אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות

הגילוי

ג'יימס שכב על מיטתו וסחרר את חפציו במעגל סביבו בזמן שסיריוס היה במקלחת. הוא סחרר וסחרר כשהדלת נפתחה ורמוס ופיטר נכנסו. ג'יימס נתן לדברים ליפול סביבו והתיישב באחת, חיוך רחב מרוח על פניו, "רמוס! אנחנו רוצים ללכת לבדוק את הערבה המפליקה מחר, רוצה לבוא איתנו?"רמוס הרים אליו מבט קצר וג'יימס הופתע מכמות העצב שהסתתר מאחורי עיניו הבהירות. הוא הניח את הדברים שלו על השידה לידו והוציא ספר, "אני לא מעוניין." אמר בקול שקט. ג'יימס ניתר ממיטתו והלך להתיישב על המיטה של רמוס. "אתה בסדר?" שאל בדאגה, רמוס הנהן קצרות והמשיך להביט בספר. "אתה לא נראה בסדר, אתה נראה חיוור. קרה משהו?" דחק ג'יימס. "אני בסדר, רק קצת לא מרגיש טוב." התעקש רמוס, לא מרים את עיניו. "אתה רוצה שאביא לך תה מהאולם הגדול? אני חושב שיש שם בשעות האלו." ג'יימס הרכין ראשו, מנסה להביט בעיניו של רמוס. "אמרתי לך שאני בסדר, פוטר. שחרר." אמר רמוס בנוקשות ונשכב על המיטה, מתכסה עד מעל הראש. ג'יימס לא התרגש. הוא ראה מההתחלה שרמוס אדם סגור ולא ציפה שיספר לו מה קרה. "אני יודע שאתה לא בסדר, לא תוכל לעבוד עליי. ואם אתה רוצה לספר למישהו, אני כאן." הוא אמר, הניח יד על כתפו של רמוס וחזר למיטתו. הוא נשכב חזרה בדיוק כנשמע נקישה על החלון. "פוטר, הינשוף שלך?" שאל פיטר שהצביע על החלון ממיטתו. ג'יימס התרומם לישיבה ואכן, הינשוף האפור שעמד על אדן החלון היה שלו.הוא מיהר לפתוח את החלון והינשוף דאה פנימה, נעמד על השידה שלו ומושיט את רגלו אשר חבילה היתה מחוברת אליו. "הדואר מגיע בבוקר בדרך כלל, מי שלח לך?" שאל פיטר בסקרנות, בוחן בקנאה את החבילה הגדולה. "אמא שלי, כנראה לא היה לה סבלנות לחכות עד הבוקר." ג'יימס ניתק את המכתב מהחבילה ופתח אותו. ג'יימס היקר שלנו, ישר כוח! השתבצת בגריפינדור! אנו גאים בך מאוד.אנו מקווים כי הימים הראשונים עוברים בנעימים וכי המורים לא מעמיסים אתכם בהרבה שיעורי בית.מתגעגעים אליך בכל יום ומקווים שטוב לך. איך השיעורים עד כה? מעניינים? הכרת חברים חדשים?נשמח לשמוע ממך,אוהבים ומתגעגעים,אבא ואמא.ג'יימס חייך ופתח את החבילה. בפנים היתה חבילה של סוכריות ברטי בוטס וחבילה של עוגיות שאימו הכינה. הוא חייך ופתח בשמחה את העוגיות, דוחף אחת אל פיו ומוציא קלף, קסת דיו ונוצה.אמא ואבא שלום,אני גם שמח להיות בגריפינדור, ראש הבית שלנו זאת פרופסור מקגונגל והיא מאוד קשוחה, אבל אני בטוח שארכך אותה בקרוב.המורים נותנים לנו הרבה שיעורי בית אבל הם לא קשים כל כך אז זה בסדר.הטירה אדירה. מלאה במסדרונות וחדרים שאני רוצה לחקור, התמונות הזזות ממש יפות ודמבלדור ממש מצחיק! למרות שרואים שהוא קוסם גדול כמו שכולם אומרים.השיעורים מעניינים עד כה, מקווה ללמוד קסמים יותר מסובכים בקרוב.יש לי חבר חדש, קוראים לו סיריוס בלק וגם הוא בגריפינדור,הוא מאוד מצחיק וכיף לנו יחד. אני חושב שנהיה חברים מאוד טובים.תודה על העוגיות!מתגעגע,ג'יימס.הוא גלגל את המכתב, קשר אותו אל רגל הינשוף ואמר, "הביתה, קראן." והינשוף יצא מהחלום במשק כנפיים. סיריוס יצא מהמקלחת, לבוש בפיג'מה ושיערו השחור רטוב, הוא נראה יותר ארוך כך, נופל בשתי צידי פניו בחינניות. "יפה לך שיער ארוך. חשבת לגדל?" העיר ג'יימס בעודו דוחף עוד עוגיה אל פיו. סיריוס הביט בבבואתו בעוד המראה אומרת, "שיער ארוך זה מראה פרוע ומרושל, אדון צעיר.""אמא שלי שונאת מראה פרוע ומרושל." אמר סיריוס בהירהור. "ולכן.." הוא העביר יד בשיערו, "אני חושד שהרעיון מתחיל למצוא חן בעיני יותר ויותר.""יופי." חייך ג'יימס, "אמא שלחה אוכל, בוא תיקח." סיריוס לקח עוגיה בחיוך והתיישב על מיטתו של ג'יימס. "מחר הולכים לבדוק את הערבה המפליקה?" הוא שאל, טועם את העוגיה, "זה ממש טעים!" קרא בפליאה, "כן, אמא מבשלת מעולה, לפעמים היא אפילו אומרת למורדי לתת לה לבשל במקומו.""מורדי?" שאל סיריוס, לוקח עוד עוגיה, "גמדון הבית שלנו." אמר ג'יימס בביטול. "אה." אמר סיריוס בדיכדוך, "לנו יש את קריצ'ר. אני שונא אותו." "אני דווקא אוהב את מורדי, מה הבעיה בקריצ'ר?""חוץ מהכל אתה מתכוון?" סיריוס נשכב על המיטה, "הוא זקן ומסריח ושונא מוגלגים ובני מוגלגים כמו כל המשפחה שלי." אמר סיריוס בגועל. "הוא קורא להם בוצדמים מסריחים וממלמל לעצמו בכל רחבי הבית, מלמולים לא נעימים תאמין לי." "אוי, נשמע כמו מדכא שמחות קטן." ג'יימס פתח את קופסת הסוכריות. "קטן.. פיצפון..קטנטנצ'יק.." ירק סיריוס ולקח סוכריה בזעף. "אוי!" הוא ירק מעבר למיטה, "קקי!" ג'יימס פרץ בצחוק מתגלגל ונשכב על המיטה בעוד סיריוס מצטרף אליו. עברו כמה דקות עד שיכלו לנשום שוב כמו שצריך. לאחר שהרעש שכח סוף כל סוף בחדר הבנים רמוס הסיט מעליו את השמיכה. הוא הרגיש לא נעים שנטש את פיטר לבדו בזמן שפוטר ובלק עשו שטויות אבל הוא פשוט הרגיש שהשמחה הקורנת מהם מדכאת אותו אפילו יותר. שניהם פשוט לא מבינים מה זה סבל. מה זה כאב. הם ישנים בשלווה בלי שום דאגות בעולם. הוא קם באנחה, משפשף את ראשו הכואב כשמשהו תפס את עינו. כוס תה שעדיין העלה אדים עמד על השידה שלצד מיטתו. הוא הביט בג'יימס. הנער ישן שנת ישרים, פניו שלוות. רמוס לקח את הכוס והתיישב חזרה, פוטר הלך להביא לו בכל זאת... הוא לגם מהתה שלהפתעתו היה טעים. זה לא צריך להפתיע אותו שיש להם אנרגיות לדאוג לו, הרי כשלך אין בעיות, אתה יכול להתפנות לבעיות של אחרים. מבטו התשוש של רמוס עבר אל סיריוס שגם ישן עמוק במיטתו כשלפתע שם לב למשהו שהוא לא ציפה לו. הוא נשען מעט קדימה, מביט בפניו של סיריוס.הם היו מעוותות באימה, זיעה נצנצה על מצחו ועיניו זעו תחת עפעפיו הסגורים. לפתע כאילו לחצו על כפתור, עיניו נפתחו והוא התיישב בחדות, מתנשף. ג'יימס זע קלות בשנתו ולרגע מבטו של סיריוס היה קבוע עליו, כמתפלל שהוא לא יתעורר. לאחר שווידא שג'יימס לא מתעורר סיריוס פלט נשימה נרעדת וניגב את פניו המיוזעות כשלפתע שם לב לרמוס  שישב במיטתו והביט בו מופתע. הוא הביט בו לרגע ואז גיחך, צחוק קצר ומריר יוצא מפיו. "אז מה? גילית שלא לכולנו יש חיים מושלמים כמו שחשבת?"רמוס ניסה למצוא משהו להגיד ועד שפתח את פיו סיריוס כבר נשכב על הצד, מפנה את גבו אל רמוס.עבר הרבה זמן עד שרמוס שמע את נשימותיו חוזרות להיות סדירות וקבועות שהעידו שנרדם.

פרק יחסית ארוך, רמוס מבין כמה דברים, על סיריוס, מקווה שאהבתם, ותזכרו, עוקב זה לא כואב