בבית קטן וצנוע, בתוך ארון קטן במרתף, ישב ילד קטן בעל שיער חום בהיר וחיוור ועינים חומות.
הוא בכה, צעק, והתחנן. "אין לנו ברירה,יקירי" אמרה אימו של הילד בעודה סוגרת את הארון ונועלת אותו, "זה לטובת הכלל" אמר אביו וקולו נשבר לרגע, הילד ישב בתוך הארון רועד,גופו כאב, הוא הרגיש כל עצם ועצם בגופו, ראשו הסתחרר ובחילה עלתה בו. הילד לא ידע מה השעה, אבל ניחש שהלילה מתקרב. אחרי שכבר סחט את עיניו מדמעות וקולו היה סחוט מצעקות, הוא ישב דומם ומקופל,לא מבין, וכי איך ילד בגילו יבין?
ולפתע, בלי אזהרה מוקדמת גבו התקמר לאחור וצרחה צדה בקעה מפיו, הכאב היה מפלח.
הילד פקח את עיניו ויבבה קטנה בקעה מפיו. הוא הרגיש כאילו מענים אותו. הוא לא זכר מה קרה, הוא זכר רק כאב. הוא לא הצליח להתיישב בעודו שוכב רפוי בארון, הוא הרגיש נוזל חמים היורד במורד גבו ובעוד כמה מקומות בגופו ובגדיו היו קרועים לרצועות סביבו הוא מצמץ והיבבה הייתה חלושה כל כך שאיש מלבדו לא שמע אותו. דלת הארון נפתחה באיטיות, כאילו חוששת מהמראה. "אוי ילד שלי." הוא שמע את ההשתנקות של אימו כשצנחה, ידיה על פיה, על הרצפה. אביו של הילד התקרב אליו, כחושש, ולבסוף עטף אותו בזרועותיו והשכיב אותו על מיטתו, אך למרות הכאב שצרב כל עצב בגופו והדמעות שטשטשו את ראייתו הילד הקטן וחד העיניים הביט בתוכי הארון. סריטות עמוקות וחריטות, הקרשים היו עקומים כאילו דבר מה מפלצתי השתולל בתוכו וניסה לצאת לחופשי. ובאותו רגע, הבין רמוס הקטן, על איזו מפלצת דיברו הוריו, איזה מפלצת הם התכוונו כשאמרו ששוכנת בתוכו, איזו מפלצת תגיע כל חודש בזמן ירח מלא. הוא.
.אז זה מה שכתבתי בנתיים על רמוס לופין החמוד, הקטן והמסכן
מקווה שאהבתם אני אהבתי אני אעלה פרקים בקצב גבוה כי יש לי מלא זמן בבית ספר (יש לנו זמן לכתוב)
YOU ARE READING
אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות
Fantasyתמיד שמענו מג'יי קיי רולינג על ההורים של הארי פוטר ועל הרפתקותיהם בהוגוורטס. אז אני מת על המארדרס ועל כל מה שקשור בזה אז כתבתי על זה סיפור.
