורפות את ניק בשעה שהוא מכניס אגרופים עמוקים אל גופו של ניק, אני מתחילה לזעום ולרתוח, איך הוא מעז?? עד שמצאתי משהו שיכול להעניק לי את מה שאני מחפשת הוא משפיל אותו ורומס אותו ואת כבודו.

בריידן מכה את ניק עד זוב דם, ואני ממהרת אל גבו בעדינות ונוגעת בכתפו, בזמן שהוא מחטיף אגרופים חדים לפנים היפות של ניק, הוא לא מצליח לרסן את הכעס שלו, אני מתחילה באמת לחשוש, "מה אתה עושה?!" אני צווחת עליו ומרגישה את זעמי נע בגופי, "פאקינג מראה לחרא הקטן איך זה מרגיש לראות אותכם מתמזמזים" אני מרגישה את הזעם מרצד בגופי.

הגיעה הזמן לקחת את המושכות לידיי, אני מתנפלת על גוף הפלדה של בריידן, מושכת אותו בכל כוחי על רצפת המועדון רק של יזיק יותר לניק, המוזיקה ממשיכה להשתולל ונראה שאף אדם מלבד הברמנית המנותחת , בקושי מבחין בריב ההיסטרי שהלך כאן.

בריידן נעצר מעליי, אני כבר לא שומעת את הברמנית צווחת להתקשר לאמבולנס בגלל ניק, היער הסבוך שבעיניו מושך אותי עמוק אל תוך העולם האפל שמסתתר עמוק שם, סות הזעם והכעס עוד רגע עוזבת, ולאחרה העצים הירוקים והפורחים ננטשים, הוא נראה עבוד בדיוק כמו העצים, הזעם נעלם אט אט כאשר הוא נרגע אני מניחה את ידיי הרועדות על ליבו, פעם ראשונה שאני אכן מרגישה את דפיקות ליבו פועמות בקצב מטורף ומאטות לאט.

עיניו פוגשות בעיניי, ונשקף מתוכן רגש בלתי מוסבר שאני מנסה להבין כבר זמן רב, זה אותו המבט שהוא הסתכל עליי גם אז באותו היום בחדר, המבט הזה מסמל משהו עבורו, ידיו החסונות מושטות לשתי צדיי ראשי מייצבות את גופו עמוס השרירים, הוא מתבונן עמוקות אל תוך עיניי ואני בעיניי היער הסבוך שלו, הוא נראה רגוע ושלו יותר.